אנשי בוקר ואנשי לילה. הפכים נמשכים?
עוד לא החלטתי מה אני מרגיש לגבי אנשים שקמים לפני השעון המעורר ועושים קפה לתרנגול שעדיין שקוע בחלומות על פרגיות. מצד אחד, אני מקנא בחיוּניוּת המופלאה שלהם, ביכולת לעשות הכל מסודר ומהר. מצד שני, הם מעצבנים אותי
עוד לא החלטתי מה אני מרגיש לגבי אנשי הבוקר, אלה שקמים לפני השעון המעורר ועושים קפה לתרנגול שעדיין שקוע בחלומות על פרגיות עסיסיות. מצד אחד, אני נורא מקנא בהם, בחיוּניוּת המופלאה, ביכולת לעשות הכל מסודר ומהר, לתקתק סידורים בשעות שהבנק פתוח וכולם עדיין רעננים. מצד שני, הם מעצבנים אותי, בעיקר כשהם כבר הספיקו חצי ממטלות היום והסידורים שלהם, בזמן שאני בקושי הצלחתי לגרור את עצמי לאוטו, רק כדי לגלות ששוב שכחתי את המפתחות בבית.
חזק, סוחף ומלא תשוקה חייתית, מול רומנטי, רך ועדין
כולנו גדלנו וחונכנו על זה שהפכים נמשכים, אבל אני לא לגמרי בטוח שזה נכון. הפכים מוחלטים יכולים להיות קטסטרופה כשזה מגיע להחלטות המהותיות שהן חלק מכל מערכת יחסים. כל בילוי משותף הופך לסיוט, כשאחד רוצה לקרוע את המועדונים עד הבוקר, והשני רוצה לראות סרט מחובק מתחת לפוך. כל הליכה לקולנוע כרוכה בריב הקבוע: סרט פעולה אמריקני עתיר פיצוצים, או סרט צרפתי איטי וארוך להפליא? אפילו בסקס זה לא תמיד עובד: חזק, סוחף ומלא תשוקה חייתית, מול רומנטי, רך ועדין. מתישהו, ההפכים המוחלטים עלולים להיקלע לסחרור שממנו אין דרך חזרה, ובעיקר כשמדובר בשני הפכים קיצוניים, שלא מוכנים להתגמש או להתפשר.
לפני כמה שנים יצאתי עם בחור של בוקר, דמות המראה שלי בכל הקשור לענייני שינה וערוּת. בשעה שאני הייתי לוחץ שוב ושוב על הנודניק בשעון המעורר בניסיון להרוויח עוד חמש דקות שינה יקרות, הוא היה פוצח בסדרת פעילויות שלא היתה מביישת את המדריכות של "שעת כושר". הוא הכין קפה וקצץ ירקות לארוחת בוקר, טיגן חביתה, בדק אימיילים, הכין סנדוויצ'ים, הוציא את הזבל, הביא את הדואר הרשום וסידר את העניינים בבנק, קנה עיתון והספיק למלא את התשבצים. באותו הזמן אני, במקרה הטוב, הצלחתי לצחצח את השיניים ולצעוק עליו שיש ריח של טיגון בכל הבית ושהוא בכלל לא מתחשב בשינת היופי שלי. בימי השבוע הרגילים זה היה נסבל, אבל בסופ"שים, ההזדמנות היחידה שלי להשלים שעות שינה, זה הפך לסיוט. שלא לדבר על כך שבדיוק כשהשעון היכה חצות, הוא כבר היה בעולם החלומות, ואני בדיוק נכנסתי לשיא הערנות והפעילות שלי.
