ההצעה של אמנון דירקטור לשינוי המרחב הציבורי: שולחן עבודה מתקפל לספסלי הרחוב

קולנוע בחניון וספסל רחוב עם מעמד ללפטופ: השת"פ המסקרן בין תל אביב לווינה

קול קורא חדש, פרי שיתוף פעולה בין עיריית תל אביב לעיריית וינה, מזמין את הציבור לתכנן אלמנטים במרחב העירוני ולהציע שינויים ושיפורים בו. צוות שופטים בינלאומי יבחר את שתי ההצעות הטובות ביותר ואלו ירקמו עור וגידים - אחת בישראל ואחת בבירה האוסטרית

שני רחל פומס
פורסם: 22.03.21, 09:08
לעיתים רחוקות ניתנת לציבור הזדמנות אמיתית להתערב ולהשפיע על המרחב העירוני שסביבו, אך נראה שבחסות מגפת הקורונה מבעבע שינוי. הסגרים שפקדו את העולם בזה אחר זה, ועימם החשש מהתקהלות במקומות סגורים, גרמו לציבור לראות את המרחב הפתוח בעיניים חדשות: כל ספסל או כר דשא הפכו פתאום למקום פוטנציאלי למפגש חברי, דייט רומנטי או פשוט הזדמנות לנשום אוויר.
שיתוף פעולה בין עיריית וינה, פורום תרבות אוסטריה בישראל ועיריית תל אביב, מבקש לקחת את ההתבוננות המחודשת במרחב ולהפוך אותה לשינוי של ממש עם הקול הקורא "קטלוג האפשרויות". במסגרתו, מוזמנים התושבים משתי הערים להציע רעיונות מקוריים לשימושים עתידיים במרחב העירוני. ההזמנה, למקרה שתהיתם, פונה לכולם.
8 צפייה בגלריה
אמנון דירקטור
אמנון דירקטור
ההצעה של אמנון דירקטור לשינוי המרחב הציבורי: שולחן עבודה מתקפל לספסלי הרחוב
(הדמיה: אמנון דירקטור)
"התחרות בהחלט לא מוגבלת לאדריכלים או למעצבים", מספרת ל-ynet האדריכלית שרון גולן-ירון, מנהלת התוכן בבית ליבלינג שבתל אביב, שמטעמו ומטעם העירייה הושק הקול הקורא. הרעיונות שיוגשו צריכים להציע, כאמור, רעיונות לשינוי המרחב הציבורי בעיר תל אביב או וינה. צוות שופטים בינלאומי יבחר את שתי ההצעות הטובות ביותר ואלו ירקמו עור וגידים - אחת תמומש בתל אביב ואחת בבירה האוסטרית.
"העבודה שתזכה צריכה לייצר איזושהי אינטראקציה עם המרחב, שתעזור לסביבה ותעצים את החשיבות של המרחב הציבורי והנגישות שלו", מסבירה גולן-ירון. את היוצרת או היוצר הישראלים הנבחרים ילווה אגף שיפור פני העיר של תל אביב, שגם ימיר את ההצעה למציאות. התאריך האחרון להגשת מעמדות נקבע לסוף חודש אפריל, אבל כבר עכשיו נרשמו באתר התחרות כמה רעיונות מעניינים.
8 צפייה בגלריה
אמנון דירקטור
אמנון דירקטור
פינות עבודה באוויר הפתוח
(הדמיה: אמנון דירקטור)
8 צפייה בגלריה
אמנון דירקטור
אמנון דירקטור
(הדמיה: אמנון דירקטור)
את אחד הרעיונות הציע האדריכל אמנון דירקטור, שמבקש בהצעתו להוסיף לספסלי הרחוב המוכרים שולחן עבודה מתקפל ולהפוך אותם לפינות עבודה באוויר הפתוח. "בזמן הקורונה הרבה אנשים עברו לעבודה וללימודים מהבית. ההצעה הזו היא פתרון כדי להוציא אותם החוצה".
שולחן העבודה של דירקטור יתחבר לספסל הרחוב באמצעות זרוע מתקפלת, שבה יהיה גם חיבור USB ושקע חשמל. "אני מאוד אוהב לראות אנשים משתמשים במרחב הציבורי ואני חושב שככל שהוא יציע יותר אפשרויות הוא יהיה נעים ומזמין יותר", הוא מספר.
8 צפייה בגלריה
אוהד חדד
אוהד חדד
הנישות בירידה לחוף יהפכו לגלריה ציבורית
(הדמיה: אוהד חדד)
הצעה נוספת היא של המעצב הגרפי אוהד חדד, שמבקש לנצל נישות קיימות בקיר שבו קבועות המדרגות לחוף יפו, ולהפוך אותן לגלריה ציבורית. בגלריה יוצגו סוגים שונים של עבודות כמו פיסול, וידאו עיצוב וסאונד. "אני רואה את זה הופך לבית לאמנים מיפו ומתל אביב, ולערוץ תקשורת עם מבקרי החוף ותושבי האזור", הוא מתאר באתר התחרות.

