חמקן על ארבע: העולם הקסום של הסרוואל
הסרוואל, טורף אלגנטי וזריז, נחשב לאחד החתולים המסתוריים באפריקה. הוא מומחה בניתורים מדהימים בעת ציד אחרי טרף, לא פוחד ממים ובעל העדפות קולינריות למכרסמים, זוחלים ואפילו דגים. נדב לוי צולל לעולמו של החתול החמקן
30 שנה שאני מדריך טיולי ספארי באפריקה. 30 שנה שהחתולים מרגשים אותי בכל פעם מחדש. בתנועה, ביופי, בחכמת הציד שלהם. אבל דווקא הנחבאים שבהם גורמים להתרגשות גדולה יותר, ולצערי במרבית המסעות אני לא מצליח לראות אותם. אך כשאני מצליח, אני מרגיש שהמסע הזה היה מיוחד במינו. הסרוואל ( Felis serval) הוא חתול בינוני בגודלו, צייד זריז מאין כמוהו, ששומר על מרחק מבני האדם, והוא יודע למה.
נדיר לראות את הסרוואל בבר, ואלה שהצילו לצפות בו לא ממש הספיקו להרים את המצלמה ולתעד. זו אולי הסיבה העיקרית לכך שעולם הצילום לא שופע תמונות של סרוואלים בטבע. ועם זאת - החוקרים מעריכים שהם לא נמצאים בסכנת הכחדה (צילום: Musat Christian - Dreamstime.com)
מסעות צילום ואיתור סרוואלים בקניה ובטנזניה
חוקרים אחדים ניסו להתחקות בקניה ובטנזניה אחרי "החתול הנסתר". חלקם הצליחו יותר, חלקם פחות. בשנות ה-80 של המאה ה-20 ניסתה אדג'ה גיראדסמה, שערכה מחקר על הסרוואלים במכתש נגורו-נגורו במשך כשנתיים, להרגיל את הסרוואלים לנוכחותה, מבלי שאלה ינוסו ממנה.
בעזרתה הצליחו צלמי ה-BBC אמנדה בארט וא' ניומן, לצלם את הסרוואלים לראשונה בטבע. עד אז צילמו אותם בשביה. הם ניצלו את ההזדמנות עד תום, ולאחר כ-100 ימי צילום אינטנסיביים בטבע הכינו סרט תיעודי בן 30 דקות. המידע המעניין ביותר על הסרוואל בטבע נגע לאימהות וגוריהן.
הישרדות באפריקה
במחזור הצילומים הראשון שנמשך 34 יום הצליחו הצלמים להתמקד בסבך אזור נדוטו (Ndutu) שבאזור השמורות נגורו-נגורו וסרנגטי שבקניה וטנזניה. האזורים האלה נחשבים עתירי סרוואלים. הם סקרו את השטח בעקביות יום אחר יום, מנקודות מיקום גבוהות ובסיורי פטרולים קבועים באזורים המיוערים, בעמקים ובשולי הדרכים. המפגשים היו נדירים. לבסוף נע הצוות לאזור מסוואה (Maswa), שטח ציד מוכר אחר בגבול המזרחי של הסרנגטי. שם, כך דיווחו להם, גדולים יותר הסיכויים למצוא את הסרוואלים, אם כי תנאי השטח הסבוכים בעצי שיטה קשים מאוד.
בימים האחרונים של מחזור הצילומים הראשון הם עבדו בתנאי שטח נבחרים במכתש נגורו-נגורו עצמו. לאחר שנות הבצורת האחרונות שתקפו את מזרח אפריקה היה המכתש יבש. במשך כל השנה שקדמה לצילום לא ירד באזור אף לא גשם רציני אחד. הקרקע הזכורה לנו כירוקה ושופעת פלגי מים הייתה פסיפס של משבצות צהובות-חומות, ביטוי מובהק ליובש ולהיעלמות סימני לבלוב או נביטה.
בשטח רעו עדרים אחדים של אנטילופות, זברות, גנו ותאו אפריקני, שהתקיימו תודות למעיינות שמימיהם מגיעים מבארות ארטזיות שמצויות במרומי המכתש, והם ניגרים מקרקעית המכתש החוצה. מדי יום ביומו נסרק השטח בקפדנות בעזרת משקפת, וזו לא הייתה משימה פשוטה.
ביום הסריקות הרביעי נצפה לראשונה סרוואל זכר צעיר. הסרוואל היה בהלם מהמפגש. הוא צעד בשטח הפתוח לא הרחק מעדר קטן של גנו. הסרוואל היה רזה ופרוותו הייתה בצבעי אפור-צהוב. לא היה ספק שהוא רעב ונמצא במאבק הישרדות יומיומי.
