לא רומנטי בכלל: לרצוח בגלל קנאה

שוב, רצח, שוב פעם על רקע "רומנטי". הבעל שהודה ברצח אשתו, טען שעשה זאת כי חשב שהיא בוגדת. רומנטי? אין שום רומנטיקה ברצח הזה או בנסיבות שהובילו אליו.

עוד בנושא:

בזוגיות טובה, כל מה שצריך זה 5% קנאה

קנאה היא סימן מובהק לרכושנות, לא לאהבה

רצח "רומנטי": אהבה, רכושנות או גאווה?

הרגש שהוביל לרצח הזה, כמו לרבים אחרים לפניו, עשרות בכל שנה בישראל, הוא קנאה נטו. פסיכולוגים מבחינים בין שני סוגים של קנאה: Jealousy שנקראת לעיתים "קנאה רומנטית" ו-Envy שמתורגמת לעיתים למונח "צרות עין", שנחשב קיצוני יותר מקנאה רגילה.

המשבר האדיפלי

הקנאה "הרומנטית" מסוג Jealousy, מתרחשת בתוך משולש. התפתחותה ההיסטורית של הקנאה הזו מתרחשת בשלב האדיפאלי, לפי פרויד. עד לשלב הזה, הילד הרגיש מרכזי וחשוב, והתייחס לאנשים אחרים כ"אוביקטים" שאמורים לספק את צרכיו.

הוא עוד לא לגמרי הכיר בעובדה שהם אנשים נפרדים ועצמאיים, ממש כמוהו, אלא ראה אותם בעיקר בהקשר לעצמו: מה הם נותנים לו, איך הם עוזרים לו, או לחילופין - מה הם מונעים ממנו, וכיצד הם מקשים עליו.

המשבר האדיפאלי מתרחש כשמתחילה לחדור לתודעתו ההכרה הכואבת שהוא לא הכי חשוב בעולם. יש התרחשויות שמתרחשות בלעדיו, מאחורי הגב שלו, והוא מיותר בהן. למשל, הזוגיות של הוריו.

ההכרה הכואבת הזו מלווה בהצפה של רגש קנאה מסוג Jealousy. למה אמא של אבא ולא רק שלי? למה לאבא ואמא יש חיים משלהם, במיטה נפרדת, בחדר שדלתו סגורה לעיתים?

הקונפליקט האדיפאלי נפתר כשהילד עוזב את התחרות עם ההורה מאותו המין, ובמקום לקנא בו ולשאול בסתר למותו, הוא מזדהה איתו ומתחיל לשאוף להדמות לו. זו התפתחות נפשית משמעותית ביותר, שמתרחשת באופן טבעי ברוב המשפחות, גם אם לא שמים אליה לב או יודעים לקרוא לה בשם.

אבל גם אחרי שפתר את הקונפליקט האדיפאלי, ובמיוחד אם הפתרון לא היה שלם ומלא, הכאב האדיפלי עלול לשוב ולפגוש את האדם בחיים, בכל מקום בו יעמוד מול משולש של יחסים: "למה היא בחרה בו ולא בי?" ישאל המתבגר את עצמו, בכאב, על חברתו שבחרה באחר, בהדהוד לשאלה הקדומה על הבחירה של אמא באבא.

"למה היא מעדיפה להיות חברה טובה יותר שלה ולא שלי?" היא תשאל את עצמה בכעס ותסכול. הקנאה ה"רומנטית" לא חייבת להיות דווקא על רקע רומנטי, ולמעשה אפשר לפגוש אותה בכל יחסים של שלושה, אפילו לא שלושה אנשים.

"בעלי מעדיף את העבודה על פנינו", תתלונן האשה בטיפול הזוגי, "אשתי זונחת אותי מאז שבננו הבכור נולד", יתלונן האב הצעיר. החיים מזמנים עוד הרבה דוגמאות.

למה לה יש ולי אין?

אבל הקנאה "הרומנטית" היא לא הקשה ביותר. קשה ממנה יותר היא הקנאה מסוג envy, אותה קנאה שמתרגמים לעיתים כ"צרות עין", אותה קנאה עליה כתבו בשיר השירים: "קשה כשאול קנאה". אותה envy שמישהו מבריק תרגם כבר ל"אין בי" – היא קנאה על מה שיש לאחר ובי אין.

מדובר על קנאה שקיימת בנו מגיל הרבה יותר צעיר, מאז חודשי החיים הראשונים, בהם התינוק לא תופס שהאנשים סביבו הם עצמאיים ונפרדים ממנו. כמו שתיארנו, התינוק רואה רק חלקים מהאנשים סביבו, רק את הפונקציות שהם משמשים עבורו, ולפעמים, דווקא כשהוא מקבל חום, אהבה, החזקה והזנה, מתעוררת בו אותה צרות עין, אותו "אין בי", שמדגיש לו כמה הוא עצמו ריק בהשוואה לכמה מלא האחר, המזין והטוב.

זו קנאה קצת פרדוקסאלית – מקנאים ושונאים דווקא את מי שטוב, נותן ומעניק לך. אבל דווקא הנתינה הזו, מדגישה את הכלום שיש לך עצמך. מדגישה את החלל הפנימי, את האין. הקנאה שגורמת לבעל לרצוח את אשתו, היא לאו דווקא הקנאה "הרומנטית" שקשורה במשולש, ביחסים, במישהו אחר מחוץ לקשר. פעמים רבות מה שמוביל את האיש להיטרף ולקחת את חייה של אשתו זו דווקא הקנאה הראשונה, אותה צרות העין, ה-envy הקטלנית.

כשהקנאה מסמאת את עיניו, הבעל מפסיק לראות את אשתו כאדם שלם בפני עצמו. הוא חוזר להתייחס אליה כאל אובייקט חלקי, כמו תינוק שמתייחס אל אמו. הוא מצפה ממנה שתתן לו, שתזין אותו, שתמלא עם ה"יש" שבתוכה את ה"אין" שבתוכו, והזעם שלו על הריקנות הפנימית שלו רק מתעצם והולך יותר ויותר ככל שהוא מרגיש שיש לה יותר.

צרות עין רצחנית

הרבה פעמים, כשחוקרים לאחור מקרים של אלימות במשפחה ומקרים חמורים של רצח בתוך המשפחה, מגלים שזמן רב לפני שארעה הטרגדיה, הבעל חש נחות ליד אשתו. הרבה פעמים מסתבר שהיא הייתה משכילה ממנו, הרוויחה יותר ממנו, קיבלה יותר אהבה מחברים, ילדים, קרובי משפחה ומכרים, ופיזרה סביבה חום ושמחה.

הפער בין הבעל, על הריקנות הפנימית שלו, לבין האשה, שהיו לה, לפחות בעיניו, כל כך הרבה דברים שאין לו, הפך עבורו בלתי נסבל, והוליד בתוכו זעם רצחני. זעם שעיוור אותו ועיוות את המחשבה שלו.

ההסברים בדיעבד על קנאה, בגידה, חשדות, רומן – הם הרבה פעמים "תחפושת", הסברים מולבשים בדיעבד. מתחתם עומדת, חשופה ומכוערת, צרות עין רצחנית, שמוחקת את האשה בעיני הבעל שלה והופכת אותה לאובייקט, כלי, שהיה אמור לספק את צרכיו, ואכזב.

לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים

יעל דורון, פסיכולוגית, מטפלת אישית וזוגית, מכון זוגות