בעוד פחות מחודש יתכנסו בקופנהגן נציגים מכל מדינות העולם כמעט, כדי לכונן סדר עולמי חדש: הסכם גלובלי חסר תקדים בחסום האו"ם שיכתיב כמה גזי חממה תוכל כל מדינה לפלוט לאטמוספירה, פן תתחמם יתר על המידה, תשנה את האקלים העולמי ותגרום לצרות צרורות.
עד לא מזמן היה הכינוס בקופנהגן מושא התקוות של שוחרי סביבה ומנהיגים כאחד - גם אם ניצבו לעיתים משני צידי המתרס. רבים התייחסו למפגש כאל "הזדמנות אחרונה" שתמנע קטסטרופה אקולוגית. למרות שהמחלוקות שמונעות הסכם כבר זמן רב טרם יושבו, הנכונות של המדינות לגלות גמישות שידרה אופטימיות, וניכר היה שהעולם עומד על סף נקודת מפנה משמעותית.
אלא שלאחר הסבב האחרון של השיחות המקדימות, שהסתיים בשבוע שעבר בברצלונה, נדמה שהרוח יצאה מהמפרשים. "הסיכוי להסכם בקופנהגן קלוש; כנראה תידרש עוד כשנה להגיע להסכם", מצוטטים כעת מנהיגים בעולם - גם כאלה שרק לפני כשבוע היו נחושים לעשות הכל כדי להתהדר בהסכם חתום.
נכון לעכשיו, במקום הסכם חוקי ומחייב עם יעדים ברורים ושאפתניים, מדברים כולם על "הסכם פוליטי" - הסכם מסגרת בלתי מחייב שרק לאחר תום הכינוס יתחיל משא ומתן שיצוק לתוכו תוכן ממשי. פרשנים רואים בכך כישלון מוחלט של התהליך המורכב של החתירה להסכם מחייב, שהחלה בכינוס באלי בדצמבר 2007
(שגם הוא אגב הסתיים בהסכם מדולל
ונטול תוכן ממשי).
מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, הודה השבוע בלונדון כי לצד האופטימיות חייבים להיות מציאותיים, ושכנראה לא תושג הסכמה על הניסוחים הדקדקניים בזמן. ראש נציבות האיחוד האירופי, ז'וזה מנואל ברוסו, הודה גם הוא כי הסכם מסגרת פוליטי הוא היעד אליו חותרים כעת, אך גם הוא צריך לכלול יעדי הפחתת פליטות מצד המדינות העשירות. "ארה"ב ומדינות אירופה צריכות לשים מספרים 'על השולחן' כדי לסייע למדינות המתפתחות". שר האנרגיה הבריטי, אד מיליבנד, אמר כי ללא המספרים, כל החלטה שתתקבל בקופנהגן תהיה לא ראויה.
אפשר שמי שיוכל בכל זאת להציל את המצב יהיה נשיא ארצות הברית ברק אובמה. השבוע הוא אמר כי אם יתברר לו שהמגעים בין הצדדים מתנהלים ברצינות, ושנוכחותו הכרחית כדי "לסגור את הדיל" - הוא יגיע לקופנהגן.
ארצות הברית היא מדינת המפתח בכל הקשור להסכם המתגבש. היא המדינה היחידה שלא אישררה את פרוטוקול קיוטו והיא גם הייתה עד לאחרונה המדינה שפולטת הכי הרבה גזי חממה - עד שסין כבשה את ראש הרשימה.
אובמה הבטיח לקהל בוחריו שיפעל להפחית גזי חממה, וקידם הצעת חוק שאפתנית ברוח זו, אך היוזמה "תקועה" בינתיים בסנאט,
וכנראה שלא תעבור לפני אמצע השנה הבאה. המשמעות היא שארה"ב תצא לקופנהגן עם הרבה דיבורים - אך מעט מעשים בשטח.
במצב עניינים שכזה, לא פלא שמדינות אחרות לא ממהרות להבטיח את מה שאמריקה הגדולה לא מקיימת.
בקופנהגן אמור היה להחתם פרוטוקול חדש
במקום פרוטוקול קיוטו שתוקפו יפוג ב-2012. במסגרת הפרוטוקול החדש אמורות היו 192 מדינות בעולם להסכים למהלך מתואם של הפחתת פליטות גזי חממה, כדי להאט את קצב התחממות כדור הארץ.
