הוא רוצה להיות איתה כל הזמן ולא נותן לה לנשום

שאלה:

אני בת 28 והחבר שלי בן 30. אנחנו יוצאים קרוב לשנה וגרים יחד חודשיים. יש לו הרבה תכונות נפלאות שאני מאוד מעריכה, אבל משהו אחד משגע אותי - הוא רוצה להיות ביחד כל הזמן.

אני אוהבת אותו וטוב לי לידו, אבל מידי פעם אני ממש צריכה את החופש שלי – וזה מאוד מפריע לו. הוא לא רוצה שאצא עם חברות, אם אני סתם נפגשת עם מישהי בערב זה קשה לו, והמחשבה שאסע עם חברה לסוף שבוע מטריפה אותו.

כשדיברנו על זה הבנתי שזה קשור לדרך בה גדל. הוא אמר: "אמא שלי תמיד היתה בבית", ולדעתו המשמעות של הרצון שלי לצאת לבד היא שאני לא חושבת עליו מספיק. מבחינתו הוא חושב עליי ואני יקרה לו, לכן זה טבעי עבורו שנעשה הכל ביחד. הוא הבטיח להשתדל לגלות פתיחות, אבל דבר לא השתנה. אני מרגישה שזה אוכל אותי מבפנים.

איך אני יכולה להעביר לו את המסר שאני מאוד אוהבת אותו, אבל זה בסדר אם מידי פעם בא לי להעביר ערב בנות, כמו שזה בסדר שהוא יעשה טיול לבד עם חברים שלו?

תשובה:

את מתארת סגנון קשר שלמרות האהבה הופך לתובעני וחונק. בן הזוג שלך, לפחות ממה שעולה מדברייך, רואה ב"ביחד" הזוגי חזות הכל ולא מסוגל לסבול מצבים בהם אתם פועלים ומרגישים כשני אנשים נפרדים.

דפוסי שליטה הרסניים

כולנו זקוקים כמובן למידה רבה של ביטחון ואינטימיות בקשר הזוגי. אנחנו רוצים להרגיש שהאחר נמצא שם עבורנו ורואה בנו את האחד/ת היחיד/ה שמדורג/ת במקום גבוה ובולט מעל האחרים בחייו. אנחנו מצפים שיקבל אותנו כפי שאנחנו, שלידו נוכל להסיר מסיכות, והגנות ולהרגיש עטופים באהבה.

אלא שבמקרה שתיארת, בן הזוג שלך כנראה מבלבל בין קירבה ואינטימיות רצויות, לבין דפוסי תלות ושליטה הרסניים. הזוגיות בעיניו היא הפיכתכם לגוף אחד בלתי נפרד, בו האחד עסוק בסיפוק תמידי של הצרכים והמאווים של האחר. האפשרות היחידה לחוש קירבה היא בהימצאות הפיזית של שניכם יחד. רק כך הוא מרגיש ביטחון באהבתך כלפיו, ויציבות בקשר.

הדרישה לוותר על כל בילוי בנפרד יוצרת תחושה כבדה של אובדן החופש ואיתו חלקים חשובים מעולמך. קשה עד בלתי ניתן להיות חלק מקשר בו אין מקום ל"נפרד", בו כל מה שאינו מתחבר לבן הזוג מבוטל ולא רצוי. כשאת לא ממלאת אחר הציפיות שלו, את מרגישה אשמה על כך שאת לא אוהבת מספיק, ואפילו כפוית טובה מול האהבה הנפלאה שאת מקבלת.

הקשר שלכם אמנם רק בראשיתו, אבל גם אצל בני זוג ותיקים נמצא את אלו שעבורם ה"ביחד" הוא האפשרות היחידה לקיום הקשר. לפעמים יש פער בין הצרכים של שניהם בציר בין קירבה ותלות, כמו שקורה אצלכם, ולעיתים שניהם נמצאים על נקודה דומה ברצף. אצל זוגות בהם יש פער בן/ת הזוג שזקוק למרחב מרגיש מחנק ועומס רגשי רב. אבל גם אצל אלו ש"חושבים אותו הדבר" כפי שקבע בן זוגך, באופן לא מפתיע, לאורך זמן, על אף תחושת הביטחון והיציבות שיחושו, ייפגעו ה"דבק" וה"חמצן" שמחזיקים את הקשר.

הקירבה התמידית מייצרת ריחוק רגשי

על פניו נראה שהיחסים של זוגות אלו מתנהלים על מי מנוחות. הם ממעטים להתעמת, מתוך חרדה מפני מתח ואי הסכמה שעלולים לפגום במרקם העדין והאידיאלי של הקשר. באופן פרדוקסלי הקירבה הפיזית הרבה וחוסר היכולת לנפרדות ייצרו בהדרגה דווקא ריחוק רגשי. הזוגות ידווחו שאיבדו עניין וסקרנות זה בזו, שמידת ההתרגשות והארוטיקה ירדה כשאת מקומם תפסו שחיקה, שעמום ואדישות. הקשר יתאפיין בחברות טובה, בדומה לאחים, אבל יאבד מטעמו הזוגי.