הכתמים שעל פרוותו של הסרוואל תואמים לכתמי הצל הארוכים והמקוטעים שבתוך הסבך, והצבע הצהוב בהיר מסייע לו להיעלם גם בזמן תנועה בעשבי הסוואנה. כמו הברדלס, גם הוא מסתמך על מהירותו, ומרשה לעצמו להתהלך בחופשיות במרחבי הסוואנה, כאשר שדה הראייה הפתוח מכל הצדדים מקנה לו אפשרות לנצל את מהירותו ולהיעלם במקרה הצורך. (צילום: אודי רן)
חשוף בשטח הפתוח
הקרקע שמסביב הייתה מכוסה אבק בהיר, מנוקדת בכתמי סבך אחדים ובעשב יבש שרעיית היתר באזור השאירה ממנו שיירי שלף בלבד. הסרוואל עבר מכתם עשב אחד לאחר במהירות ניכרת, משום שהחשיפה בשטח הפתוח מסכנת אותו בעיקר מצדם של תוקפים מפתיעים ובלתי נראים דוגמת העיט הלוחם. מפעם לפעם הוא עצר בדרכו, ושינויי הכיוון של אוזניו לימדו על מעקב מתמשך אחר טרף פוטנציאלי. בצעידתו ניתרו חרקים ממקומם, ומשכו אליהם ציפורים, ביניהן מיני זרזירים ואורגים, שניצלו את תנועתו כדי לטרוף את החרקים.
נראה בעליל מהתנהגות הציד שלו כי הסרוואל הצעיר חסר עדיין ניסיון ממשי. בימים הבאים הוא נצפה משוטט בשטחים נרחבים, אבל כנראה לא הצליח לצוד כלום. לעתים הוא הונס מהשטח על ידי צמד שועלים אוזננים שחששו מפניו ועשו הפגנות תקיפה, אם כי הוא לא מתחרה אתם על המזון מאחר שהם אוכלים בעיקר חרקים.
לאחר כחודש ימים שב הצלם לבקר באזור, ולהפתעתו נצפה הסרוואל שנית, עדות לכך שעל אף הכול הוא הצליח לשרוד כראוי (אולי בשעת המעקב אחריו הוא פשוט הוטרד, או שהטרף שלו קיבל התראה מוקדמת מעצם המעקב).
מאז הביקור הקודם ירדו גשמים וצמיחת העשב התחדשה; תנאי המחיה השתפרו, אך הסרוואל טרם הגדיר את גבולות הטריטוריה שלו. נראה ששכיחות המכרסמים באזור נותרה מוגבלת. למחרת היום נעלם הסרוואל ולא נצפה עוד. ייתכן שהוא החליט לחפש לעצמו אזור מחיה טוב יותר.
הסרוואל הבא שנצפה היה פרט שהופיע כ-200 מ' בלבד מהשטח שבו שוטט הסרוואל הצעיר שנעלם. ייתכן שהסרוואל הזה היה הסיבה להיעלמותו של הצעיר. הוא היה זכר גדול ממדים שהתגלה לראשונה כשהוא "מתחרדן" בהנאה בשמש. פרוותו הייתה עבה יותר. זמן מה לאחר מכן נצפו גם סרוואלית וגוריה כשהם נחבאים ביער לראיי, שהוא יער של עצי שיטה צהובי גזע (שיטי הקדחת הצהובה). באזור הזה מרובים ציפורי שיר ונמרים. ביער גובלים מישורי עשב ובהם להקות של אריות.
חמקן אפריקאי בלילות
הסרוואל חי בכל רחבי אפריקה שמדרום לסהרה, ויש גם דיווחים (שמהימנותם לא נבדקה) כי שרדו אוכלוסיות מבודדות ביערות הגשם ההרריים והלחים במרוקו ובצפון אלג'יריה, ואפילו בתוניסיה שבצפון אפריקה. הם ידועים מסנגל במערב עד סומליה במזרח היבשת, ועד דרומה של היבשת כולה.
אורכו של הסרוואל כ-100-60 ס"מ, אורך זנבו מ-25-40 ס"מ, ומשקלו נע בין שישה ל- 20 ק"ג (משקל הזכר בין עשרה ל-20 ק"ג, הנקבה קטנה יותר). באפריקה בלבד תוארו 17 תת-מינים.
הסרוואל הוא חתול פעיל לילה, בעל איברים ארוכים ועדינים בגודל בינוני, רגליו קצרות יחסית, ואוזניו מעט ארוכות בהשוואה לחתוליים האחרים. הסרוואל מיטיב לטפס על עצים והוא מותאם לציד בעשב. עיניו העגולות צהבהבות, ופרוותו הערבתית הרכה חומה-צהבהבה, לעתים כתומה, ולעתים בצבעי אפור-צהוב. הפרווה מנוקדת בנקודות שחורות שונות בגודלן. יש פרטים שאצלם הנקודות מתמזגות ליצירת פסים על הצוואר והגב, ויש פרטים, במזרח אפריקה, המתכסים בנמשים. הדבר מסייע להם "להיעלם" באמצעות הסוואה מושלמת, ולכך חשיבות רבה מול אויביהם ומול הטרף שלהם.
שחור ונדיר
כמו אצל חלק מהחתולים האחרים (הנמר, היגואר), כך גם אצל הסרוואלים יש, באופן נדיר למדיי, גם שחורים. התופעה הזאת מופיעה בג'ונגלים סבוכים (במקרה של היגוארים) ובאזורים גבוהים דוגמת רכס האברדר שבקניה. הזדמנות נדירה לצפות בשמונה סרוואלים שחורים בעת ובעונה אחת נקרתה לסימון ת'ומסט, צפר קנייתי שעסק בתיעוד מצבם (העגום) של הדורסים ברחבי אפריקה, ובביקור ברכס אברדר בקניה בחברת בת לווייתו הקבועה לילה, וחוקר הדורסים ביל קלארק.
במשך יומיים רצופים, באזור אדמת הבּוּר (moorlands), במרחק של מטרים ספורים מהם, נצפו שמונת הסרוואלים הכהים, ואחד מהם רץ לפני המכונית ועצר ממש לפני הפגוש. מראה הסרוואלים השחורים היה מרשים, והם אף שמעו את קולותיהם.
חיים לבד ומזנקים לגובה
הסרוואל, כמרבית החתולים הגדולים, הוא בעל חיים יחידאי. בתקופת הייחום נפגשים הזכר והנקבה למשך ימים ספורים להזדווגות. לאחר מכן הם נפרדים, וכאן בעצם סיים הזכר את תפקידו. הנקבה ממליטה בשגר מאחד עד ארבעה גורים. ההיריון נמשך בין 67 ל-77 יום. הנקבה מגדלת את הגורים לבדה. זכרים נפרדים מאמם בגיל שנה, כשהם מסוגלים לצוד בעצמם, וזמן קצר לפני שהם מגיעים לבגרות מינית. הנקבות עוזבות בהגיען לבגרות מינית בגיל שנתיים לערך. תוחלת החיים היא כ-20 שנה.
הסרוואלים פעילים בשעות הבוקר המוקדמות, ומשעות בין הערביים. הם מרבים לעסוק בשיחור מזון - לשוטט, לקפץ ולעקוב אחר הטרף בסבכים ובכתמי עשב.
מקומות החיות המועדפים על הסרוואלים הם ביצות, שטחים עשבוניים וקנים, הנמצאים בשולי הסוואנה המיוערת, אך לא ביערות סבוכים או במדבריות. טריטוריית הסרוואל משתרעת על שטח של עד כשלושה קמ"ר במישורי העשב, לרבות באזורים מיוערים.
בגלל מבנה גופו הצר מהירות התנועה של הסרוואל בעשב מרשימה, ויכולתו לשנות כיוונים בשעת המרדף מדהימה. הסרוואל מאכן את מיקומו של המכרסם בשעת תנועתו בתוך המחילה כדי לצאת מפתח היציאה שהוא בטוח יותר. אז הוא מנתר, ובקפיצה מדויקת להפליא נוחת בפתח המחילה בדיוק בשעת יציאתו של המכרסם, שלא מבין מה נפל עליו. בשיטת ציד דומה נוהגים גם השועלים.
כאשר נקבה המטופלת בגורים מחליטה לצאת לציד, היא מעבירה לגורים מסר להישאר במקום ולהמתין. בדרך כלל הסרוואל צד רק בלילה. אם מטופלת בגורים יוצאת לציד גם בשעות הצהריים, או בשעות אחר הצהריים המוקדמות. שיעור הצלחת הציד אצל הסרוואלים הוא כ-50 אחוז, וזה שיעור הצלחה גבוה מאוד. כאשר האם יוצאת לציד, הגורים משחקים ומפתחים את כישורי הציד שלהם במשחקי תקיפה, איתור ואיכון.
בתפריט: מכרסמים, זוחלים וגם דגים
הסרוואל מנצל את רגליו כדי לחדור למחילות, ולמשוך החוצה אפרוחים ומכרסמים. הדיאטה שלו מורכבת בעיקר ממכרסמים כמו חולדות הביצות או מיני עכברים, אבל הוא לא בוחל בדוחיים, זוחלים, ציפורים ועופות קרקע. הסרוואל לא חושש להיכנס למים כדי לצוד פלמינגו ודגים. הסרוואלים למדו את היתרון שיש באדמות חקלאיות לנוכח הגידול במספר המכרסמים בהן.
כמו אצל מרבית החתולים הבינוניים, האויב המסוכן ביותר הוא האריה, והם שומרים בכל עת על מרחק מספיק. אחת הבעיות של אם עם גורים היא שבמקרים רבים היא לא מצליחה לחלץ את הגורים כאשר אריות מתקרבים, וחלק גדול מקטל הגורים של הסרוואל הוא מעשה מלתעותיהם, אם כי גם הצבועים, הנמרים, ואפילו עיטים ונחשים לוקחים חלק בחיסול הגורים. הסרוואל מרבה להתבונן בשמים כדי לאתר עופות דורסים או סכנות לא מוכרות העלולות להפתיעו.
גם אוכלי עשב דוגמת הצבאים עלולים להפתיע ולהוות איום על הסרוואל. ידוע על מקרה שבו נקבה של צבי גרנט נגחה בסרוואל והעיפה אותו באוויר, לפני שהוא פנה לאחור ונסוג. במקרה אחר נצפו שלושה גורים שישבו בניחותא וליקקו את פרוותם, כאשר הופיעו שלושה תנים שחורי גב. הגורים חשו להסתתר במקום מחבוא, הסתוו ככל האפשר מפני סקרנותם של התנים שרחרחו בהתעניינות מרובה את המתרחש בקרבתם. גורי הסרוואל קטנים, ותנים מסוגלים לצוד אותם. למרבה המזל התנים הסתלקו לנוכח "לחישות האיום" ויללות הגורים שאולי הפחידו אותם.
קרבות עם חסידות בסרנגטי
החסידות החבשיות שמגיעות למכתש נגורו-נגורו ולמישורי הסרנגטי כדי לצבור שומן ואנרגיה לקראת הנדידה הטרנס-סהרית שלהן מקשות על חיי הסרוואלים. החסידות ניזונות בעיקר מחיפושיות, אבל הן לא מתנגדות למכרסם שנופל למקורן. כתוצאה מכך עם הגעת החסידות בורחים המכרסמים ומקשים על הסרוואלים את הציד. בלית ברירה צדים הסרוואלים את החסידות עצמן.
בתצפיות מקריות נראתה נקבה מתבגרת משחקת עם אחיה הצעירים ממנה במשחקי תופסת ומחבואים, תוך ניצול העשב ויכולת ההסוואה המצוינת שלהם. בעת המשחק התעורר השטח לחיים, וכתוצאה מהמהומה התרוממו חוברות נחבאות מהקרקע ונסו על נפשן תוך כדי שהגורים רודפים אחריהן. משחקי הציד האלה שיפרו את כישוריהם, ונראה כאילו זה חלק מתפקידה.
בעבר ביצעו בשבי בזימבבווה הכלאה בין חתול הבר האפריקני (Felis lybica) וסרוואל, ובת הכלאיים המליטה כמה שגרים במשך שלוש שנים.
בכל אחד מהם נולדו הגורים לפני הזמן, אך הגיעו לבגרות, מה שמראה על קרבה גנטית, מאחר שבני כלאיים, גם של מינים קרובים, יוצאים בדרך כלל עקרים (סוס וחמור, סוס וזברה, טיגריס ואריה). על פי הספר האדום של IUCN הסרוואלים אינם מוגדרים כמין שנמצא בסכנת הכחדה, ולנוכח העובדה שהם מתרחקים מהגורם המאיים מספר אחת בעולם, בני האדם, מעריכים שלא יימצאו בסיכון בעתיד הקרוב.
נדב לוי, זואולוג, מרצה ומדריך בכיר לסיורי ספארי זואואנתרופולוגיים באפריקה בחברת "עולם אחר"
הכתבה פורסמה בגיליון יוני 2011 של הירחון "טבע הדברים "
מתנה לגולשי ynet: גיליון היכרות ב-10 שקלים בלבד
לפנייה לכתב/ת 
