שתף קטע נבחר

תפנימו - על עלבון משלמים

המחאה הציבורית בפרשת מסעדת קנטינה בתל-אביב אינה האמצעי היחיד להתמודד עם התנהגות בעליהּ. החוק מגן על הנפגעת, והיא עשויה לזכות בפיצוי לא מבוטל

"זה הרי מקום פרטי, ולבעל הבית מותר לעשות הכל" - אמר-תהה ידיד עם תחילת התגלגלותה של פרשת מסעדת קנטינה. אז זהו, שממש לא. ולפני שנבין כי הגיע הזמן שכולנו לא רק "נחליף דיסק", אלא גם נחליף את כל מערכת ההפעלה בהקשר זה, הנה תזכורת קצרה למה שקרה שם.

 

באחד מימי ראשית החודש הגיעו בני משפחת גלבוע וחבריהם למסעדת קנטינה שבשדרות רוטשילד בתל-אביב. מכיוון שדליה גלבוע מקבלת טיפולים כימותרפיים, מערכת החיסון בגופה מוחלשת מאוד, ולכן אסור לה להיות בקרבת אנשים רבים, מחשש לפגיעת חיידקים.

 

מסיבה זו הזמינו בני הזוג מקום במרפסת המסעדה, שם הסכנה פחותה. עקבות המחלה ניכרים גם בכך ששיערה של דליה נשר עקב הטיפולים.

 

ואולם עם הגיעם למסעדה גילו הסועדים שלמרות ההזמנה לא נשמר מקום במרפסת בעבורם, ובעלי המקום, ג'ו מרסיאנו, היפנה אותם פנימה. דני גלבוע הסביר לו שרעייתו חולה בסרטן, ולכן אינה יכולה לשבת בפנים. אך למרסיאנו זה לא שינה, והוא השיב: "הזמנתם מקום בפנים, לא בחוץ, ואל תעשו לי פה הצגות. אני רגיל שאנשים משקרים כדי לעבור מקום". כל נסיונות השכנוע לא הועילו, ובסופו של דבר עזבו בני המשפחה ואורחיהם את המקום.

 

מרסיאנו, כך נראה, המשיך גם אחר כך לחשוב ולבטא את דעתו, כי בני הזוג סיפרו לו שקרים ביחס למחלתה של דליה: "אני לא רופא, ואני לא יכול להאמין לכל מי שאומר שהוא חולה. קרחת זה גם עניין אופנתי" - אמר בדברי תגובתו.

 

התנהלותו של מרסיאנו עוררה גל תגובות נזעמות, מה שאילץ אותו, מאוחר מדי, מעט מדי, ובאופן שאינו מעודד לסלוח לו, להגיב ולנסות לתקן את הרושם שיצרה התנהגותו מלכתחילה. ההפגנה שהתקיימה מול מסעדת קנטינה בסוף השבוע שעבר היתה, לעת עתה, הפעולה האחרונה במישור המחאה גרידא.

 

וכך, בעודנו שולחים איחולי רפואה שלמה לדליה ומחזקים את ידי המשפחה כולה בתקופה קשה זו, בואו נראה מדוע המחאה בהחלט אינה המוצא האחרון בפרשה זו.

 

המקום הפרטי הוא ציבורי מאוד 

אותה תהייה שבה פתחנו - האומנם מותר לבעלים של מקום פרטי לנהוג כרצונו, להכניס אליו אנשים כרצונו ולמנוע מאחרים את הכניסה - כבר קיבלה מזמן תשובה נחרצת בספר החוקים של מדינת ישראל ובפסיקת שופטיהּ.

 

ב-2000 בא לעולם החוק האוסר על אפליה באספקת מוצרים ושירותים בכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. בניגוד למה שמשתמע משתי המלים האחרונות במשפט הקודם, המקומות שבלשון החוק מוגדרים "ציבוריים" עשויים להיות פרטיים לחלוטין - ובכל זאת יחול עליהם החוק הקובע, כי מי שהיפלה צפוי לשלם עד 50 אלף שקל (בתוספת הצמדה למדד מאז סוף 2000) פיצוי בלא צורך להוכיח נזק, לכל מי שנפגע מהאפליה.

