שלחת דואר ספאם? שלם פיצוי

מאז נכנס לתוקפו תיקון חוק הבזק (תקשורת ושידורים), המוכר יותר כ"חוק הספאם", כבר הצטברו לא מעט פסקי דין שעסקו בסוגיה זו, וצרכנים פוצו בגין ההטרדה שגורמים משלוחי הפרסומות אל מי שאינו מעוניין בהם. באפריל 2009 ניתן פסק דין כזה, שבמסגרתו פוצה התובע ב-2,000 שקל, והיו גם פסקי דין אחרים.

• המייל שלכם מפוצץ בדואר זבל? לכו לתבוע
• רצית להכיר ברשת וקיבלת ספאם? קבל פיצוי!
  

אך מתברר, כי הדבר אינו מרתיע שולחי הודעות ספאם למיניהן, אשר לעיתים, כפי שנראה, מנסים להעמיד את החוק על ראשו. נראה תחילה מה המצב המשפטי. התיקון לחוק קובע כך: "לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת".

מנוסח הסעיף עולה בבירור, כי מי שמבקש לשלוח הודעות פרסומת מטעמו חייב לקבל תחילה את הסכמת הנמען. לא קיבל אותה – אסור לו לשלוח אליו פרסומות. ואם בכל זאת עשה זאת, הוא צפוי לשלם על כך פיצויים.

הספאמר מתעלם מהתנגדות הנמען

כאשר הגיע חומר פרסומי ששלח בית העסק הזה אל מכשיר הפקסימיליה של נמען אשר לא הירשה לו מראש לשלוח אליו דבר כזה, שלח הנמען מייד מכתב שבו הזכיר לבית העסק את הוראות החוק בעניין משלוח ספאם. בנוסף דרש ממנו פיצוי של 500 שקל, שהם מחצית הסכום שקבוע בחוק לגבי כל פרסום שנשלח שלא כדין. בית העסק לא טרח להשיב על מכתב זה.

חלף זמן, ובית העסק חזר לסורו: פעמיים נוספות הגיעו למכשיר הפקסימיליה של הנמען פרסומות ששלח. כאן פקעה סבלנותו של הנמען, והוא הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה.

הספאמר קובע חוק לעצמו

בטרם נספר מה עלה בגורל התביעה הזאת, כדאי להציץ בכיתוב שהופיע על הפרסומים ששלח אותו בית עסק אל הנמענים השונים. וכך היה כתוב שם: "הפנייה היא דיוור ישיר ממאגר לקוחות פוטנציאליים. מטרת הפנייה היא לספק מידע על שירותי החברה ולעדכן במבצעים חדשים אשר יוצאים מדי פעם והוא אינו (מיועד) להטריד או לגרום לנזק כלשהו לנשלח. אם פנייה זו גרמה להפרעה קבלו את התנצלותנו. אם ברצונך להימחק מהמאגר אנא שלח/י פקס זה בתוספת ציון מספר הפקס לפקס מספר --- או פנו לחברתנו (...). אי-פנייה תיחשב כהסכמה ובקשה לקבלת חומר פרסומי נוסף בעתיד".

ברור לגמרי שבית העסק בחר להפוך את סדר הדברים שקבע החוק. כאמור, החוק דורש קבלת הסכמה של הנמען מראש, ואילו בית העסק מציג מצב הפוך: כל עוד לא יודיע הנמען על סירובו לקבל דברי פרסומת ממנו, יראו אותו כאילו הוא מסכים לכך ואף מזמין זאת. על פני הדברים נראה, כי בבית העסק הזה לא שמו לב שהחוק השתנה, והכיתוב הזה משקף את המצב המשפטי ששרר לפני שינוי החוק.

כעת הספאמר ישלם

התעלמותו של בית העסק הזה מכל מה שנודף ממנו ריח של חוק לא הסתכמה בהתנהלות שתיארנו כאן. גם לאחר שהוגשה התביעה נגדו הוא לא טרח להגיש כתב הגנה, ואף לא שלח אדם מטעמו לבית המשפט ביום הדיון.

במצב זה פעל השופט על פי הסמכויות המוקנות לו בחוק, ופסק על פי מה שפורט בכתב התביעה. לפיכך קבע, כי בית העסק אכן שלח לתובע שלוש הודעות פרסומיות בלא לקבל את הסכמתו תחילה.

בגין ההתנהלות הזאת – תוך שהוא מציין כי הוא מביא בחשבון את מספר הפרסומות שנשלחו, כלומר שלוש – פסק כי בית העסק ישלם לתובע 1,500 שקל, ועוד 500 שקל הוצאות משפט.