חכו עם השמחה: מי קבע שנישואים טובים לקהילה?

מאז החליט בית המשפט העליון בארצות הברית לאפשר לזוגות חד מיניים להינשא, העולם מסרב להירגע. גם בישראל נדבקו בהתלהבות ואי אפשר היה להתעלם מקריאות התמיכה הפומביות של פוליטיקאים ואנשי ציבור או מקשת תמונות הפרופיל הצבעוניות שהשתלטו על הפיד בפייסבוק. רוחות של שינוי נשבו בין הסטטוסים המרגשים וכולם דיברו על ההישג הגדול, אבל אני לא הצלחתי להצטרף לחגיגה.

עוד בנושא:

היסטוריה בארה"ב: נישואים חד מיניים - חוקיים

להפריד דת ומדינה: גם לגבי נישואים חד מיניים

ידועים בציבור: זכויותיהם של זוגות חד מיניים

הייתי אמורה לקפוץ מרוב אושר, בתור לסבית בשנות העשרים לחייה שמתכננת להקים משפחה בעתיד, אבל לא עשיתי את זה. אני לא מרגישה שיש לי סיבה לחגוג כי ההישג האמריקאי רק הדגיש עד כמה ישראל רחוקה מקבלת השונה בחברה. מעבר לזה, אני לא בטוחה אם נישואים זה מוסד שבכלל שווה לקהילה לאמץ.

נכון להיום, הדרך אל מוסד הנישואים בישראל עוברת אך ורק דרך מוסד הרבנות הראשית. טקסי נישואים אזרחיים מאושרים רשמית על ידי הרשויות בישראל רק במידה והם נערכו מחוץ לגבולות הארץ. בעקבות החלטת בית המשפט האמריקאי, האגודה למען הלהט"ב בישראל פנתה במכתב בהול ליו"ר הכנסת, ליועץ המשפטי לכנסת, למנכ"לית משרד המשפטים וליועץ המשפטי לממשלה.

האגודה דורשת לפעול באופן דחוף, תוך 45 יום, לגיבוש הצעת חוק לתיקון החקיקה בישראל המונעת שוויון בנישואים. במכתב נטען כי שלילת היכולת של זוגות בני ובנות אותו המין להינשא פוגעת בזכויות יסוד מוגנות של הפרט ומהווה אפליה האסורה על פי דין.

אמריקה חגגה כמו שרק היא יודעת(צילום: AP)

שאלתי את עודד פריד, מנכ"ל האגודה, האם ההישג בארצות הברית בכלל נוגע לנו והאם הוא יכול להשפיע גם על המעמד המשפטי של זוגות חד מיניים בישראל ולהוביל לשינוי מהותי. "הפסיקה בארצות הברית משמעותית גם לנו, כי יש בה אמירה ערכית", טוען פריד. "הפסיקה אומרת: להט"בים לא שונים מכל אדם אחר, ואין שום הצדקה לאפליה הזאת. המאבק שלנו הוא מאוד בסיסי - אנחנו בסך הכל רוצים שוויון זכויות מלא".

ומה לגבי הרבנות? היא לא מהווה מכשול?

"אנחנו לא מנסים לפרק את הרבנות, אלא מציעים דרך חלופית שתהיה מעוגנת בחוק. זה מצב משפטי מורכב, אבל הכי טבעי בעולם לדרוש את השינוי ממי שבידיו לעשות את זה".

"אנחנו רוצים את חופש הבחירה להתחתן או לא"

בשונה מארצות הברית, בישראל אין חוקה רשמית ומוסדרת. ההיסטוריה מלמדת כי מאבקים קטנים ועיקשים של פעילים לזכויות הפרט הצליחו להביא לתיקונים בחוקים ובסופו של דבר גם לשינויים גדולים.

אם נבחן את מאבק הלהט"בים להכרה בשוויון זכויות, נגלה כי הדרך אל השוויון המיוחל עוד ארוכה. השאלה היא אם היא חייבת לעבור דרך שוויון בנישואים. כלומר, האם שוויון בנישואים בהכרח מצביע על שילוב של הקהילה הלהט"בית בחברה. "שוויון בנישואים הוא חלק מהמאבק לשוויון. אנחנו רוצים שתהיה לנו את הבחירה אם להתחתן או לא בדיוק כמו כולם, ועד שלא יהיה שוויון זכויות- להטב"ים עדיין מופלים לרעה", אומר פריד.