 

הנה לשון החוק: "מקום ציבורי" - כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות; בית מלון; אכסנייה; בית הארחה; גן ציבורי; מסעדה; בית קפה; אולם המשמש למופעי בידור ותרבות; מוזיאון; ספרייה; דיסקוטק; אולם או מתקן ספורט; בריכת שחייה; קניון; חנות; מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית; "שירות ציבורי" - שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, תיירות ושירותים פיננסיים, המיועדים לשימוש הציבור.

 

תזכורת

 

לכל בעלי המקומות הללו אסור להפלות בני אדם - באספקת מוצר או שירות ציבורי, במתן כניסה למקום ציבורי או במתן שירות במקום ציבורי - מחמת גזע; דת או קבוצה דתית; לאום; ארץ מוצא; מין; נטיה מינית; השקפה; השתייכות מפלגתית; מעמד אישי או הורות. זה עקרון-העל בתחום זה.

 

בשנים האחרונות הוגשו לא מעט תביעות בגין אפליה בניגוד לחוק, ופסקי הדין בעקבותיהן מעודדים מאוד, מפני שהשופטים מבטאים היטב את סלידתם מהתנהגותם האפרטהיידית של מי ש"סיננו" החוצה אנשים רק בשל צבע עורם או כל סיבה לא רלבנטית אחרת.

 

המפלה ופוגע - ישלם הרבה

קבוצה פגיעה במיוחד לאפליה היא אנשים שמסיבה זו או אחרת, באופו קבוע או זמני, הם מוגבלים או נכים. על מנת להגן עליהם נחקק כבר ב-1998 החוק המגן על שוויון הזכויות של אנשים עם מוגבלות, והחל ב-2005 הועברו אליו ההוראות הספציפיות האוסרות אפליה במתן שירותים ציבוריים ובמקומות ציבוריים.

 

וכך, לבעלים של מסעדה או כל מקום אחר העוסק במסחר אסור לסרב לאפשר לאדם מוגבל שימוש במקום או הנאה מהשירות הניתן בו, וכן אסור לו לקבוע תנאים שלא ממין העניין אשר מונעים או מגבילים, במישרין או בעקיפין, את השימוש בשירות ובמקום ציבורי או הנאה מהם.

 

מי שבכל זאת היפלה צפוי גם הוא לשלם יותר מ-50 אלף שקל, בלי שהנפגע מאפליה יצטרך להוכיח שנגרם לו נזק כלשהו. זה מה שפסק בית-המשפט שקיבל את תביעתה של צעירה הלוקה בשיתוק מוחין נגד מכללת תל-חי, שלא איפשרה לה ללמוד בתחומיה רק מחמת מוגבלותה.

 

אלו בדיוק העילות שעליהן תוכל דליה גלבוע להסתמך אם תרצה לתבוע את עלבונה מבעלי מסעדת קנטינה. הרי בכך שמרסיאנו מנע ממנה לשבת במרפסת, הוא בעצם מנע ממנה שימוש במסעדה ובוודאי הנאה משירותיה, וזאת כשהובהר לו כי מדובר באדם בעל מוגבלות, אך הוא, מטעמיו, בחר להתעלם מכך.

 

עוד כדאי לדעת, כי בכך שמרסיאנו הלבין את פניה של גלבוע ברבים, לכאורה - בטענה המשתמעת כי היא שיקרה לגבי מחלתה על מנת לזכות במקום במרפסת - הוא אולי הזמין לעצמו עילת תביעה נוספת. אמירה כזו עלולה להוות הוצאת לשון הרע, וגם בגינה רשאי בית-משפט לפסוק יותר מ-50 אלף שקל פיצוי ללא הוכחת נזק.

 

הכותבת היא עורכת-דין המתמחה בנושאי צרכנות

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
דליה גלבוע
צילום: יריב כץ
מסעדת קנטינה בת"א
צילום: ירון ברנר
מומלצים