הוא בליין, היא ביתית: הזוגיות שלהם תעבוד?

יש משפט מפורסם שאומר שהפכים הכי נמשכים, למשל גבוהים עם נמוכים או בהירים עם שחומי עור. מנגד, קיימת תיאוריה שלפיה אנחנו נמשכים דווקא לאלה שהכי דומים לנו במראה החיצוני ואתם אנחנו רוצים להזדווג ולהוליד צאצאים.

עוד בנושא:

אל תשני אותי: חוסר סימטריה ביחסים הוא יתרון

אנשי בוקר ואנשי לילה: הפכים נמשכים?

הכול על זוגיות בפייסבוק של ערוץ יחסים

ההשערה היא שזה נובע כנראה מצורך מסוים בתת המודע שלנו שהילדים שלנו ייראו כמונו. כך או כך, בעיניי, זה עניין של טעם וכל עוד יש משיכה - זה לא משנה אם אתם הפכים גמורים או דומים אחד לשנייה שתי טיפות מים.

כמו כן, מניסיוני, לנושא ההפכים בין בני הזוג כן קיימת משמעות כשמדובר על פערי אופי ורקע אישי. במקרים מסוימים ההפכים האלה משפרים את הקשר וגורמים לבני הזוג להשלים אחד את השנייה, אך במקרים אחרים זה לחלוטין בעוכריהם.

פערי אופי - הבליין מול המשפחתית

קחו לדוגמה זוג, שהבחור מאוד אוהב את החיים, מרבה לבלות, לטייל, חשוב לו כל הזמן להיות עם החבר'ה והוא ייצא לבלות לפחות פעם בשבוע, גם אם הוא טרוט עיניים ומת לישון. בת זוגו לעומת זאת, היא טיפוס יותר ביתי. אין לה עניין גדול מדי בבילויים, והיא עושה זאת רק כשהיא חייבת ללכת לאיזה אירוע או שמדי פעם מתחשק לה לצפות בסרט בקולנוע.

את הסצנה של הפאבים היא עברה מזמן, וכל מה שמעניין אותה בשעות הפנאי זה להיות בבית בכיף או מקסימום לצאת לאיזו מסעדה רומנטית. בעייתי משהו, לא? בתחילת הקשר אנחנו הרי מסונוורים מההתלהבות הראשונית ויש לנו נטייה (אולי מוגזמת) לרצות את הצד השני, אז אנחנו מתפשרים המון למענו. אך כשהקשר כבר מתייצב, ועל אחת כמה וכמה אחרי חתונה וילדים, הסנוור הזה נעלם כלא היה, והרצון להתפשר ולעשות דברים שאנחנו לא רוצים, יורד באופן משמעותי.

אז מה נשאר? זוג שאחד מהצדדים רוצה לבלות ולבלוע את החיים בזמן שהשני רוצה להיות בבית בשקט ולצפות בתוכניות ריאליטי. אתם מסכימים איתי שזה לא בריא לקשר? ואם נלך צעד אחד קדימה, אז בעניין ההבדלים בין בני זוג, ישנם פערים "כבדים" יותר שקשורים להשקפת עולם. לדוגמה גישה כלכלית - צד אחד מבזבז כספים כאילו אין מחר. מבחינתו "חיים רק פעם אחת", ואין מצב לחיות במדינת ישראל ללא מינוס בחשבון הבנק.

הצד השני, לעומתו, מאוד מחושב, סופר כל שקל שהוא מוציא וכל הזמן חושב על דרכים לחסוך. ברור לכם שבמקרה כזה יהיו לא מעט וויכוחים על ענייני כסף. ואגב, כסף הוא אחד משלושת הגורמים הראשיים לגירושים. הבדל נוסף שעלול להיות בעייתי מאוד בזוגיות הוא הגישה לחינוך הילדים. דמיינו אבא מאוד קשוח שמעניש את הילדים מהבוקר עד הערב, ומצד שני - אמא "מרגרינה" שמוותרת להם על הכל.

