שתף קטע נבחר

למה תקציב ולא קציב? על שורשים גזורי שם

מקור המילה תקציב, שנשמעה ונקראה רבות בשבוע האחרון, נראה ברור למדי, כמו גם הקשר שלו לבשר שחותך הקצב ולקצב שמכתיבים הבסיסט והמתופף. אבל האם גם האות ת' היא חלק מהשורש?

הקשר בין תקציב לקצבאות ברור: סכום כסף קצוב, כלומר מוגבל ואחיד, שחתכו אותו במידה מסוימת, כמו שקצב חותך בשר במידה מסוימת. במקרא מופיעה המילה קֶצֶב במשמעות צורה (אחידה). בשיר השירים מתאר המשורר את שיני אהובתו כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, שֶׁעָלוּ מִן-הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם, מַתְאִימוֹת, וְשַׁכֻּלָה, אֵין בָּהֶם (שה"ש ד:ב). כלומר עדר רחלות שלכולן צורה אחת, מתאימה, מושלמת.

 

גם המשמעות המאוחרת של קצב – ריתמוס – מסמלת משהו קבוע ואחיד. וגם קצבה היא סכום כסף קבוע ואחיד. פעם אחת מופיע השורש ק.צ.ב במקרא במשמעות של לחתוך, כאשר אלישע הנביא חותך מקל, או בלשון המקרא וַיִּקְצָב-עֵץ (מלכים ב ו:ו).

 

אבל האם גם האות ת' היא חלק מהשורש? הרי אנחנו אומרים שצה"ל יותר מתוקצב ממערכת החינוך, ושחברי הכנסת מתקצבים את עצמם היטב. בעצם, המילה תקציב עומדת באמצע, בין שני השורשים. המילה עצמה עצמה נגזרת מהשורש ק.צ.ב, אבל ממנה נגזר שורש חדש – ת.ק.צ.ב.

 

השורש ת.ק.צ.ב שייך למשפחת השורשים גזורי השם. שורשים גזורי שם כשמם כן הם: שורשים חדשים שנוצרו משם עצם. חלקם נוצרו ממילה לועזית, כמו הפעלים העבריים הידועים לטלפן, להשפריץ ו... לבסס (בסיס היא מילה יוונית במקורה). כאשר שורש גזור-שם נגזר משם עצם עברי שיש לו שורש משלו, קוראים לשורש החדש "שורש תנייני", כלומר שורש משני.

 

המשקל של תקציב – כלומר התבנית שלתוכה נכנס השורש ק.צ.ב, היא תבנית שקשורה במקור לבניין הפעיל: הקציב תקציב, השליך תשליך, הדריך תדריך. אבל בעברית החדשה קיבל המשקל חיים משלו, ויש בו כבר שמות שאינם קשורים לבניין הפעיל, כמו תסביך, תהליך ותשקיף. רבים מהשמות האלה יצרו שורשים תנייניים: מתוסבך, לתדרך, לתקצב.

 

הצורות תִּקְצֵב, תִּדְרֵך, תִּפְעֵל הן כל כך נפוצות, שיש הרואים בהן בניין חדש – בניין תִּפְעֵל. נטייתו של בניין זה דומה מאוד לזו של בניין פיעל, עם הבניין הסביל תופעל, ועם שם הפעולה תִפְעוּל. אחת ההוכחות לכך היא ששורשים רבים שאינם גזורי שם, נכנסו גם הם לבניין זה: לתשאל – תשאול, לתדלק – תדלוק, וגם לתפעל – תפעול.

 

בשלב זה של השפה, ניתן עדיין לדבר על גזירת שורשים תנייניים ללא שם עצם. אבל אם השפה תמשיך בכיוון זה, ייתכן שבעוד מאה שנה או יותר, כבר ילמדו בבית הספר גם את הבניינים תפעל-תופעל.

 

הבלשנית ד"ר תמר עילם גינדין חוקרת במסגרת האוניברסיטה העברית, ומרצה בנושאים מגוונים במסגרות שונות, יזמת ומנכ"לית משותפת במיזם המרצים מר צים וחבורתו  

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ד"ר תמר עילם גינדין
צילום: דני שביט - Total Vision
מומלצים