גאה בהיותו הומו צעיר אך מתבייש להיות יהודי

לפני שבועיים נערך בקמפוס בוושינגטון די.סי כינוס מיוחד במינו לסטודנטים יהודים להט"ביים, אירוע המכונה NUJLS, בו הוזמנתי לייצג את הקהילה הגאה מישראל ולדבר קצת עלינו, על ההישגים והאתגרים העומדים בפנינו. בכנס נכחו כ-140 סטודנטים מכל רחבי ארה"ב, מכל הזרמים היהודיים הקיימים בארה"ב, ומכל קצוות הקשת של הקהילה הגאה.

עוד בנושא:

נאבק על החלום: הזכות לפונדקאות גאה בישראל

חרף הרצח בבר נוער - תל אביב: העיר הגאה בעולם

גאווה ישראלית: לצבוע את ניו יורק בצבעי הקשת

זהות כפולה

היה מרתק לפגוש צעירים בגילאי 18-22, שמתמודדים לא רק עם עניין של זהות להט"בית כמשהו שיש בו יציאה מהארון, אלא גם עם השיוך הדתי והלאומי כיהודים, בארה"ב. נדהמתי לשמוע את אחד הנערים מדבר על כך שהוא גאה לאין קץ בזהותו כהומו צעיר מחוץ לארון, אבל מתלבט לא פעם אם לומר לדייטים שלו שהוא יהודי, לאור האווירה הקשה בקמפוס כלפי ישראל.

נדהמתי, כישראלית וכיהודיה, לשמוע את דבריו. נדהמתי עמוקות בגלל הגאווה האדירה והברורה שהצעיר הזה מהחוף המערבי מרגיש בזהותו כגבר הומוסקסואל, אבל הבושה והפחד אותם הוא חווה כיהודי וכתומך ציוני במדינת ישראל.

הזהות שלנו מורכבת מהמון דברים. בארץ, להיות יהודי זה קלי קלות, זה כמעט מובן מאליו עבורנו, ומדהימה הקלות בה אנחנו נושאים את זהותנו כיהודים שגדלו ללא תחושת שוני. לעומת זאת, עבור יהודים בניכר, זה לא מובן מאליו לשמר את המקום היהודי והציוני בחייך, כשאינך חי בארץ, ועוד יותר מכך, כשאפילו לא ביקרת כאן מעולם.

להיות הומו, לסבית, בי, טרנס ויהודי בארה"ב, זה להיות שונה פעמיים. פעם אחת בגלל הנטייה המינית, ופעם נוספת בגלל שיוך לאומי-דתי. לקבל את עצמך כמיעוט בתוך מיעוט זו משימה מורכבת גם כך, ובמקומות רבים המשויכים לקהילה הגאה בארה"ב, יש אווירה לא כל כך חיובית כלפי ישראל.

מיעוט בתוך מיעוט

בהיותי בוושינגטון די.סי, נפגשתי עם נציגי PFLAG , ארגון הלובי המופעל על ידי ההורים והמשפחות של הומואים ולסביות, בי וטרנס, ועצם הפגישה קיבלה ביקורת במספר מקומות בתקשורת המקומית מן הגורמים התומכים בקמפיין האנטי-ישראלי.

אני לא יכולה לדמיין מה זה להיות סטודנטית בקמפוס כזה, בו יהדותי והיותי קווירית סותרים זה את זה, משתייכים לקהילות הפוכות, ואני מיעוט בתוך מיעוט שאף אחד לא ממש שש לקבל ולהכיל. הגורמים היהודיים בקמפוסים למדו לפני שנים לקבל את הלהט"ב (לסביות, הומואים, טראנס ובי), ובתי הלל בכל ארה"ב ובארץ תומכים בפעילות להט"ב. אבל הם לא הגורמים היחידים הפועלים בקמפוסים, והם מהווים לעיתים קול קטן לעומת קולות רבים מן הצד השני, בהם שיוך למדינת ישראל וליהדות כולל בתוכו גם שיוך לא מאוד פופולארי.

או שמא כן? הרי מיעוט בתוך מיעוט קיים גם בארץ, ואני בכל זאת אישה במדינה המעדיפה גברים, ומשום מה נשים עדיין נחשבות כאן מיעוט למרות שאנחנו מזמן הרוב. יהודיה, ישראלית, ביסקסואלית עם נטייה לסבית חזקה וחיבה עזה לכל מה שמריח מנצנצים, דראג, עור ולבוש פטיש. כל הדברים האלה ביחד הם מיעוט בפני עצמו, ואני גדלתי בירושלים, איפה שכולם רוצים להיות כמו כולם, כל הזמן.

גאווה ישראלית

בסוף הכנס ישבתי עם מרים משגרירות ישראל. בחורה מדהימה, ילידת החוף המערבי, יפהפייה אמיתית שבקלות יכולה הייתה לעשות קריירה בדוגמנות או משחק. שאלתי למה לה להתאמץ בעבור משרד החוץ הישראלי, ולא ללכת על אופקים זוהרים יותר.

לראשונה בכל ביקוריי בארה"ב נתקלתי בגאווה ישראלית כנה ואמיתית על בחורה שנולדה וגדלה שם, שענתה לי בנחישות רבה ובמבט גאה: "לא יודעת מה יכולתי להיות או מה היה יכול לקרות, אבל ממש טוב שמשלמים לי על מה שאני עושה בשגרירות, כי הייתי עושה את זה גם בהתנדבות".

לכל הכתבות, העדכונים והסקרים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים

ענת אבישר היא ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות, הבי והטרנס בישראל