היום שאחרי הסולטן
אחרי 49 שנים בשלטון הלך לעולמו שליט עומאן קאבוס בן סעיד. תחת הסולטן החדש, בן דודו היית'ם, צפויה הסולטנות להישאר אי של יציבות. יש לו בנים – וגם זה יעזור
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
גם ברמה הפוליטית חולל קאבוס שינויים מהותיים: במקום המערכת הפוליטית השבטית, שבמסגרתה התכנסו ראשי השבטים בבירה מסקט, ייסד קאבוס פרלמנט והקים ממשלה, ובדומה לנעשה בממלכות ערביות כמו ירדן ומרוקו הנהיג בחירות. עם זאת, לשרי הממשלה וצירי הפרלמנט הותיר סמכויות ייעוץ בלבד, ולעצמו שמר את זכות הווטו וההחלטה הסופית.
במישור יחסי החוץ הצליח קאבוס להנהיג מדיניות ניטרלית ולשמור על יחסים טובים עם מדינות שהן יריבות זו של זו, למשל איראן וסעודיה. תחת הנהגתו הצטרפה עומאן לליגה הערבית ולאו"ם, אך נזהרה מלהצטרף לאופ"ק ושמרה על כלכלה עצמאית. כך נמנעה בין השאר מלחץ סעודי, שעלול היה להטות את עומאן נגד איראן ולפגוע בניטרליות שלה. בחייו זכה הסולטן קאבוס בכמה פרסים בינלאומיים על תרומתו לשלום וליציבות באזורו, ורק לפני שנה אירח את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.
כדאי לזכור באיזו שכונה נמצאת עומאן: היא ניצבת במעבר הספינות הבאות מהמפרץ הפרסי ומייצאות נפט לעולם כולו – מיקום שרגישותו הכלכלית-ביטחונית עצומה, ושכנתה ממערב היא תימן, מדינה שבה התחוללו הפיכות ומלחמות אזרחים, מדינה שהתפצלה בעבר לשניים ושכעת מתנהלת בה מלחמה עקובה מדם בין החות'ים השיעים מתימן לבין סעודיה.
הילדים החורגים של האיסלאם
עומאן אמנם קרובה לנסיכויות המפרץ הפרסי, אך היא לעומתן אינה מוגדרת "נסיכות" כי אם "סולטנות", כלומר מדינה שבראשה עומד סולטן. אין זה ההיבט היחיד שבו שונה עומאן בנוף האזור, וההבדלים בינה לבין מדינותיו האחרות ניכרים גם בהרכב האוכלוסייה שלה: מבחינה דתית רוב תושבי עומאן אינם משתייכים לאחד משני הזרמים המרכזיים באיסלאם, הסונים והשיעים, אלא לכת קטנה יחסית, ה"אבאדייה", שנוצרה בראשית האיסלאם. בני האבאדייה כונו על-ידי שאר המוסלמים "חווארג'" (החורגים) מכיוון שהקימו כת בעלת רעיונות עצמאיים.
האבאדים שמרנים מאוד ומחויבים להקפדה על כל מצוות האיסלאם, אולם בהשוואה לשאר המוסלמים הם ליברלים יותר בכל הקשור לשלטון: בניגוד לשיעים, שטענו כי באיסלאם צריכים לשלוט רק צאצאיו של עלי בן אבי טאלב (חותנו ובן דודו של הנביא מוחמד), ובניגוד לסונים, שטענו בימי הביניים כי בשלטון ראוי להחזיק רק שבט קורייש, האבאדים מאמינים שכל אדם אדוק ובעל כישורים יכול להנהיג את האיסלאם.
כבר בימי הביניים מצאו האבאדים מפלט בעומאן, שהייתה תמיד מרוחקת מאזורי השלטון המרכזי באיסלאם. הריחוק מהשלטון המרכזי אפשר להם להימנע מרדיפה. משפחת בוסעיד ששולטת כעת בעומאן, אף היא אבאדית, מחזיקה בשלטון שם עוד מהמאה ה-18.
ממגרש הכדורגל לארמון הסולטן
לפני שנים אחדות פגשתי בכנס בלונדון חוקר מאוניברסיטת קאבוס בעומאן, והוא תיאר לי את הסולטנות כמקום יפהפה, אקזוטי ושקט, מעין נווה מדבר עשיר ואי של יציבות באזור בעייתי. אבל כששאלתי אותו מה לדעתו יקרה אחרי מותו של קאבוס הוא הביע דאגה רבה, משום שלסולטן לא היו בנים.
בסוף השבוע, כשהסולטן קאבוס נכנע למחלת הסרטן ונודע שמו של היורש – רבים בממלכה נשמו לרווחה: מדובר בבן דודו, היית'ם בן טארק, שהוא כנראה האדם המשכיל ביותר במשפחה. היורש בן ה-65 הוא בנו של ראש הממשלה הראשון שמינה קאבוס. בצעירותו למד באוניברסיטת אוקספורד באנגליה, ומאז 2002 כיהן כשר המורשת והתרבות של עומאן.
הסולטן היית'ם, חובב ספורט שעמד בעבר בראש התאחדות הכדורגל של ארצו, צבר ניסיון במדיניות חוץ ובכלכלה כשעבד במשרד החוץ העומאני וכשהיה אחראי על פיתוח תוכנית כלכלת העתיד של הסולטנות, "עומאן 2040", תוכנית שמטרתה להפוך את המדינה למרכז סחר אזורי. לא פעם שלח אותו הסולטן קאבוס באופן אישי למשימות דיפלומטיות חשובות. הפקדת הסולטנות בידי היית'ם מבטיחה ששאלת הירושה לא תדאיג מעתה את הסולטנות כפי שהדאיגה בימי קאבוס: בניגוד לקאבוס, לסולטן היית'ם יש שני בנים (ונוסף עליהם שתי בנות, שאינן יכולות לרשת את השלטון).
מיד עם ההכרזה על מינויו הודיע הסולטן היית'ם כי ידבק במדיניותו המאוזנת ושוחרת השלום של קאבוס. משמעות הדבר שעומאן תמשיך להיות ידידה של ארה"ב, של אירופה, של מדינות המפרץ וסעודיה אך גם של איראן. בעומאן התנהל לפני שנים אחדות המשא ומתן הסודי בין ארה"ב ואיראן שהוביל בסופו של דבר להסכם הגרעין בין טהרן למעצמות, אותו הסכם שקורס כעת בהדרגה.
יש להניח שהסולטן ימשיך לפתח גם את היחסים עם ישראל, אך לא יחתום עמה על הסכם שלום עד לפתרון הסוגיה הפלסטינית, כפי שדרש הסולטן קאבוס. גם בעבר לא תפשו בעומאן את היחסים עם ישראל כבגידה, וכך למשל אחרי חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979 הייתה עומאן המדינה הערבית היחידה שלא ניתקה את הקשרים עם קהיר. בשל המדיניות המאוזנת של סולטנות עומאן ובשל העובדה שהיא מקיימת יחסים תקינים עם מדינות שהן יריבות זו של זו, למשל איראן וסעודיה, היא יכולה להיות בעתיד גשר חשוב לפיתוח היחסים בין ישראל לבין מדינות הנפט העשירות במפרץ הפרסי.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, ומרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. ד"ר פרידמן מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן .
לפנייה לכתב/ת 
