עד סוף העולם: איך מייצרים זוגיות שוויונית?
בפרק הרביעי של ריאליטי הגרושים הילה וצחי בלטו בוויכוחים ביניהם, כאשר אף אחד מהצדדים לא הסכים לוותר לצד השני. הרצון לשים את ה"אני" במרכז הוא גם אחת הסיבות המרכזיות לגירושין בימינו וחבל. אפשר גם אחרת
מצפייה בוויכוח בין בני זוג ניתן לנבא גירושין בתוך 10 שנים ב-94% הצלחה. זו מסקנתו של פרופ' גוטמן, אחד מחוקרי הזוגיות הידועים בעולם. בתוכנית "עד סוף העולם", בני-זוג גרושים מבצעים יחד משימות ומתחרים על המקום הראשון. הלחץ גדול בעבור כולם אך דרכי ההתמודדות שונות. הנה למשל הילה וצחי, זוג עורכי דין, שבלטו בפרק הרביעי בוויכוחים ביניהם.
עוד טורים בנושא:
יופי, יש לנו שוויון. עכשיו הנשים עושות הכל
שוויון ערך האדם: הקשר בין סקס, אהבה וגזענות
מבחן זוגי: להפוך להורים בלי לפגוע ביחסים
המשימה שעמדה בפני כולם הייתה להוליך אסל צר מלא מים על פני מסלול הליכה ארוך. זו משימה הדורשת ריכוז ושיתוף פעולה באיזון האסל. כולם לחוצים כי מי שמגיע אחרון במשימה – מועמד להדחה. לאורך כל המשימה הילה וצחי נותנים הוראות האחד לשני ("תיזהרי", "אל תגיד לי תיזהרי"), מנהלים האחד את השני ("לא צריך למהר", "כן צריך למהר") ומאשימים האחד את השני ("אז את שופכת", "דבר אלי אחרת").
במציאות, סיטואציות מלחיצות הדורשות שיתוף פעולה בין בני-הזוג מתרחשות יום יום. טיפול בילדים עייפים בערב יכול להיות דוגמה אחת לשעה של לחץ. אני יכולה לדמיין את ההתנהלות בין הילה לצחי מעל ראשו של הילד: "קודם נקלח אחר כך נאכיל"; "לא, לא. קודם נאכיל אחר כך נקלח..."; "בגללך הוא בוכה כי הוא רעב"; "מה פתאום, הוא בוכה כי הכנסת לו סבון לעיניים...", אתם מבינים כבר לאן אני חותרת.
אז אם גם אתם רבים על כל דבר, הנה אחת הסיבות שאולי תפתח לכם חלון לפתרון: רק לפני 50 שנה, הערך המרכזי בנישואים היה הילדים. הזוגיות התנהלה על-פי חלוקת תפקידים ברורה, כשהגבר אחראי על הפרנסה והאישה על הבית. הכלים ששירתו את ההתנהלות המגדרית היו כלים של שליטה והקרבה. הוא היה מחליט בענייני כספים, היא הייתה מחליטה בענייני חינוך ושניהם היו מקריבים מעצמם למען הערך המרכזי – הילדים.
היום, גם הערך המרכזי קיבל תפנית וגם חלוקת התפקידים השתנתה. רק מה שלא השתנה זה הכלים להתנהלות הזוגית. אם בזוגיות של הדור הקודם הערך המרכזי היה הילדים – היום ערך העצמי התמקם לו בצד הילדים. הילדים עדיין תופסים ערך מרכזי אבל גם ה"אני". זה אומר שהאישה רוצה לממש את עצמה מעבר לטיפול בילדים, והגבר רוצה להיות מעורב יותר בגידול הילדים.
מכאן ששינינו את ההתנהלות בבית אבל לא שינינו את הכלים: שליטה, שהייתה נורמה מקובלת בעבר, לא באה בחשבון היום בין בני-זוג. שני בני הזוג רוצים להחליט על הכל. פשרה והקרבה בעבור ערך הילדים שהיה הערך היחיד במרכז, לא באה בחשבון מהרגע שה"אני" התמקם לו במרכז. היום אנחנו פחות מוכנים לוותר על עצמינו ויותר מזה, היום אנחנו פחות מוכנים לוותר על מה שיכול להיות לנו. בהיעדר כלים מתאימים לניהול הזוגיות החדשה, מתפתח מאבק כוחות. שני בני הזוג רוצים לשלוט ושני בני הזוג לא מוכנים להקרבה. מה הסיכוי של זוגיות כזו להיות מאושרת, מספקת, מצמיחה?
אחד לתחומו
אכן, לחיות בזוגיות שוויונית דורש כלים אחרים שעדיין לא רכשנו. לכן, צעד ראשון יכול להיות החלפת השליטה המגדרית בשליטה בתחומים. תחומים הקשורים בו – הוא המחליט אחרי התייעצות משותפת. תחומים הקשורים בה – היא המחליטה אחרי התייעצות משותפת. תחומים המחייבים שיתוף פעולה, כמו במשימת האסל והמים - ממנים את הטוב משנינו באותה הסיטואציה.
רק אחד יכול לנהל משימה בזמן לחץ. כל אפשרות אחרת גובה איבוד זמן ומשאבים. ואכן, במשימה ששודרה אמש (ג'), שבה היה מנהל אחד, הילה וצחי לא רבו. צחי הוביל בעיניים מכוסות את הקאראבו (סוג של שור). הילה רכבה על הקאראבו וניווטה. במשימה הזו ההפקה קבעה מי ינהל אותה. בחיים אנחנו צריכים לקבוע מי טוב יותר לנהל את אותה משימה שעומדת לפנינו.
כמובן, שיש קושי לשחרר שליטה, ויש קושי לפעמים להודות שאתה טוב יותר ממני. קושי בדרך לא אומר שהדרך לא נכונה אלא שצריך להתמודד עם הקושי האישי. אך בדרך הזו השוויון מתקיים מבלי לוותר על ה"אני".
התנאי הוא לכבד את ההחלטה. אם הוא החליט לצאת בערב עם חולצה אדומה ומכנס סגול, את תיאלצי לכבד את ההחלטה שלו כשם שהוא ייאלץ לכבד את ההחלטה שלך לצאת עם חברה גרושה שהוא לא סובל. קו השליטה חייב להימתח סביב ה"אני" של כל אחד מכם. זוהי המשמעות העמוקה של המילה "לכבד". לדעתי, הילה וצחי משמשים לנו דוגמה לחוסר התוחלת שבגישה השתלטנית.
לכל הכתבות - עשו לייק לפייסבוק של ערוץ יחסים.
ד"ר אורלי בלומברג- מזרחי, Ph.D בתחום הפשרות בנישואים, חוקרת ומרצה, מתמחה בזיהוי הפוטנציאל בזוגיות. בעלת הקליניקה "בלב שלם".
