איפה הגבול בין הפרטי לציבורי בעידן הדיגיטלי?
בעשור בו האינטרנט פרץ גבולות והחיים שלנו מוצגים לראווה בכל אמצעי אפשרי, עולה שאלת הגבולות בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי, איפה אנחנו, כהורים, עומדים מול הילדים ומה עושים כדי לחנך דור שעולה על מוריו בכל הקשור לטכנולוגיה. אסנת הבר קוטון עם הפתרונות
איפה עובר הגבול בין הפרטי לציבורי? הגבולות אותם הכרנו נפרצו, אנחנו חיים במציאות חדשה והיא מחייבת את כולנו לאמץ נורמות התנהגות חדשות, במיוחד כשיש ילדים ומתבגרים בסביבה. הכניסה לעידן הדיגיטלי כמוה כמהפכת הדפוס של המאה ה-15, אנו מאבדים שליטה על הידע ודרכי ההפצה שלו, תפיסת הזמן והמרחב שלנו משתנה ובעקבותיהן משתנה המרחב הבינאישי.
- עדכונים נוספים בעמוד הפייסבוק של ynet
בעוד חצר בית הספר ויום העבודה נכנסו הביתה, בשעות הערב, אל המרחב הפרטי ואל אזור המשפחה, המשפחה הפרטית שלנו, הבחירות והדעות שלנו פתוחים בפני כל. בין גוגל, פייסבוק יוטיוב ואינסטגרם, האישי הפך לציבורי.
במקביל, הפס הרחב מאפשר לנו לזכור, לתעד, לשתף בהכל את כולם, ואז לשמור הכל לעד, כך שמנגנוני הבקרה והסינון שלנו חייבים להשתדרג. תפיסת הפרטיות והאופן בו אנחנו צורכים ומייצרים מידע השתנו מאד בעידן הדיגיטלי.
כשרציונל הרשת כולו בנוי על שיתוף, והמידע זמין ונגיש, מתבגרים שנולדו לתוך ה-Web2 תופסים את המושג "פרטיות" אחרת ממבוגרים, תוך שהם מייצרים וצורכים תוכן בכמויות. מידע משמש עבורם סוג של מטבע חליפין והם שולטים בו. ידע הוא כוח, אמר פרנסיס בייקון, ומתבגרים נוהגים במידע אחרת ממבוגרים.
עוד כתבות בערוץ הורים :
- מסמך רפואי ראשון: כך תזהו התמכרות לפייסבוק
מול מתבגרים ילידי העידן הדיגיטלי, השולטים בדיאלקטיקה הורבאלית והויזואלית של המרחב החדש, עומד מורה שאיבד את מעמדו כבר-הסמכא הבלעדי על הידע. המורה הזה חייב עכשיו לבסס לעצמו מעמד מתוקף אישיותו ולשמש מודל לחיקוי. עליו להתמודד עם תחושת אובדן השליטה והסמכות וליצור קשר המושתת על מערכת יחסי אמון עם המתבגרים שמולו.
כדי לזכות באמון, על המחנך לרדת מהפודיום ולוותר על גינוני הריחוק ומקדמי המורא הארכאיים, מתוך הבנה כי "ריחוק" אינו מילה נרדפת ל"סמכות", ופחד לא מייצר הצלחה. התנהלות אתית בין אישית ומקצועית, המבוססת על קשב ושיתוף, תאפשר למבוגרים לייצר קשר ערכי ומשמעותי עם מתבגרים, ולכונן נורמות התנהגות בטוחות ומכבדות, שיאפשרו למידה.
לייצר גבולות היכן שאין
תפקידו של המורה החדש מחייב אותו היום לשמור על אתיקה מקצועית ועל דמותו הציבורית והחינוכית. בהיעדר הגבול בין הפרטי לציבורי, דמותו של המורה כאישיות ציבורית חינוכית, חייבת להשליך על האופן בו הוא בוחר להציג את עצמו, דעותיו ופועלו.
כדי לכונן יחסי אמון עם מתבגרים, חייב המורה לנהוג משנה זהירות בכל מקום בו הוא נחשף, באופן שיאפשר לו להמשיך ולשמר את הקשר האותנטי והמכבד עם מתבגרים. במקביל, חייבת מערכת החינוך להשכיל לייצר מרחב שמאפשר שיח פתוח ואמין, חף מסימפטומים של פאניקה מוסרית, משתף ופתוח לדיאלוג.
אם נבקש להטמיע נורמות התנהגות בטוחות - עבור ילדים, הורים ומחנכים - אנחנו חייבים לקבל את האינטרנט כשינוי חברתי עמוק, ולא רק כעוד כלי תקשורת. שינוי שמשמעו בין היתר, מהפכה בתפיסת הזמן והמקום, ויתור על רעיון השליטה והריכוזיות וטשטוש גבולות המרחב הפרטי והאישי שלנו. נקודת המוצא חייבת לקחת בחשבון שמשתמשים בוחרים לוותר על מימד מסוים של פרטיותם מיוזמתם.
עם זאת, חשוב לנו להיות בטוחים שילדים הורים ומחנכים מבינים את השלכות והמשמעויות הכרוכות בויתור שכזה. כמערכת חינוך, באחריותנו ללמוד וללמד איך לברור ולנהל את המידע העצום הזה שזורם אלינו, וכיצד להתנהל בתוכו. רק סביבה חינוכית שתשכיל להסתגל למציאות החדשה, תצלח גם בהטמעת נורמות התנהגות בטוחות ורצויות, שבמרחב החדש אנו זקוקים להן עכשיו יותר מתמיד.
מערכת חינוך המבקשת להישאר רלוונטית ומשמעותית, לא יכולה לפעול כבתוך מרחב סטרילי. היא חייבת ללוות ולחנך
ילדים החיים במציאות מורכבת, בה הגבול בין סיכוי לסיכון לא תמיד חד משמעי כשהיה, וההחלטות מתקבלות במהירות ובמידיות. טשטוש הגבולות מערער סמכויות ומקשה מאד על המחנכים ומנגנוני האכיפה המוכרים.
מערכת החינוך חייבת לבחון את עצמה מחדש במובנים רבים, בראשם תפקיד בית הספר ותפקיד המחנך. עליה לשאול: איך וכיצד מלווים ומנחים ילדים במציאות החדשה? מה אנחנו מצפים בכלל מהמורים? איך להנחות הורים? כדי להציע מענים עדכניים, נדרש שיתוף פעולה בין מומחי חינוך טכנולוגיה ומשפט, והבניית תהליך הטמעה חינוכי ארוך בשטח, תוך כדי למידה מתמדת של המדיה המשתנה. אבל אולי אף יותר מכך, נדרשים אומץ ותעוזה כדי להכנס למהלך.
אסנת הבר קוטון היא מנכ"לית רשת החינוך אנקורי
לפנייה לכתב/ת 