אין ספק שגם זה מתכון בטוח למריבות בזוגיות. החדשות הטובות הן שבמקרים כאלה, ניתן להקדים תרופה למכה ע"י תיאום ציפיות. פשוט יושבים ומדברים, כל אחד מציג את עמדתו ומוצאים יחד את עמק השווה. זה אולי מאתגר, אך בהחלט אפשרי.

הבדלי רקע אישי - המשכילה והאנאלפבית

עד כאן בעניין הבדלי אופי, וכעת להבדלים של רקע אישי - דת, גיל, מצב סוציו אקונומי, השכלה וכד'. קודם כל אני רוצה להבהיר שמבחינתי, כל עוד יש אהבה, ניתן לגשר על כל הפערים. אך במקרים בהם הבדלי הרקע עמוקים, זה הופך את עבודת תחזוקת הזוגיות להרבה יותר מאתגרת. במילים אחרות, האהבה צריכה להיות ממש חזקה כדי שסיכויי ההישרדות של הזוג ינצחו את הסטטיסטיקה העגומה של אחוז הגירושין.

ואם נתייחס רגע לעניין ההשכלה, אז בחורה עם דוקטורט לרוב לא תרצה לצאת עם מישהו שאין לו תעודת בגרות. במקרה כזה אני חושבת שתואר אקדמאי הוא עניין טכני ולא משקף את רמת האינטליגנציה של האדם. יכול להיות שאותו בחור בלי הבגרות הוא סופר חכם ומבריק, אך נסיבות החיים הובילו אותו לכך שמעולם לא למד במוסד להשכלה גבוהה. בקיצור, יש לבדוק כל מקרה לגופו, ולא להתייחס לפרמטרים טכניים כמו תעודות ותארים.

ומה קורה כשיש בחורה מאוד עשירה ובן הזוג שלה מרוויח שכר מינימום (או להפך)? גם זה מצב לא פשוט. הצד בעל הממון אולי יחשוד שהצד השני מנצל אותו למטרות כלכליות, בזמן שהצד "העני" תמיד אולי ירגיש נחות. בנוסף, כל אחד מהם גם רגיל לרמת חיים אחרת, לסגנון חיים שונה, וזה לא תמיד קל למצוא מכנה משותף.

גם בעניין הבדלי גיל אני חושבת שזה מאוד אינדיבידואלי - יש לא מעט זוגות עם פערים של אפילו 15 שנה בגיל, והם מאושרים עד הגג. אך במקרה כזה צריך לקחת בחשבון שלושה דברים: הראשון הוא לבדוק האם קיים מכנה משותף עם הסביבה של בן/בת הזוג? הרי אם מדובר על הבדלים מהותיים בגיל, יש סיכוי טוב שהמבוגר/הצעיר ירגיש לא בנוח בסביבה הזו.

הדבר השני הוא שחשוב לתת את הדעת ולחשוב עליו, הוא מה יקרה בעתיד כשאחד מהצדדים יתקרב לגיל זקנה והשני עוד יהיה בשיא הכושר. ודבר נוסף, אם האשה מבוגרת מבן הזוג ב-15 שנה (או להפך), לעיתים חושבים שהיא הסבתא של הילדים ולא האמא. ועוד יותר גרוע - חושבים שהיא האמא של בן הזוג. לכן יש צורך בעור של פיל כדי לדעת לא להתרגש ולסנן את ההערות המעצבנות של הסביבה שלא מספיק פתוחה להבדלי גיל בזוגיות (במיוחד לא כלפי נשים שהן "קוגריות").

מה המסקנה,רבותיי? ובכן, כמו בחיים, גם בזוגיות הכל אינדיבידואלי. אין כאן נוסחאות או חוקים, אך מניסיון של למעלה מ-20 שנה אני ממליצה לכם לבדוק היטב את עניין ההבדלים ביניכם, ולשאול את עצמכם עד כמה אתם יכולים לגשר על הפערים ברגע שהפרפרים בבטן נעלמים.

אני אישית מאמינה גדולה בכך שאהבת אמת פותרת כל בעיה, אז השאלה האמיתית היא עד כמה האהבה שלכם חזקה.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק  

הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ובעלת רשת משרדי שידוכים "דו-לב".