ברגע האחרון, ובתום דיונים מרתוניים מייגעים, הצליחו נציגי המדינות המשתתפות בוועידת שינוי האקלים בבאלי - לגבש הסכמה על מסמך "מפת דרכים" אקלימית. הנוסח הסופי שגובש היום (שבת) כולל אמנם הצהרות בדבר הצורך בהפחתת פליטות גזי החממה לאטמוספירה - אך הוא אינו קובע מכסות מפורשות להשגת יעדים.
הפשרה הושגה רגע לפני פיצוץ הוועידה ללא הסכם: מחד מדברת ההצהרה בלשון חריפה וקוראת לפעולה נחושה מצד כל המדינות - לרבות ארצות הברית - נגד המשך פליטת הזיהום. ואולם, היא אינה מזכירה ערכים מספריים באופן מפורש ובכך למעשה איכזבה פעילי סביבה רבים שקיוו שבבאלי תאולץ וושינגטון להתיישר עם עמדת שאר המדינות המפותחות.
| אנחנו במועדון: |
|
| מסתמן: הסכם באלי ידרוש מישראל לצמצם זיהום / יעל עברי-דראל |
|
טיוטת "מפת הדרכים" לשינוי האקלים המתגבשת בוועידה בבאלי, צפויה להכליל את ישראל בקבוצת המדינות המפותחות - בניגוד להגדרתה עד כה כמדינה מתפתחת. המשמעות, אם תתקבל גישת אירופה לנוסח הסופי: ישראל תידרש להתחייב לצמצם את פליטת גזי החממה בשיעור שבין 25-40 אחוז |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
ההסכמה על "מפת הדרכים" התאפשרה רק לאחר שארצות הברית הסירה את התנגדותה להצעת פשרה שהוגשה על-ידי המדינות המתפתחות. היה זה דקות ספורות בלבד לאחר שראש המשלחת האמריקנית הודיעה כי היא מתנגדת לנוסח בתוקף.
כשהודיעה על התנגדותה לנוסח ספגה ארצות הברית ביקורת חריפה מצד מדינות העולם. היה חשש אמיתי שהוועידה הגדולה ביותר בנושא האקלים תסתיים במבוי סתום. מדינות האיחוד האירופי אף איימו שלא ישתתפו בוועידת אקלים שיוזם נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש בהשתתפות 20 המדינות המזהמות ביותר - מהלך שהיה מרוקן בעצם את הדיונים מכל תוכן ומביך את הנשיא.
כשהודיעה על הסכמתה לנוסח התקבלה הודעת ארצות הברית בתשואות. מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון אמר כי הוא "מברך על גמישות ארצות הברית, שהובילה להסכם". באן קטע ביקור במזרח טימור שתוכנן לסוף השבוע והוזעק לשוב לבאלי כדי לפשר בין הצדדים, לאחר שהשיחות נקלעו למשבר. השר הבריטי להגנת הסביבה, הילארי בן, כינה את התפנית בדיונים "רכבת הרים".
עוד בנושא:
ההצהרה משיקה מהלך של משא ומתן שיתנהל עד סוף שנת 2009, ויניב אמנה שתחליף את אמנת קיוטו - שתוקפה יפוג בשנת 2012. ואולם, ההסכמה אינה כוללת התחייבות מצד המדינות המפותחות להפחית את הפליטות בשיעור שבין 25-40 אחוז עד שנת 2020 - חרף רצונן של מדינות האיחוד האירופי - ובדיוק כפי שרצתה ארצות הברית.
הסכמת הפשרה
הושגה לאחר שתי מחלוקות עיקריות, שבמרכזן עמדה ארצות הברית ואשר העיבו על התקדמות השיחות. המחלוקת הראשונה היתה סביבה השאלה האם ההצהרה תכלול התייחסות לממצאים המדעיים של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים, וכן תקבע מכסות מפורשות לצמצום גזי החממה - כפי שדרשו האירופים - או שמא תגובש הצהרה מעורפלת יותר, על-פי העמדה האמריקנית.
| הסכם באלי: |
|
| הנקודות העיקריות |
|
ההצהרה מכירה ש"הפחתות גדולות" בפליטת גזי החממה יידרשו כדי למנוע הפרעה מעשה ידי אדם באקלים הגלובלי, תוך התייחסות למסמך הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים, הקובע כי דרושה הפחתה של 24 עד 40 אחוז עד שנת 2020. המשא ומתן לאמנה החדשה שתחליף את אמנת קיוטו יארך שנתיים, כדי לאפשר למדינות השונות לאשרר את ההסכם עד 2012. מדינות מפותחות יידרשו לשקול הפחתה של פליטת גזי החממה אך גם מדינות מתפתחות יידרשו לפעול בנושא. המדינות העשירות יתבקשו לסייע בהעברת טכנולוגיה ידידותית לסביבה למדינות העניות יותר, וכן לסייע להן להסתגל ולהערך להשלכות שינוי האקלים. כל המדינות ישקלו מנגנון עידוד לצימצום היקף כריתת היערות במדינות המתפתחות |
|
|
|
|
לכל אורך ימי הוועידה הבהירו נציגי המשלחת האמריקנית כי הם מתנגדים בתוקף להטלת מכסות קבועות, שכן אלו יפגעו בצמיחתה הכלכלית של ארצם ובנוסף, ייתרו את הצורך במשא ומתן שאמור להתנהל בשנתיים הקרובות. בנושא זה זכתה ארצות הברית לתמיכת יפן, קנדה ואוסטרליה.
לבסוף הושגה פשרה: ממצאי המדענים אוזכרו בנוסח - אולם רק בהערת שוליים בהקשר של פעילות נמצרת לצימצום פליטת גזי חממה. היה בכך הישג לעמדה האירופית משום שבמסמך האמור כתוב במפורש שיש צורך להפחית את פליטת גזי החממה בשיעור של בין 25 ל-40 אחוז עד 2020.
ואולם הנוסח בהצהרה עצמה אינו כולל ערכים מספריים, מכסות פליטה קבועותם או תאריכים מפורשים - בניגוד לעמדת האיחוד האירופי. בכך הצליחה ארצות הברית לכפות את רצונה על עמדת העולם כולו תוך איום לפוצץ את הוועידה ללא הסכם.
פעילי סביבה מתחו ביקורת על כך ואמרו כי ההסכם עצמו טוב אולם מדובר ב"מפת דרכים ללא יעד", שכן כעת - בשנתיים של משא ומתן נוקשה - יידרשו המדינות להחליט מה יהיה היקף הצימצום בפליטת גזי החממה, ובהעדר איזכור מספרי כבר עכשיו המשא ומתן מתחיל מנקודת האפס.
המחלוקת השנייה, שהתגלעה בעיקר בשעות האחרונות של הדיונים היום, התעוררה בין המדינות המתפתחות ובראשן סין והודו לבין נציגי המשלחת האמריקנית. המדינות המתפתחות תבעו כי הנוסח הסופי של ההצהרה יכלול איזכור מפורש יותר באשר לצורך שלהם בסיוע טכנולוגי מן המדינות העשירות, אולם ארצות הברית כאמור התנגדה לכך בתוקף.
ברגע האחרון, הסכימו כאמור הנציגים האמריקנים להסיר את התנגדותם - ואיפשרו בכך את סיומם של הדיונים בקונצנזוס. "צעדנו דרך ארוכה" אמרה ראש המשלחת האמריקנית לדיונים, פולה דובריאנסקי. "ארה"ב מאוד מחויבת למאמץ הזה ורצינו לוודא שכולנו נפעל ביחד".
המטרה המיידית של ועידת באלי היא לגבש הסכמות לקראת משא ומתן על מנגנון בינלאומי מוסכם להפחתת פליטת גזי החממה. מנגנון זה אמור להחליף את אמנת קיוטו, שנחתמה ב-1997 ותוקפה אמור לפוג בשנת 2012. אמנת קיוטו, אותה אישררו 36 מדינות מתועשות בלבד, דרשה מהן לצמצם את שיעור פליטת הגזים שלהן עד לרמה הנמוכה ב-5 אחוזים מהרמה הממוצעת בשנת 1990.
מיד לאחר השגת ההסכמה, אמר שר המדע והטכנולוגיה של הודו, קפיל סיבאל, כי "רצינו לוודא שלא תהיה פגיעה בפרוטוקול קיוטו. המדינות המפותחות הכירו בכך שיש להן מחויבויות והמדינות המפתחות הכירו באחריותן. הקהילה הבינלאומית הבינה כי ללא הצטרפותה של ארצות הברית, לא ניתן להשיג את המטרות".
שר החוץ של אינדונזיה, חסן וירג'ולה, הגיב גם הוא להסכמה שהושגה ואמר כי מדובר ב"קונצנזוס עולמי". לדבריו, "כל המדינות נכללו בהצהרה ואני מקווה שהסכם זה יהווה בסיס לפעולה לשנים הבאות". השרה ההולנדית להגנת הסביבה, הגיבה גם היא לדיונים הארוכים ולהסכמה שהושגה ואמרה כי "היה פה איזון עדין. בסופו של דבר הצלחנו לבנות קונצנזוס, לאחר שארצות הברית הסכימה לוותר".