להחזיר את המרחב הציבורי לציבור

הקול הקורא להתערבויות במרחב הציבורי נערך במסגרת תערוכה שמוצגת בימים אלה בבית ליבלינג בשם "ברוכים הבאים ל-Re-Public". העבודות בתערוכה חוקרות את נושא המרחב הציבורי בעיר, ומנסות להצית את הדמיון ביחס לשאלה שכולנו שואלים את עצמנו: איך יראו החיים שאחרי הקורונה?
8 צפייה בגלריה
בית ליבלינג
בית ליבלינג
"המרחב הציבורי מוגדר דרך אינטרס פרטי": תערוכת "Re-Public" בבית ליבלינג
(צילום: יעל שמידט)
את התערוכה אוצרות שירה לוי-בנימיני, המנהלת האמנותית של בית ליבלינג יחד עם ערן איזנהמר, סברינה צגלה והאדריכלית גולן-ירון. לוי-בנימיני וגולן-ירון מסבירות כי בעשורים האחרונים, הפך המרחב הציבורי בישראל למקום שנוצר מתוך חשיבה כלכלית ולא מתוך מחשבה על הציבור שמשתמש בו. "בתכנון של תל אביב בשנות ה-30, ההפרדה הברורה שקיימת כיום בין הפרטי לציבורי הייתה הרבה יותר מטושטשת", מסבירה לוי-בנימיני. "בשלב מסוים, תוך השפעה של הכלכלה הניאו-ליברלית באמריקה, נוצרה סיטואציה שבה המרחב הציבורי מוגדר דרך אינטרס פרטי. יזמים של מבני ענק פרטיים 'נאלצים' ליצור כיכר ציבורית, אבל אף אחד לא מרגיש שייך לשם בציבור".
8 צפייה בגלריה
בית ליבלינג
בית ליבלינג
מחשבה מחודשת על המרחב הציבורי: האם הוא באמת שייך לציבור?
(צילום: יעל שמידט)
"עם מגפת הקורונה, המרחב הציבורי קיבל אהדה מחודשת", היא מסבירה, "אם בעבר המרחב הציבורי היה מוגדר ככיכר מרכזית, אילוצי המרחק בסגרי הקורונה גרמו לנו להבין שהוא נמצא בכל מיני מקומות, אפילו במרווחים שבין הבניינים. היום מספיק שמביאים שני כיסאות לפינת רחוב וזה הופך להיות מרחב ציבורי".

"אכפתיות היא תשתית עירונית לכל דבר"

סיפורו של הקול הקורא לשינוי המרחב הציבורי התחיל למעשה בעבודה המוצגת בתערוכה, שנוצרה בידי קולקטיב האדריכלות הוינאי feld 72. הצוות האוסטרי של הקולקטיב הציג מחקר מקיף אודות הפוטנציאל שטמון במרחב הציבורי בזמן מגפת הקורונה, והיה היוזם של הקול הקורא בשיתוף פורום תרבות אוסטריה בישראל.
היצירה "תשתיות של אכפתיות" שמוצגת בבית ליבלינג, מציעה רעיונות יצירתיים ואפילו משעשעים לשימוש במרחב הציבורי בתל-אביב ובווינה, שאומנם לא הפכו למציאות, אך בהחלט עושים חשק לחזות בהקמתם. כזו היא למשל ההצעה לספסל "פינוקיו" המותח את ספסל הרחוב הסטנדרטי ומאריך אותו כדי שיכיל יותר אנשים, או מגרש נטוש בין שני בניינים שהופך לבית קולנוע באוויר הפתוח.
8 צפייה בגלריה
ספסל פינוקיו
ספסל פינוקיו
"ספסל פינוקיו" של סטודיו העיצוב האוסטרי Feld 72
(הדמיה: סטודיו Feld 72)
הצעה נוספת של הקולקטיב נקראת "קיוסק עזרה יומי" (Daily Help Kiosk), שבה צומת רחובות הופך למקום מפגש בו שכנים באים לתת ולקבל עזרה בעת הצורך. "מגפת הקורונה המתמשכת מאתגרת אותנו להגן ולתמוך בפגיעים ביותר בחברה שלנו. זה עורר גל סולידריות בקרב אזרחים רבים ברחבי העולם", נכתב באתר הקולקטיב האוסטרי. "קיוסק העזרה היומי מספק מקום להחלפת עזרה וסיוע יומיומיים. המבנה אמור להפוך לנקודת המפגש של השכונה הסולידרית".
8 צפייה בגלריה
קולנוע רחוב
קולנוע רחוב
קולנוע רחוב בין שני בניינים: "התערבויות קטנות יכולות לשנות את המרחב"
(הדמיה: סטודיו Feld 72)
"ההצעות האלה מוכיחות איך באמצעות התערבויות קטנות ולא דרמטיות אנחנו יכולים לשנות את השימוש במרחב הציבורי", מסבירה לוי-בנימיני. "מדובר במעשה נדיב כלפי הסביבה, ולכן העבודה נקראת 'תשתיות של אכפתיות'. אלו תשתיות עירוניות לכל דבר, כמו כביש או מדרכה, אבל הרבה פעמים אנשים לא רואים את זה ככה".
הרעיונות שמציע הקולקטיב feld 72 בתערוכה נועדו בין היתר לשמש כמקור השראה למשתתפים בתחרות. קשה לקבוע איך יראה המרחב סביבנו בתקופת הפוסט-קורונה, אבל נראה שההתערבויות האלו, גם אם קטנות ומצומצמות, עשויות לייצר שינוי חיובי ולהפוך את הסביבה לנעימה ומזמינה יותר. "אין נוסחה אחת איך לעשות מרחב ציבורי טוב, למרות שהחוק קובע את ההגדרות היבשות. צריך לבחון כל מקרה לגופו, והייתי קוראת לזה במילה אחת: להקשיב. גם הצבת ספסל במקום הנכון מחזירה את המרחב לציבור", מסכמת לוי-בנימיני.
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.