"זה שאדם הוא הומו או שאישה היא לסבית לא אומר שהוא חייב או חייבת להתחתן. זה כמו שזוג סטרייטים יכולים לבחור לחיות ביחד בלי להתחתן. הפסיקה האמריקאית מציגה נורמה חברתית חדשה בנוגע לקהילה וגם אנחנו יכולים לדרוש אותה", הוא מסכם.

גם הבית הלבן לבש את צבעי הקשת(צילום: רויטרס)

לא מחכה לאביר על הסוס הלבן

נורמה חברתית חדשה נשמעת כמו פנטזיה רחוקה ממציאות אחרת. בינתיים אנחנו מושפעים מאוד ממוסכמות חברתיות ישנות לגבי מוסד הנישואים. גם אני, כמו כל ילדה, חלמתי על היום בו אתחתן ותכננתי אותו לפרטי פרטים. דמיינתי איך שמלת הכלה שלי תראה וחיכיתי ליום בו אפגוש את האביר על הסוס הלבן.

כשהבנתי שלא אפגוש את האביר אלא את אחותו, הפסקתי להרגיש מחויבת לחלום הזה. מצד אחד, סבלתי מזה שלעולם לא אהיה חלק מהנורמה, לא משנה כמה קונפורמיסטית אהיה. מצד שני, נשמתי לרווחה - העול של החתונה ירד ממני ואני לא צריכה להעביר כמה חודשים טובים מחיי בסידור שולחנות וטעימות של מנות. אנחנו, כלהטב"ים, לא חייבים להתנהג כפי שמצופה מסטרייטים ויכולים להתחמק מכל מה שקשור בעניינים של חתונה.

לדעתי, המוסד הזה מיושן ולא רלוונטי לחיים שלנו במאה העשרים ואחת. נישואים, שהם בבסיסם הסדר כלכלי בו הבעל חותם על כתובה כדי לקדש את אשתו, לא מדברים אליי. מסתבר שאני די לבד במערכה כי יש לא מעט נשים לסביות שהגשימו את חלום הילדות שלהן, עלו על שמלות כלה ויצרו ביחד טקס אלטרנטיבי ונורמטיבי כאחד. דנה בר והדס באבד הן זוג כזה, דנה בת ה-31 והדס בת ה-29 התחתנו באולם אירועים במרכז הארץ לפני מספר חודשים והן עדיין מריצות בהנאה תמונות מהחתונה ולא מפסיקות להתרפק על האירוע.

"האמת היא שאני חושבת שזה חשוב להתחתן או לקיים איזשהו טקס שיסמל את ההגעה לשלמות בקשר. כשאת מתחתנת את אומרת - אני רוצה לבלות את שארית חיי עם אותו בן אדם. אני רוצה להקים איתו משפחה, שהוא או היא יהיו ההורה של הילדים שלי. יש לזה משמעות", אומרת הדס ומרחיבה: "החתונה מסמלת את השלב הזה, אז לא ברור למה הומואים ולסביות אמורים למצוא פתרונות אחרים לאותו השלב".

"חתונה כהגעה לשלמות בקשר, למה שלא נוכל להגיע לשלב הזה גם?". דנה והדס(צילום: אוסף פרטי)

אני מבינה את העניין של ההסכם והמחויבות, אבל למה להתחתן כמו כולם? הרי אנחנו לא יכולים להיות כמו כולם, לא משנה מה נעשה.

"בדיוק בגלל זה. לא אהבתי להיות שונה. היו פעמים שהייתי מוותרת על זה, אז לפחות באירוע מכונן כמו חתונה אני רוצה להרגיש כמו כולם. חוץ מזה, תמיד רציתי להתחתן - זה החלק הקונבנציונלי שבי ולא הייתי ילדה מורדת. הלסביות לא מגדירה אותי כבן אדם שלא אוהב נורמות. להיפך, קרה שאני לסבית ואני לא כמו כולם".

גם רועי ג'רופי, בן 32 מירושלים, נשוי טרי לבחיר לבו, מספר על החלום שלו להתחתן. כן, מסתבר שגם גברים אינם חפים ממוסכמות חברתיות וגם הם חשים את הצורך במיסוד הזוגיות כמו כולם. "אנחנו חיים בחברה מאוד משפחתית", הוא אומר. "החברה הישראלית מעודדת אותנו מגיל צעיר להקים משפחה וגם אני עברתי את אותם תהליכים שכולם עוברים והתחנכתי לפי אותם ערכים. אני גם חלק מהחברה הזאת, וכל עוד לא מבטלים את מוסד הנישואים לאלתר אז אני רוצה להשתלב".

