שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אל תגידו "אצלנו אין": גם חרדיות צנועות מוטרדות
    "איך זה שאנחנו עדיין מוטרדות ברחובות בני ברק, ירושלים וקריית ספר? הוטרדתי על ידי גברים חרדים גם כשלבשתי מדי סמינר מהסוג שנועד להסתיר כל שמץ של מותן או חזה. הוטרדתי בבתי כנסת, הוטרדתי באירועים שבהם המחיצות היו עבות וגבוהות". לפייגי שטרן ולחברותיה מהמגזר החרדי נמאס להימדד כמו חפץ

     

    צילום: אלי דסה. עריכה: יובל קאסנר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    בשבת האחרונה ישבתי עם אמא שלי בסוף סעודת הצהריים. דיברנו קצת על השבוע החולף ועל זה שיבוא בקרוב. "את יודעת, קרה לי דבר מוזר ממש", היא סיפרה, משועשעת, והצביעה על אחת משמלות הכלה שהיא מעצבת כבר יותר מארבעים שנה למחייתה.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>

     

    "יפה, נכון?" הנהנתי. "השבוע החזירו לי אותה. שמעתי את הפעמון מצלצל, וכשפתחתי את הדלת ראיתי שקית ניילון מוטלת על הרצפה, וגב של גבר לבוש מעיל ארוך וכובע חסידי. הוא עומד שם ולא אומר מילה. הייתי בהלם. אני רגילה לראות בעלים ואבות שמחזירים לי שמלות, והם תמיד מודים על השירות הטוב, על הבגד היפה, מספרים על החתונה המרגשת, לפעמים מראים תמונה, אבל הוא פשוט עמד עם הגב אליי ושתק. ברגע שהוא שמע שאני מרימה את השקית מהרצפה, הוא הלך לכיוון המעלית. תוך כדי שהדלת נסגרה, צעקתי לו 'אין בעד מה אדוני!' וסגרתי את הדלת".

     

    קראו עוד בערוץ היהדות:

     

    תהיתי אם אותו חסיד הרגיש שעשה את המעשה הנכון; אם למעשה הרגיש שכיבד את אמא שלי בכבוד יוצא דופן בכך שנמנע מלהסתכל עליה, אם בצעד הזה מילא בצורה מדויקת את רצון השם. תהיתי על מה הוא חושב כשהמילה "אישה" עוברת במוחו. האם היא באמת יצור נשגב כל כך, מכובד כל כך, עד שאפילו מבט חטוף בפניו ואמירת תודה תבזה אותה ותוריד מכבודה - או שמא משהו מלוכלך, אסור, מכשיל. האם זה באמת משנה? נניח שהוא רחש לה כבוד מלכים, מה שווה הכבוד הזה אם בסופו של יום, היא נזכרה ביום הזה והרגישה בושה?

     

    גם אני הוטרדתי

    אנחנו עדות למהפכה. נשים ברחבי העולם מכל מגזר, גיל, דת, נטייה מינית ורמת חיים מעזות לשים את הדברים על השולחן. הגבולות שלנו תמיד היו שם, אבל בחודשים האחרונים נדמה שכולנו לוקחות טוש עבה ומדגישות אותם בתקיפות.

     

    גברים מטרידים ימצאו דרך לבזות נשים מאחורי כל המחיצות שבעולם (צילום: יצחק טסלר)
    גברים מטרידים ימצאו דרך לבזות נשים מאחורי כל המחיצות שבעולם(צילום: יצחק טסלר)

     

    התגובות של גברים למהפכה הזו נעות משיתוף פעולה, להכחשה, להתנגדות. גם לחברה החרדית הגיעה השמועה שלנשים נמאס. הגברים שלה מושכים כתפיים, לוקחים את ההלכה, מצביעים עליה בסיפוק ואומרים לנשים שסביבן: "רואים? אצלנו אין". למעשה, הם אפילו מציעים לציבור החילוני ללמוד מהם. לפני זמן לא רב קראתי טור דעה באתר "הארץ" שקורא לגברים חילונים ללמוד מהגבר החרדי לכבד נשים. מהו כבוד לנשים לפי כותב המאמר? סטריליזציה מוחלטת. הרי לא תוכלו להטריד נשים אם הן לא תסתובבנה ברחוב, לא תופענה על שלטי חוצות, וקולן לא ישמע בשום מקום. קל, לא? אין אישה, אין מה להטריד. אז לא, זה לא עובד ככה.

     

    בואו נצא מנקודת הנחה שלנשים לא איכפת שישימו אותן מאחורי חומות, ישתיקו אותן ויעלימו אותן. נניח שאנחנו נהנות מזה. אז איך זה שאנחנו עדיין מוטרדות ברחובות בני ברק, ירושלים, קריית ספר ואלעד? אני אומרת את הדברים בביטחון מאחר ואני חווה אותם מאז ומעולם. הוטרדתי על ידי גברים חרדים גם כשלבשתי מדי סמינר מהסוג שנועד להסתיר כל שמץ של מותן או חזה. הוטרדתי בבתי כנסת, הוטרדתי באירועים בהם המחיצות היו עבות וגבוהות.

     

    העלמה של נשים לא הופכת את רעיון הקיום שלהן למפתה פחות. למעשה, אם אגיד לכם עכשיו במשך שנים "אל תחשבו על אישה, אל תחשבו על אישה, אל תחשבו על אישה", אתם כנראה תפתחו כלפי הרעיון שלה שילוב של סלידה, אובססיה וכמיהה עזה. פשוט, כי כך עובד מוח אנושי.

     

    לנשים החרדיות איכפת, ועוד איך

    אבל לנשים חרדיות כן איכפת. איכפת להן שהפרצופים שלהן לא מופיעים בספרים, שכשהילדות שלהן חוזרות מהגן, הן לא רואות דמויות שנראות כמותן. איכפת להן כשגורמים להן להרגיש מלוכלכות, מחטיאות. איכפת להן כשהן נמדדות לפי עובי הגרביון שהן גורבות יותר מהחסד שהן גומלות, לפי אורך החצאית שהן לובשות יותר מהמעשים הטובים שהן עושות, התורה שהן לומדות, החינוך שהן מעניקות לילדים ולילדות שלהן, מי שהן פשוט כבנות אדם. ולמרבה ההפתעה, כשבת אדם משונמכת לדרגת גוף שנמדד על פי עובי הבגדים שעליו, היא הופכת ממישהי ל"משהו", ו"משהו" קל יותר להטריד. ל"משהו" אין זכות לפתוח את הפה ולשים גבול.

     

    אז זה מה שהשם רוצה?
    אז זה מה שהשם רוצה?

     

    חשוב לי להזכיר שכמו בכל חברה, גם זו החרדית מורכבת מאנשים רעים ומאנשים טובים. היא מורכבת מגברים שמכבדים נשים בכל ליבם, אוהבים אותן ומעריכים אותן, אבל לכבוד הזה אין קשר לצניעות. וגם להפך; אותם שכן מטרידים ימצאו דרך לבזות נשים מאחורי כל המחיצות שבעולם. הם היו עושים את המעשים האלה בכול מגזר, תחת כל מגבלה הלכתית ובכול מקום. הדרך היחידה לשנות את המצב הזה היא להשריש נורמות תקינות בכול מקום, בכול ציבור.

     

    יחד עם ההקצנה ההלכתית שעוברת על הציבור החרדי, קורה גם תהליך נוסף של היפתחות לעולם. יש מי שאומרים שהתהליך הזה הוא אסון שיכלה את הציבור החרדי. לדעתי הם טועים. נשים חרדיות דורשות את המקום שלהן בחזרה, את הרחובות, את הכוח הפוליטי, את הפנים שלהן, את הסיפורים שלהן. הן דורשות כבוד, והן בדרך לקבל אותו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "אל תגידו "אצלנו אין": גם חרדיות צנועות מוטרדות"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים