אלוהים היא לא סתם אישה - היא מדונה

בזמן שביונסה וג'יי זי העניקו מחווה בפריז לנבחרת צרפת שזכתה במונדיאל, הפיטמה של בריטני בצבצה מלבוש כל כך מינימליסטי שקשה להאמין שבכלל מדובר בסנסציה. צ'יילדיש גמבינו (הלוא הוא דונלד גלובר) הוציא עבורנו שני שירים חדשים, אבל לא פינק בקליפ חדש - כנראה כי קשה להתעלות על הסערה שחולל הקודם. ואם ג'ק ווייט והאנימל קולקטיב העדיפו לשחרר את הקליפים המושקעים שלהם רק ללקוחות משלמים (הראשון ב-Tidal והשני באפל מיוזיק) – אין לנו אלא להסתפק באמנים שבאמת רוצים שנצפה ביצירות שלהם.

נשים נשים נשים

אריאנה גרנדה חזרה לתודעה בחודשים האחרונים, אחרי השתיקה הגדולה שלה בעקבות הפיגוע המזעזע במנצ'סטר אשתקד - עם סינגלים חדשים, הופעת אורח בקליפ של ניקי מינאז' וקליפים משלה לקראת אלבום חדש שייצא בחודש הבא. בקליפ האחרון הגדילה לעשות, לא רק בזכות המניפסט הסופר פמיניסטי שהיא פורשת בו, שמתחיל משמו – God Is A Woman, אלא בעיקר בזכות הופעת אורח של הגדולה מכולן, מדונה. על תקן האלוהים הנשית, מדונה פוצחת במונולוג שחובבי תרבות קאלט זוכרים מ"ספרות זולה" של טרנטינו, בקולו של סמואל ל. ג'קסון.

אריאנה גרנדה - God Is A Woman

לא מדובר בקליפ הגאוני ביותר שראינו השנה בלשון המעטה, ודווקא החוכמה שיש בהופעת אורח לא נראית (רק נשמעת) של מדונה, הופכת רדודה לאור האפקטים הוויזואלים הדי זולים, יש לומר. אבל עם מדונה בשק והעובדה שגרנדה פשוט מכתירה את עצמה לאלוהים, ובכן, זה מספיק.

עוד בערוץ המוזיקה:

אליס אין צ'יינס בקיסריה: הלהקה שחזרה מהמתים

מלח הארץ? "אתם לא יודעים מי אני באמת"

איגי וקסמן: "מרגש לראות את הבת שלי שומעת אותי ברדיו"

ויו לה פראנס

צרפת חוגגת את ניצחונה במונדיאל בפעם השנייה בתולדותיה וזו הזדמנות לא רעה בכלל לשוב אל אחת האמניות הגדולות שיצאו מאומת הטריקולור – שרלוט גינסבורג. בתו של סרז' יצאה אל עין העולם בגיל צעיר מאוד, בזכות או אולי בגלל אביה השנוי במחלוקת. כך או כך מגיל צעיר היא שרה ומשחקת בסרטים ואחראית ללא מעט מוזיקה משובחת. השיר החדש שלה נע בין גרוב לדיסקו ונישא על קולה העדין והמרחף. הוא נקרא Sylvia Says (במעין מחווה לסילביה פלאת'). הקליפ, שבויים על ידי גינסבורג, הוא הזייה רצופת נפילות שמתחילה במזבלה, עוברת דרך הרכבת התחתית וממשיכה בשכיבה על כדורי דיסקו. מבולבלים? גם אנחנו, אבל זו כנראה המטרה.

שרלוט גינסבורג - Sylvia Says

כל סוף

תומר בר זכה לא פעם לתואר "ילד הפלא" של המוזיקה הישראלית – טייטל שנחמד לקבל בתחילה וקשה לחיות איתו בהמשך. הפסנתרן והמלחין הספיק להוציא ארבעה אלבומים עד גיל 18 ולנגן עם גדולי המוזיקה הישראלית, משלמה גרוניך ויוני רכטר ועד שלום חנוך ושלומי שבן. במשך שנים הוא בחר להיות בצידי הבמה, מאחורי האמנים הגדולים, או להוציא גרסאות כיסוי ללהיטים כמו "זהב" של סטטיק ובן אל. כעת הוא חוזר לקדמת הבמה עם אלבום חדש אותו השיק בשבוע שעבר.

בקליפ לשיר "עוד מעט", שעוסק בזוגיות ואיך היא נגמרת, המצלמה נעה בין קלוז-אפים, תנועה וסטטיות. התהיות שבר שר מתורגמות יפה וממוסגרת בנגינת הפסנתר שובת הלב שלו.

אהבה במזוודה

עוד זוג שעוסק באהבה בקליפ החדש שלו שמופיע כאן בבכורה, הוא גיל נמט ונדב אזולאי - מוותיקי סצנת האינדי של באר שבע, שמזמן הפכה שם נרדף לאיכות. הטריגר לקליפ שיצר נמט היה טיול שורשים אליו נסע עם סבתו בחיפוש אחר אהבתה הראשונה – איוון. כשהגיעו אליו מצאו מזוודה שהכילה סרטי שמונה מ"מ שתיעדו את מערכת היחסים הסוערת, מלאת התשוקה והיצרים של הזוג. נשמע כמו חומר לסרט? ובכן נמט הפך את זה לקליפ על קרבה ומרחק שבתוך האינטימיות, על רצונות שונים ופרשנויות סותרות.

אזולאי הוא מפיק מוזיקלי שעבד עם טובי האמנים בארץ ונמט הוא מולטי אינסטרומנטליסט שמביים, מצלם ועורך. השניים מוציאים את אלבומם השלישי ו"נעליים כתומות" הוא דוגמית כובשת מתוכו.

מתוקה

יש שירים שבהם המפיק המוזיקלי או המלחין, שלא נמצאים בהכרח בקדמה, מטביעים את חותמם וניכרים מהצליל הראשון. הסגנון של רן שם טוב (איזבו בעבר, שרי אנד רנו בהווה) הוא כזה. ניתן להרגיש אותו בשיר החדש (גם הוא מופיע כאן בבכורה) של ענת ורמוט, אותו הלחין והפיק. ורמוט עצמה מתהדרת בייחוס משפחתי שבזכותו גדלה בלב הבוהמה התל אביבית. כבר הרבה שנים שהיא רצה על הבמות כסקסופוניסטית וכעת מוציאה אי-פי חדש עם שם טוב. הסינגל הראשון מתוכו הוא ממתק פופ-ים-תיכוני-גרובי שמלווה בקליפ פסיכדלי. "הבוקר שלאחר לילה של אהבה וחיי תל אביב השקרית גרמו לכתוב את המילים. היום אני מרגישה שהתוכן של השיר כבר לא רלוונטי אליי כמו פעם, אבל תמיד יישאר זיכרון קצת כואב", היא מספרת על ההשראה.