להיות שלם גם כשאתה לבד
אומרים גם שבני זוג משלימים אחד את השני, אבל אני מסרב להכיר בגישה הזו. לדעתי, רק אנשים שלמים, שכל אחד מהם הוא 100% בפני עצמו, יכולים למצוא את עצמם בזוגיות אמיתית ויציבה. אם אתה צריך מישהו ש"ישלים" אותך, או גרוע מכך, "יתקן" או "ישפר" אותך, משהו שם לא בסדר. בחיבור של שניים שלמים לגמרי, מתקבל משהו אחר לגמרי, שהוא הרבה יותר מ-100%. בבה"ד 1 מלמדים אותך שקל לשבור זרד אחד, וקשה לשבור חבילת זרדים המחוברים יחד. בבה"ד של החיים מגלים עד מהרה שמערכת יחסים יכולה לחזק אותך, להעצים אותך, ולתת לאני שלך ביטוי גדול ומשמעותי יותר, אבל רק אם חומר הגלם (להלן: "אתה"), הוא באמת איכותי וסגור על עצמו.
מערכת יחסים בתחילת הדרך היא סוג של טירונות, מהסוג הנעים: אתה מתחיל להכיר את הבחור, את הדינמיקה שהולכת וצומחת ביניכם, את האופן שבו הוא מעצב את העולם שלך ולהפך. כבר אין אחד, שלם ובודד, אלא שניים, וכך כל החלטה שאתה מקבל עשויה להיות משמעותית לא רק לך, אלא גם בשבילו. כשבן הזוג שלך משלים אצלך חסרים או מתקן אותך, זה קצת כמו סתימה לבנה בשיניים: היא נראית טוב כלפי חוץ ומרגישה מצויין, וגם נותנת פתרון לא רע לכאבים. אבל תמיד קיים הסיכון שהיא תתפורר ותחליט להמשיך קדימה – בדרך כלל אל הקיבה שלך. אחרי לא מעט מערכות יחסים טובות יותר ופחות, מהן למדתי לא מעט, אני יכול לומר רק שהדרך היחידה להיות מאושר בשניים היא לדאוג להיות מאושר, שלם ומחוייך, גם כשאתה לבד.
יחסים, כמו שיניים, דורשים לפעמים טיפול שורש
ד"ר שורש, רופא השיניים שלי, מגדיר את זה בצורה הטובה ביותר: כשאתה מצחצח באופן קבוע ודואג להקשיב לפה שלך, לא תצטרך בכלל סתימות וטיפולים. גם ביחסים זה ככה: ככל שאתה מתחזק את עצמך ואת הזוגיות שלכם, הדברים יהיו הרבה יותר פשוטים בהמשך. מכל בן זוג, מוצלח יותר או פחות, אנחנו לומדים: על עצמנו כאינדיבידואלים, על עצמנו בתוך מערכת יחסים, וגם קצת על האופן שבו בריא לנהל את היחסים. יש אנשים שמשכפלים שוב ושוב את מערכות היחסים הישנות שלהם, וחיים את אותם המשברים ואותן הקטסטרופות.
אחרים לומדים לנטרל את הטייס האוטומטי הפנימי, לכייל מחדש את המכשירים ולהטיס את המטוס המדהים שנקרא החיים שלנו בלי יותר מדי טלטלות דרך הסערות הקשות ביותר. טבעי שניקלע מידי פעם לכיסי אוויר, שיגרמו לבטן שלנו להתהפך וללחץ בחזה, אבל אחרי אימונים יבשים על הסימולטור ושעות טיסה על אמת – גם הסופה האיומה ביותר תוכל לעבור כלא היתה, עם מינימום נזקים.
מערכות יחסים יודעות לתרום הרבה למי ומה שאנחנו. הן מעצבות אותנו, משנות אותנו, ממלאות אותנו. הן הופכות אותנו למישהו קצת אחר, קצת שונה. פתאום אני מוצא את עצמי רגוע לגמרי, שליו מול דברים שבימים כתיקונם היו מוציאים אותי מדעתי. פתאום לא אכפת לי לאן יוצאים בערב, איפה אוכלים את הסושי ולאן נטייל בסוף השבוע. העיקר שזה יהיה ביחד. החברים שלי טוענים שירדתי מהפסים. אמא שלי אומרת שהתבגרתי. אני חושב שאני פשוט מאוהב.
לפנייה לכתב/ת 
