בלשנות כלכלית: הקשר שבין האגורה למשכורת
המטבע עתיק היומין, המופיע כבר במקרא, מזכיר בצלילו את האגרה שאנו משלמים, בצורתו את כיכר השוק היוונית - האגורה ובמשמעותו את יחידת המשקל הקטנה - גרה. מבולבלים? ד"ר תמר עילם גינדין עושה סדר בכסף הקטן
- לכתבות נוספות במדור בלשנות כלכלית
שואלת פלמה: מה מקור המילה אגורה, האם היא קיימת בשפות אחרות? האם היא קשורה למילה אגרה? האם יש קשר לכיכר השוק היוונית?
שאלות רבות ומצוינות נשאלות כאן, ונתחיל עם הקשר למילה אגרה. עלית פה על מחלוקת עתיקת יומין שתחילתה בימי הביניים. בימים ההם היה מדע הדקדוק העברי חלק מפרשנות המקרא, ואת השם בלשנות עדיין לא המציאו. המילה אגורה מופיעה בספר שמואל, בתפקיד מטבע קטן: וְהָיָה, כָּל-הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ, יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ, לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר-לָחֶם (שמואל א' ב:לו).
האסכולה של דונש בן לברט ותלמידיו זיהתה את המטבע הקדום אגורה עם גרה - יחידת המשקל הקטנה ביותר. זה הגיוני, כי שמות של מטבעות אחרים, כמו שקל ולירה (היא הפאונד) נקראו על שם יחידות משקל. יריבו המר מנחם בן סרוק, יחד עם תלמידיו, תמכו בדעתך, שיש קשר לשורש א-ג-ר, שממנו באה גם המילה אגרה. אבל רגע, זה לא בדיוק מה שאתם חושבים.
.jpg_wa.jpg)
המילה אגרה בעברית חדשה באה מארמית אַגְרָא, כמו בביטוי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא - לפי הסבל כך השכר. אֲגָר בארמית הוא שכר או פרס, וביידוע - אגרא. בארמית המילה היא כנראה שאילה מאכדית (שפה שמית קדומה) אַגָארוּ (agāru) "לשכור" (אדם לעבודה), והמקבילה הערבית היא השורש א-ג'-ר, שכל נטיותיו ונגזרותיו קשורות לתגמול כספי - אם בעד עבודה, שכירת בית או שוחד. כלומר בכל השפות השמיות השורש קשור לשכר או להשכרה. השפה העברית היא היחידה שבה משמעות השורש היא לצבור ולשמור.
מה עם מֵאִגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמֲיקְתָּא? ומה עם איגרת? איך המילים האלה מתקשרות לשכר או לאיסוף ושמירה? ובכן - אין קשר כנראה. מדובר בשאילה של מילים אכדיות שונות: egirtu "מכתב" שנשאל באותה משמעות - איגרת, ו-igāru, "צד" שהפך בארמית לגג (מגג גבוה לבור עמוק), ומקבילתו הערבית היא דווקא השורש ג'-ו-ר جور שיש לו, בין השאר, משמעות של מגורים וחסות.
מכיכר השוק היוונית לשוק הכרמל
ומהמזרח למערב - אל כיכר השוק היוונית, ששמה אגורה. האם יש קשר או שמדובר בהומופוניה מקרית?
ובכן, מכיוון ששם המטבע נזכר כבר בספר שמואל, ואז עדיין לא היה מגע עם היוונית, שמו של המטבע לבטח לא בא מכיכר השוק, וגם לא להיפך. ומכיוון שלאגורה ביוונית יש אטימולוגיה - כלומר הסבר למוצא המילה - שחוזר לשפות הודו אירופיות, נראה שגם בכיוון ההפוך לא הייתה השפעה, ומדובר במקריות. אבל היא לא מסתיימת בצליל.
האגורה היוונית הייתה מקום פתוח שבו מתאספים. כיכר השוק הייתה מקום כזה. לכן אָגוֹרָפוֹבְּיָה היא פחד ממקומות פתוחים ולא מִשְׁווקים. מי שנלחץ במחנה יהודה או בשוק הכרמל אינו חווה אגורפוביה אלא אולי את ההיפך - קלאוסטרופוביה.
ומכיוון שבאגורה היו מתאספים, היא הייתה מקום אידיאלי לנאומים. עד כדי כך שנגזר ממנה הפועל התנייני agoreuein, שמשמעותו "לנאום בציבור". כאשר הנואם אמר דבר אחד והתכוון לאחר (יוונית אַלּוֹ-), קראו לתופעה "דיבור בציבור על משהו אחר", וביוונית - אלגוריה. וכאשר ירדו על מישהו, או דיברו נגדו (קַטַה – למטה או נגד), הייתה זו קטגוריה. ריכוך המשמעות מהאשמה לתיוג מתועד כבר בכתבי אריסטו.
אגורה ביוונית באה מהשורש ההודו-אירופי ger המביע... איסוף. אמנם של אנשים או של בעלי חיים, אבל זה עדיין קרוב יותר למשמעות העברית מאשר השפות השמיות האחרות. ובכל זאת כנראה אין קשר. איך יודעים שאין? מכיוון שהפועל העברי מופיע כבר בספר דברים - כְּרָמִים תִּטַּע, וְעָבָדְתָּ; וְיַיִן לֹא-תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר, כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת (דברים כח:לט), ואז עדיין לא היה מגע בין העברית ליוונית. גם שאילה בכיוון ההפוך לא באה בחשבון, כי נגזרותיו של השורש ההודו-אירופי ger, שממנו נגזרת המילה אגורה, קיימות בשפות הודו אירופיות שונות זו מזו, דבר המעיד על שורש מקורי, ולא על שאילה.
המילה אגורה אפשרה לנו היום להתוודע לשלוש סיבות שבגללן יש מילים דומות בשפות שונות: שאילת מילים: שלוש המילים הארמית - אַגְרָא "השכר", אִגַּרְתָּא "האיגרת" ו-אִגְרָא "הגג" הן כנראה שאילה מאכדית; התפתחות משותפת: המקבילות הערביות צמחו כנראה במקביל, ומקריות – כמו הקשר בין המטבע אגורה לבין כיכר השוק, וגם בין הפועל העברי לאגור לבסיס ההודו אירופי ger.
הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, מרצה בנושאי בלשנות, איראן הקדומה ומגילת אסתר במסגרות שונות.
לפנייה לכתב/ת 
