על הקושי לבקש סליחה ועל הקושי למחול

היכולת לסלוח ולמחול בין בני זוג, נמצאה במחקרים רבים כמנבאת את חוסנה של הזוגיות לאורך זמן. זוגות בהם התקיימו דפוסים ומנגנונים של בקשה וקבלת סליחה ביטאו יותר סיפוק, ביטחון, אינטימיות ושביעות רצון הדדית. ללא ספק, לבקשת הסליחה ולקבלתה חשיבות עצומה, ביכולת שלנו כאנשים לרפא את הפגיעה שחווינו בהווה, אך גם את פצעי העבר שעלולים לדמם ולהכאיב לנו לאורך השנים.

עוד בנושא:

סליחה אבל אני לא מצטער על החטאים שלי

טעות, טועים, טעינו: מתי לסלוח על בגידה?

5 גברים שצריכים לבקש ממך סליחה

מדברים על סליחות בפייסבוק שלנו

בכוחה של בקשת הסליחה מאדם קרוב שאוהב אותנו (בן זוג, הורה, אח, חבר/ה),להפיג את חווית הבדידות אליה אנו נקלעים כאשר אנו נותרים עם העלבון הצורב, והיא זו המאפשרת לנו לקבל את עצמנו ואת האחר כאנשים שלמים יותר שאינם חפים מטעויות ופגמים. כאשר האדם שפגע מסוגל להיות קשוב למצוקה שחווינו ולקחת אחריות על כך שהכאיב ופגע, נפתחת הזדמנות יקרה מפז להתקרבות ולשינוי.

אז למה כל כך קשה לבקש סליחה?

לא מעט אנשים מתקשים לבקש ולומר סליחה. מבחינתם, בקשת הסליחה משפילה ומלמדת על כניעה. זו יכולה להיתפס כסימן להיותם נחותים, כמי שנתפסו בקלקלתם. הבעיה היא שגם תחושת האשמה עלולה להיות קשה מנשוא. בדומה לתאונת "פגע וברח" - לאחר שפגעתי, איני יכול להישאר ולחוש אשמה, ולכן אני חי את חיי במנוסה, ובלבד לא להתמודד עם האחריות שלי למעשה.

ולמרות שבקשת הסליחה נשמעת פשוטה ומתוגמלת חברתית, היא מחייבת יכולת רגשית גבוהה של אמפתיה כלפי האחר. כלומר, נדרש ממני להבחין מבעד לכאב או לפגיעה שלי גם בפגיעה של האחר, ולאפשר מקום לרגשות ההדדיים מבלי להיבהל, ומבלי שאחוש כי רגשותיי הופכים ללא חשובים אל מול אלו של הצד השני, ומנגד - מבלי שאבטל ואקטין את אלו שלו, כמשתמע במשפטים שגורים כגון: "מה כבר אמרתי שנפגעת? מכל שטות אתה עושה עניין..." וכדומה.

לעיתים קרובות, גם לצד הנפגע קשה למחול ולקבל את בקשת הסליחה. אנשים המתקשים לסלוח, אינם מסוגלים להשלים ולקבל חולשות (של עצמם ושל האחרים). גם הם מתקשים לגלות אמפתיה כלפי האחר ונוטים לפרש את הטעויות שלו כמכוונות לפגוע ולמחוק אותם. עבורם, בקשת הסליחה היא הזמנה להתנגחות - "את לא באמת מתכוונת לבקש סליחה", "אתה לעולם לא תוכל להבין עד כמה פגעת בי", "בקשת הסליחה היא לא אמיתית, כמו שיק ללא כיסוי, הרי מחר הכל יחזור על עצמו..." וכן הלאה וכן הלאה.

משמעותה וכוחה של הסליחה

עבור הצד הפוגע, בקשת הסליחה מהצד הנפגע טמונה באפשרות לקחת אחריות, ולא להישאר עם המטען הכבד של האשמה. מן הצד השני, קבלת הסליחה על ידי האחר משחררת אותנו מתפיסת עצמנו כתוקפניים והרסניים, ובפרפראזה על הסיפור המחורז של לאה גולדברג: מ"הילד הרע" שנכנס בי בפנים.

בקשת הסליחה עשויה גם לחזק את הצד הנפגע, שכן יש בה קודם כל הכרה בעצם הפגיעה והכאב, ועמה הידיעה שאנו חשובים לו מספיק כדי שיסכים להתאמץ כדי לנחם ולפייס אותנו. בנוסף, בקשת הסליחה מקנה תחושה של שפיות - שכן באמצעותה אנו יודעים שהעלבון והכאב שחווינו אינם מנותקים מהמציאות ואינם פרי דמיוננו.

אין זה מקרה שאנו נוהגים לבקש סליחה לקראת תחילת השנה, ועד יום הכיפורים. ראשיתה של שנה חדשה מעניקה לנו את האפשרות לערוך חשבון נפש, לבקש סליחה ולסלוח ועל ידי כך לקחת אחריות על חיינו.

הסליחה הנה הזדמנות מאתגרת למפגש חדש ומשמעותי - הן עם עצמי מתוך התבוננות פנימה על החלקים היפים אך גם המורכבים שבי, והן עם האחר ורגשותיו. במפגש זה ניתן לשתף בכאב, אך גם להתחיל ליצור שינוי בהתנהגויות ובקשר הבין-אישי.

גמר חתימה טובה!

• ד"ר גלית לזר ואלינור גוריון בשן  הן מטפלות זוגיות ומשפחתיות מוסמכות מטעם "איזונים" - מכון לטיפול זוגי אישי ומשפחתי.