המחלוקת העמוקה ביותר שמונעת הסכם היא סביב השאלה איך יתחלק העול הזה של הפחתת הגזים בין המדינות העשירות לעניות
- בין המפותחות למתפתחות. הראשונות הפכו עשירות ומפותחות בזכות שנים של תיעוש מוגבר שפלט לאוויר טונות רבות של פחמן דו-חמצני. האחרונות נגזלו במשך שנים מאוצרותיהן ומשאביהן, ונותרו נחשלות. כעת, כשהן מתחילות סוף סוף לעמוד על הרגלים, מתברר שחוקי המשחק השתנו, והמשך פליטות בלי הגבלה יוביל לאסון.
 |
ילדים ירוקים | מתנה ירוקה | טיפוח אורגני | משלוחים אורגניים | תיירות אקולוגית | גינה אורגנית |
|
|
המדינות העשירות מוכנות לקצץ את פליטות גזי החממה שלהן באופן ניכר, אבל רק אם המדינות המתפתחות - כלכלות בצמיחה שמאיימות על ההגמוניה שלהן - יפעלו באופן דומה. מנגד, המדינות המתפתחות - הודו וסין למשל - טוענות כי מי שאחראי למצב הנוכחי הן אלה שהתעשרו על גבן במשך שנים, ושכל מגבלה שתוטל עליהן כעת תשאיר אותן נחשלות ועניות. הן מוכנות לנקוט בצעדים צנועים יותר, ובתנאי שהעשירות ישאו במלוא הנטל וגם יפצו אותן כלכלית.
ישנן גם מדינות מתפתחות אחרות, כאלה שאין להן בסיס תעשייתי רחב. אלה טוענות כי הן אינן יכולות לקבל על עצמן כלל הפחתת פליטות, מאחר שדרושים להן מיליארדים כדי להדביק את הפער הטכנולוגי. דווקא הן - מדינות איים זעירות באוקינוס השקט, מדינות חוף צפופות בדרום מזרח אסיה או מדינות אפריקניות עניות - תורמות הכי מעט לריכוז גזי החממה בעולם אך צפויות לסבול הכי הרבה משינוי האקלים. האיים עלולים לשקוע בגאות,
מדינות החוף חשופות לסופות ושטפונות והמדינות האפריקניות לבצורת ורעב.
על פי הערכות של נציבות האיחוד האירופי, מדינות אלה יזדקקו לכ-150 מיליארד דולר בכל שנה עד 2020 כדי להסתגל לשינויי האקלים הצפויים ולהפחית גזי חממה בעצמן. המדינות העשירות הסכימו בעיקרון להעביר חלק ניכר מהכסף, אך החלק שחסר מדאיג מאוד את אלה שאין להם.
לאחר שהשיחות בברצלונה הסתיימו בטון פסימי, התכנסו בסקוטלנד שרי האוצר של מדינות G20 (עשרים המתועשות ביותר) וגם שם דיברו על הפחתת גזי חממה בלי להתחייב. נדמה שחוץ מהפער הכלכלי והטכנולוגי בין המדינות המתפתחות למפותחות, פעורה גם תהום עמוקה של אי-אמון. אף אחת לא מוכנה לקחת על עצמה התחייבות לפני שהאחרת עושה זאת בעצמה - סוג של משחק פוקר גלובלי בו איש אינו רוצה לחשוף את הקלפים שלו לפני האחר.
נכון להיום, ישראל מוגדר כמדינה מתפתחת, ולכן לא חלה עליה מחוייבות הפחתת גזי חממה במסגרת פרוטוקול קיוטו. אבל זה הולך להשתנות. ישראל אינה מדינה ענייה ונחשלת כמו מדינות אפריקה, התל"ג שלה גבוה והיא על סף כניסה ל-OECD.
על פי המסתמן כעת, בקופנהגן תיבחן הגדרתה של ישראל. גורמים המכירים את הנושא אמרו ל-ynet כי ישראל כנראה לא תוגדר "מדינה מפותחת", אך תיכלל ברשימה המדינות המתפתחות שלא זקוקות לסיוע כלכלי חיצוני כדי להפחית גזי חממה, בשונה ממדינות באפריקה או בדרום-מזרח אסיה.
דו"ח שפורסם לאחרונה, מיפה את פליטות גזי החממה בישראל בשנים הקרובות.
הוא גילה כי ישראל עלולה להכפיל את שיעור הפליטות שלה עד 2030 אלא אם תנקוט שורה של פעולות, וגם אז לא תפחית גזי חממה אלא רק תמתן את הגידול בפליטות.
עבור מדינות מפותחות ועשירות, גידול בפליטות יגרור קנסות כבדים אך לדעת הגורמים, מי שמצילה אותנו (שוב) היא אמריקה. העובדה שארה"ב תגיע לכינוס ללא חוק פדרלי ומבלי שהיא עצמה התחייבה להפחית פליטות, מורידה את הסטנדרט העולמי. המשמעות היא שכעת מדברים על טווחי הפחתת פליטות ולא יעדים ברורים, ושמדינות לא מפותחות - גם אם הן חסונות יותר כמו ישראל - לא תחוייבנה להפחית פליטות אלא רק להצהיר על מדיניות. דיבורים, ולא מעשים.