אתה לא חושב שזה מוסד קצת מיושן שעבר זמנו?

"מוסד הנישואים, בניגוד למה שאנשים חושבים, משתנה כל הזמן. פעם גבר היה יכול להתחתן עם שבע נשים, היום המצב שונה. נישואים הם דבר דינמי ואני מאמין שמה שקורה עכשיו בארצות הברית ישפיע מאוד גם עלינו בעתיד".

רוצה להרגיש כמו כולם. רועי ביום חתונתו(צילום: שרון עזרן)

הנשואים הטריים הדגישו בפניי את החשיבות של הטקס בעיניהם. רועי: "בהתחלה רצינו הסדר משפטי-כלכלי, לראות מה זה אומר מבחינת גידול ילדים. רצינו שהדברים יהיו מוסדרים מבחינה משפטית והתחתנו בנישואים אזרחיים בדנמרק. ככל שנכנסנו לתהליך, התחלנו להרגיש אחרת כלפי העניין של החתונה. התחושה שאתה משנה את המעמד שלך בפני אנשים שאוהבים אותך רק מחזקת אותך ומחזקת גם את הקהילה". והדס הוסיפה: "תמיד חלמתי על חתונה עם שמלה לבנה ואולם וריקודים, ואמרתי שאני גם רוצה כזה, למרות שאני לסבית. שאין סיבה שאני לא אזכה לחתונה כזאת. רציתי להתחייב - קודם כל מול עצמי ואחר כך מול כולם על האהבה שלי לדנה".

"זה עניין שמשפיע על כל הקהילה", אומרת נטע אילני, בת 26 מכוכב יאיר, מתמחה במשרד עורכי דין. "אני יצאתי מהארון בגיל 17 וזה לא היה עניין במשפחה שלי בכלל. מבחינתם, זה כאילו אמרתי שאני רוצה פנקייק ולא חביתה לארוחת בוקר. ההורים שלי קיבלו אותי בלי תנאים, אבל תחשבי על ילד בן 15 ששומע על ההחלטה הזאת והיא גורמת לו להרגיש פחות שונה מכולם".

את חושבת ששוויון בנישואים יגרמו לו להרגיש כמו כולם?

"אין ספק, יש מאבקים יותר דחופים, אבל אני לא רואה את הסתירה. אפשר להילחם בכמה חזיתות. אפשר לדרוש שוויון לאוכלוסייה הטרנסית בזמן שאנחנו דורשים לקבל לגיטימציה חוקית לגבי נישואים ואימוצים".

השאלה היא האם הקהילה נאבקת?

"נכון, זה הרבה יותר קל ונוח לשים את הנישואים בפרונט. רוב אנשים מסוגלים להבין את זה. לקבל את זה שגם אנחנו רוצים להתחתן כמו כולם. חשוב לזכור שקדמה זה דבר שלוקח זמן וכל תהליך כזה לוקח שנים עד שהחברה מסוגלת לעכל אותו. היום זה נישואים של הומואים ולסביות, עוד כמה שנים נראה מאבקים אחרים".

רועי מסכים ומוסיף: "יש משהו שמארגן את המאבק הלהט"בי ביחד. הצלחה במקום אחד מהדהדת במקום אחר. זה לא משחק סכום אפס, מאבק אחד הוא לא על חשבון אחר. הומואים היום עושים את המאבק גם בשביל הטרנסג'נדרים. המאבק הזה פותח את הדלת וישפיע על עוד חלקים של הקהילה הגאה".

מתוך השיחות עלה הצורך בשילוב מלא בחברה, ההרגשה כי אנחנו זכאים למלוא הזכויות המגיעות לנשואים נשואים ולא רק לחלק מההטבות כפי שהן ניתנות כרגע על ידי משרדי הממשלה. אז נכון, מוסד הנישואים הוא מוסד ארכאי ויש לי הרבה ביקורת עליו, אבל זה לא אומר שאי אפשר לשנות אותו, לצבוע אותו בכל צבעי הקשת ולהתאים אותו אלינו. כנראה שהשתכנעתי, עכשיו רק צריך לחפש כלה.