המשורר ג'ובראן חליל ג'ובראן היטיב לנסח את ה"מתכון" לאוהבים בספרו "הנביא":

"שימו מרחבים בזה היחד,

ותנו לרוח השמים לחולל בינותיכם.

אהבו זה את זו, אך אל תכרבלו את האהבה.

יהא נא ים הומה חופי נשמותיכם.

מזגו איש לכוס רעותו,

אך אל תשתו מכוס אחת"

כדי לסייע לאותם אנשים לבנות זוגיות בוגרת בה מתקיימים גם האני וגם האנחנו, כמו שהתחלת לעשות בשיחה עם בן זוגך, יש להבין את מקור האיום ממנו מגיעה הדרישה לביחד.

מהמעט שכתבת לא ניתן להצביע על הסיבות לחוסר הביטחון של בן הזוג, אבל אולי אפשר למצוא רמזים להן. בזירונות ילדותו אמו מעולם לא עזבה אותו. מבלי להתיימר לנתח את הסיבות האישיות לחרדה שלו, ניתן לציין כי ילדים שהקשר שלהם עם הוריהם או דמויות מטפלות משמעותיות התאפיין בחוסר ביטחון, יגלו בבגרותם קושי לפתח קשרים רגשיים בטוחים.

אם למרות הנוכחות של אמו לידו המסר שהועבר על ידה באופן מילולי ולא מילולי היה ש"העולם הוא מקום מסוכן ואם תתרחק אתה עלול להיפגע", ילד זה למד לרסן את הסקרנות הטבעית ובמקום לצאת ולגלות את העולם נותר מפוחד וצמוד להורה, נזהר שלא להתרחק יתר על המידה.

גם ילד שגדל בתחושה שההורה זקוק לו כמשענת או פיצוי על זוגיות חסרה ועל מצוקותיו, וכי כל ניסיון התרחקות ועצמאות פוגעים בהורה, ימנע מלצאת לדרך משלו. הוא ינתב את חייו ורצונותיו כך שיתאימו לאלו של ההורה, גם על חשבון הצמיחה וההתפתחות האישית שלו כאדם נפרד.

הצורך שלך במרחב יכול לדחוף אותו למקום של צמיחה

נראה כי גם כאדם מבוגר, בן זוגך מצפה ממך שתשמשי לו סוג של אם: תהיי שם עבורו כמוה, תגלי רגישות ותיעתרי לכל בקשותיו וכך תגונני עליו מפני הסכנות הקיימות. הוא מצידו משקיע מאמצים רבים כדי לשמור אותך קרובה: מגיב בכעס ותסכול על כל ניסיון שלך לבלות עם חברות, מבועת מהרעיון של יציאה לסוף שבוע בלעדיו ומאשים שבגלל הצורך שלך במרחב נוצר ביניכם פער שקשה לגשר עליו.

עיקר העבודה בנושא זה מוטל עליו. הוא יצטרך לעבור מסע משלו, כדי לרכוש ביטחון בעולם ובעצמו גם כשהאחר לא נוכח פיזית ורגשית לידו. יהיה עליו לקבל את המציאות בה קשר זוגי אינו דרך או כלי ליצירת תלות מוחלטת, אלא עירוב ומיזוג של ביחד ובנפרד כדי להרגיש שהוא יכול לבטוח בך ובאהבתך גם כשאת לא עסוקה אך ורק בו.

ההתעקשות שלך על מרחב בקשר וחוסר הנכונות שלך להיכנע לתכתיבי השליטה עשויים במקרה הטוב לדחוף אותו לתהליך של התבגרות וצמיחה, ובמקרה הפחות טוב לפרידה ולקיבעון באותו שלב ילדותי ולא בשל בו הוא נמצא כיום.

טיפול אישי בהחלט יכול לשמש לו קביים זמניים במסע מהמקום התלותי והמפוחד למקום בוגר ובטוח יותר, בו הוא מסוגל להעיז להתמודד עם אי הוודאות, המתחים והחרדות הקיימים בקשר בכוחות עצמו. הטיפול עשוי לאפשר לו לאט לאט לשחרר את הצורך בשליטה על האחר ולסמוך על עצמו ועל יכולותיו לחוות את עצמו כאדם שלם ונפרד מצד אחד, ועדיין אהוב ומשמעותי לזולתו מצד שני.

• ד"ר גלית לזר היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מכון איזונים לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי.