השנה האבודה: כשלון ארה"ב הוביל לאו"ם
דעיכת ההשפעה האמריקנית, השינוי הדרמטי של אובמה או הסרבנות הפלסטינית - בכל מקרה, המהלך הדיפלומטי הפלסטיני אינו מתחשב כלל במעצמה הגדולה בעולם. מומחים מסבירים מה קרה בדרך בין וושינגטון, רמאללה וירושלים
המאמצים הדיפלומטיים להכרזה על מדינה פלסטינית בעצרת האו"ם בניו יורק כרכו יחדיו את בוסניה וניגריה, בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ואת רחובות עזה ורמאללה. לקראת הצבעת האיחוד האירופי והגעת הבכירים הישראלים לניו יורק, דווקא כשלון ארצות הברית, נותנת החסות העיקרית לתהליך השלום לאורך השנים, הפך לנתון. בנאומו אשתקד בפני העצרת, הביע נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, תקווה להקמת מדינה פלסטינית תוך שנה. כעת הוא מתמודד עם ציפיות שהתגשמו - אך לא באופן לו קיווה.
לקראת הצבעה גורלית באו"ם - כותרות אחרונות ב-ynet:
עוד בערוץ החדשות :
"במידה לא מבוטלת, האמריקנים גרמו לפלסטינים לעלות על עץ גבוה", אמר ל-ynet אפרים ענבר, פרופסור למדעי המדינה ומנהל מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. לדבריו, הפלסטינים פינטזו, וכאשר המציאות התנפצה מול עיניהם, הם ויתרו על כל אפשרות של משא ומתן. "אובמה דרש מישראל הקפאה בהתנחלויות - דרישה שלא נשמעה קודם מצד אף ממשל. הפלסטינים קיוו שאובמה ימשיך בקו מילוי דרישותיהם, אך כשנדרשו לשבת לשולחן המשא ומתן בלי לקבל הבטחה לזכות השיבה או לחלוקת ירושלים, הם סירבו להתפשר".
ענבר מדגיש כי לא ניתן להפריד את הנתק הישראלי-פלסטיני מדעיכת ההשפעה האמריקנית באזור, שהעניקה, לדבריו, "בסיס לסרבנות מצד הפלסטינים. זה לא רק אבו מאזן, גם הטורקים משתוללים עכשיו, הם הושפעו מהרוח הכללית באזור, שהיא למעשה רוח גבית להתנהלותם". בייאושם, מסביר ענבר, פנו הפלסטינים לבינאום הסכסוך. "זו אסטרטגיה חדשה, בה הם מנסים להשיג דברים ללא משא ומתן. הם החליטו לפנות לארגונים בינלאומיים, שם יש להם רוב".
פרופסור איתן גלבוע, מומחה לארצות הברית וראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן, מצביע אף הוא על ההתנהלות האמריקנית כעל גורם מרכזי במשבר. "אובמה לא הצליח לפצח את המזרח התיכון ונענה בשלילה, ומנגד נוכח דרישתו להקפאה, הפלסטינים לא יכלו לבקש פחות ממנו", ציין גלבוע, שהדגיש את הפער בין הצדדים המעורבים: "האמריקנים ראו בהקפאה של עשרה חודשים הישג גדול שראוי לביטוי, והפלסטינים דרשו הקפאה מלאה, כולל ירושלים, בלי הגבלת זמן".
גלבוע הוסיף כי המציאות הפוליטית הפנימית בארצות הברית השפיעה גם היא לרעה על התהליך, שעה שהעסיקה את אובמה בצורך "לכבות שריפות" בוושינגטון. "אובמה הלך על שינוי דרמטי במדיניות האמריקנית - מכוח להסברה. הוא הימר על עוצמה רכה ושכנוע בעולם הערבי, אך למרבה האכזבה זה לא עובד במזרח התיכון, זה נתפס כחולשה שיש לנצלה. תקופה אחרת, עם נשיא אחר", אמר גלבוע, "הפלסטינים לא היו מעיזים לצפצף על המדינה שמחזיקה אותם כלכלית".
בניגוד לשניים, סבור זלמן שובל, שגריר ישראל בארצות הברית לשעבר, כי העמדה הפלסטינית היא ששברה את הכלים במשא ומתן, בזמן שהאמריקנים ניסו לעשות לא מעט. "ברור לחלוטין שהפלסטינים, ובראש ובראשונה אבו מאזן, קיבלו החלטה אסטרטגית לא לחזור לשיחות עם ישראל, דווקא משום שהבינו שבמשא ומתן יש צורך לפשרות משני הצדדים".
לדברי שובל, אבו מאזן איננו מסוגל, וגם איננו רוצה, להסכים לפשרות כלשהן בנושאי הליבה, "אם לא מדינה, אומרים הפלסטינים, לפחות שתצא החלטה סימבולית מההכרזה באו"ם. אולי נוכרז כמדינה שאינה חברה, ואז נלך עם הכותרת ונשמיט את ההמשך". כך, מסביר שובל, מתכננים הפלסטינים מסלול עוקף ארצות הברית ואירופה. בסופו של דבר, עם זאת, מדגיש השגריר לשעבר כי גם אם החולשה האמריקנית חיזקה את העמדה הסרבנית, "בפיכחון, מי שכן יכול להזיז דברים זה רק האמריקנים, ויכול להיות מאוד שהזלזול בהם הוא מופרז מצד כולם, וכולם יכולים לשלם על זה".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
