מי קובע מה זה "גברי" ומה זה "נשי"?
האם הסרת השיער והדיאטות זו הדרך לגרום לנו להרגיש רע לגבי הגוף שלנו ולרוץ לשלם כספים מיותרים, כדי חלילה לא לחרוג מהמראה האחיד שאליו שואפים רוב האנשים בימינו - רזה, חלק, שזוף, עם אף סולד? ואיפה זה ייגמר?
האם זוהי הדרך של מכוני האסתטיקה למיניהם לגרום לנו להרגיש רע לגבי הגוף שלנו ולרוץ לשלם כספים מיותרים, כדי שחס וחלילה לא יטרידו השערות את המראה האחיד, היפה ואולי המשעמם שאליו שואפים רוב האנשים בימינו - רזה, חלק, שזוף, עם אף סולד? ואיפה זה ייגמר?
לאמצעי התקשורת יש השפעה ישירה וגדולה על הצרכן. לדברי סטורם לארסון, הציפיות של הצופים לגבי העולם האמיתי מושפעות ממה שהם רואים במדיה. בפרסומות ההשפעה אולי מועטה יותר, בעקבות מחקרים שמראים שפרסום מקדם חומריות וציניות ומנסה לשכנע אותנו לקנות דברים שאין לנו צורך בהם. מחקרים מראים שגם הצופים לא אוהבים פרסומות, הם מזפזפים לערוץ אחר, ובהקלטות מדלגים על פני החלק של הפרסומות. אבל אין ספק שלפרסומות יש חלק נכבד בהדגשת "היפה", "הסקסי" ו"האידיאלי".
אם כך הדבר, האם ככל שאנשים צופים יותר בטלוויזיה כך גובר הרצון להיות דומים או שונים מהאנשים המוצגים על המרקע? במחקרים שנערכו במשך השנים נמצא קשר משמעותי בין חשיפה לתוכניות טלוויזיה לבין אמונות לגבי האופן בו צריכה המציאות להיות, כולל המראה "הרצוי" של אנשים.
סנקציות בגין הפרת הציפיות החברתיות
מערך הציפיות החברתיות כולל, כמובן, גם מערך מתוחכם של סנקציות על הפרתן: החל בגינוי ובביקורת מצד חברים, משפחה, או אפילו זרים מוחלטים, וכלה בסנקציות כלכליות. נשים וגברים רבים רואים במכוני היופי למיניהם חלק מהותי מתפישתם את עצמם, חלק מהותי מעצם היותן נשים או היותם גברים. עבור אנשים אלה ביטול מכוני היופי אין פירושו שחרור, אלא איום על הזהות העצמית. במילים אחרות, המנגנונים החברתיים היוצרים את הקישור המהותי בין נשיות ליופי, וממילא בין נשיות לבין חולשה, פועלים לא רק במישור החיצוני של הלחצים החברתיים. הם גם בונים "מבפנים" את תפישת הזהות העצמית של הנשים כבנות "המין היפה", ובמפורש או במשתמע, "המין החלש", ואת תפישת הזהות העצמית של הגברים כבני "המין החזק", ובמפורש או במשתמע "לא מפותחים רגשית". מנגנוני הפנמה אלה יוצרים קשיים ומעצורים פנימיים בפני הניסיון להשתחרר ממגבלות אידיאל היופי בחברה כיום.
"אידיאל היופי" הזה משומר ומתוחזק על ידי מנגנוני לחץ חברתי מצד אחד ומנגנוני הפנמה מצד שני. לכן אין זה הוגן לצפות שהשינוי ייעשה ברמת הפרט. הפתרון צריך להיות מערכתי וכולל. צעד ראשון הוא העלאת המודעות, שאמורה להתחיל ברמת פרטים וקבוצות קטנות. נשים במקום עבודה מסוים יכולות להחליט, למשל, שהן מנמיכות את רף ה"נשיות" שנדרשות חברות הקבוצה להפגין במקום העבודה, או להפחית את הביקורת - ישירה או מרומזת - המוטחת בנשים שעלו במשקל, לא התאפרו, או לא הסירו שיער מהרגליים. גם אמהות יכולות להחליט לא לקנות לבנותיהן סט איפור ליום ההולדת.
נראה לי שנשים וגברים כאחד צריכים להתייחס בחשדנות להגדרה המסורתית של תפקידם בחברה ("יפה", "חזק"), שכן על פני השטח הגדרה זו נראית כמחמאה, אבל הצצה אל מתחת לפני השטח מגלה שבעצם זוהי עסקה גרועה. מחיר תיוגן של הנשים "המין היפה" אולי קשור בקשר הדוק להיותן "המין החלש", ואילו מחיר תיוגם של הגברים "המין החזק" אולי קשור באפיונם כ"מאותגרים רגשית".
דרכים לטשטוש חוסר ביטחון עצמי גדול
לדעתי, ניפוח השרירים, הסרת השיער וההתעסקות המוגזמת במראה החיצוני הם דרכים לטשטוש חוסר ביטחון עצמי גדול וחוסר סיפוק ושלמות בחייהם של אותם אנשים. אני לא מתחסדת, אלא מודה שגם אני נפלתי למערבולת של הסרת שיער, שמירה על גזרה "נכונה", איפור וטיפוח תמידי. אבל כמו בכל דבר בחיים, חשוב לא להיות קיצוני.
אז בפעם הבאה כשמתעורר בתוככם רצון חזק לשפר את המראה החיצוני על ידי ניתוח, למשל, עיצרו לרגע ושאלו את עצמכם אם רצון זה נובע מהסיבה הנכונה, או מאיזשהו "אידיאל יופי" שנצרב במוחכם.
כשבוחנים את ההיסטוריה, מה שנחשב יפה בעבר כבר לא נכנס להגדרה היום. לטעמי, גבר עם קצת שיער שהוא לא עשוי מדי, לא מתאמץ מדי, זה הכי יפה, זה גבר-גבר! אבל על טעם ועל ריח אין להתווכח, ויכול להיות שהפתרון לשלמות העצמית הוא בכלל בכמה מפגשים עם פסיכולוג טוב.
לפנייה לכתב/ת 
