מעטים הנתקלים בשמה של העיר הפרובאנסית "ארל" שבדרום צרפת, מכירים את נופיה. חובבי אמנות בודדים בוודאי מכירים אותה דרך ציוריו של וינסנט ואן גוך שחי שם תקופה, וצייר בה את כמה מיצירותיו המפורסמות, אך מבנה חדש מאיים להיות סימן ההיכר החדש של העיר.
בחודש יוני ייחנך מגדל "לומה" מבית היוצר של האדריכל-סלב (Starchitect) זוכה פרס פריצקר, פרנק גרי. המגדל החדש והנוצץ (תרתי משמע) מחופה ב-11 אלף לוחות אלומניום בוהקים המסודרים בצורה לא סדורה, מתוכם מבצבצות קופסאות זכוכית שקופות. המגדל מתנשא לגובה של 56 מטרים, וכמו בוקע מתוך בסיס זכוכית בעל ליבת בטון מאסיבית עם מסגרת פלדה.
גרי הקנדי-אמריקני בן ה-92 ידוע בזכות הקו האדריכלי המשוגע שלו, שכולל לרוב מבני ענק בעלי צורות אמורפיות, שלעתים מואשמים בכך שאינם ברורים לציבור המשתמש בהם. עם זאת, מאחורי הפרויקט הנוכחי קיימת, לדבריו, השראה ברורה. גרי מסביר כי צורתו של המגדל מושפעת מההיסטוריה והנופים של העיר ארל, בעלת העבר הרומי שבשטחה נמצא אמפיתיאטרון עתיק שמוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונס"קו.
"רצינו לעורר את ההשפעות המקומיות, מציור 'ליל הכוכבים' של ואן-גוך ועד למקבצי הסלע שאפשר למצוא באזור", תיאר האדריכל. בריאיון למגזין ה"ניו-יורק טיימס" הסביר גרי כי החזית המפורקת של המבנה, שמכילה אלפי לוחות מתכת רפלקטיביים, היא מחווה למשיכות הצבע הקצביות של ואן-גוך: "רציתי לשקף אור וצבע מאלפי זוויות כך שהמשטח ינצנץ וישתנה לאורך היום".
המגדל החדש והגרנדיוזי הוא חלק מקומפלקס האמנות "פרק דה-אטלייר" (Parc des Ateliers), או בשמו האחר - "לומה ארל" (Luma Arles). מבני התעשייה הישנים שבקומפלקס הוסבו לחללי תצוגה בידי משרד האדריכלים הניו יורקי "סלדורף אדריכלים" (Selldorf Architects), והוא יהיה מוקף בפארק ציבורי בתכנונו של אדריכל הנוף הבלגי Bureau Bas Smets. בניין לומה יחלוש על 15,000 מטר רבוע ויכלול גלריות תצוגה, חדרי סמינרים, אודיטוריום ואת משרדי המחקר והארכיון של קרן לומה.
הבנייה מומנה באמצעות תרומה של 150 מיליון אירו מאספנית ופטרונית האמנות ילידת העיר ארל, מאז'ה הופמן. הופמן היא גם יורשת ענקית התרופות השוויצרית "הופמן-לה רוש" (Hoffmann-La Roche). ב-2004 הקימה את קרן "לומה" שתומכת באמנים עצמאיים ומתמקדת ביחסים שבין אמנות, תרבות זכויות אדם, סביבה, חינוך ומחקר.
"כמו פניו של ארנולד שוורצנגר ב'שליחות קטלנית'"
בעוד גופים רבים בתקשורת מיהרו לדווח בהתרגשות על הפתיחה הקרבה של המגדל, שהתעכבה בשל מגפת הקורונה, יש גם מי שהביעו סלידה מהפרויקט, שנראה כנטע זר בלבה של העייריה הצרפתית הציורית. מבקר האדריכלות האמריקני מרטין פילר, למשל, כתב על מגדל לומה ב-Financial Review כי "העבודות הפוסט-מילניאליות של גרי נוטות להיות כל דבר מלבד צנועות", בין היתר גם כינה את המגדל "טורדנו מנירוסטה".
ביקורת נוספת, של מבקר האמנות כריסטוף קצרוס, שפורסמה במגזין האדריכלות A'A השוותה את מגדל לומה אל "פניו החצי מעוותות של ארנולד שוורצנגר ב'שליחות קטלנית'". קצרוס טוען שבמבנה "חסר המעוף והדמיון האקספרסיבי שפרסם את שמו של האדריכל" וכי הוא "מגדל היברידי הרוס מזכוכיות ומתכת שעומד בניגוד למבני האבן האופקיים שמאפיינים את העיר הדרומית".
לא רק המבקרים, אלא גם רבים מתושבי העיר לא חושבים שמקומו של המגדל הבוהק בעירם. תלונות התושבים כללו בעיקר סלידה מצורת המגדל שאינה מתאימה לנוף הארלזי, וטענות כי מדובר במבנה שנועד לאליטה האמנותית ולא לתושבים עצמם. היזמית הופמן הגיבה לטענות התושבים, והשוותה את השינוי שתעבור העיר בעקבות הקמת המבנה לזה שעברה פריז במאה ה-19, עם שינויה מעיר כפרית לעיר המודרנית שהיא. בריאיון ל-"ניו-יורק טיימס" אמרה הופמן כי "כמובן שיש אנשים שיגידו שזה לא אסתטי, אבל אני מכירה את העיר ורוצה לייצר הזדמנויות לתושביה".
"אפקט בילבאו" בפרובנס
מגדל לומה אינו המבנה הראשון של האדריכל פרנק גרי שזוכה לביקורות והתנגדויות בצרפת. המקרה המוכר יותר הוא דווקא של מוזיאון קרן "לואי ויטון", שנחנך ב-2014 ביער בולון שבפאתי הרובע ה-16 של פריז. הפרויקט אדיר הממדים היה יוזמה של המיליארדר הצרפתי ומנכ"ל תאגיד מותגי היוקרה LVMH, ברנאר ארנו, ובו מוצגים אוספי האמנות היקרים שלו. בנייתו של המוזיאון התעכבה בשל התנגדויות נחרצות מצד תושבי המקום שטענו שהבניין פוגע בסביבה.
מדובר בפרויקט מגלומני למדי בעלות של 143 מיליון דולר, המורכב מכ-12 מפרשי זכוכית שכמו "מטפסים" האחד על השני. לוחות הזכוכית מכילים 36 אלף פאנלים, המונחים על גבי עץ ופלדה. 5,000 אנשי מקצוע שונים היו מעורבים בהקמה של המוזיאון שבו 15 אלף טונות פלדה – פי שתיים מאשר במגדל האייפל. עוד בטרם הקמתו, זכה התכנון של גרי לתגובות קשות ביותר מהציבור והמבקרים יחד. הוא כונה בכינויים משעשעים כמו "לווייתן", "קרחון" ו-"ארמון קריסטל על סף פיצוץ".
על אף ההתנגדויות והתגובות המעורבות למבנה החדש בארל, קברניטי העיר סבורים שמדובר בפרויקט מוצלח שישפר את עתידה. הציפייה היא שמגדל לומה ישחזר בעיר את "אפקט בילבאו", שקרוי על שמה של העיר הספרדית בחבל הבסקים, בה נחנך ב-1997 מוזיאון הגוגנהיים, גם הוא בתכנונו של גרי. אדריכלות מוזיאון הגוגנהיים חילץ את עיר הנמל המנומנמת מעוניה ועזר לה להמציא את עצמה כמוקד אמנות עולמי.
בכתבה למגזין "טיימס" אמר ראש העיר הרווה שייאוטי כי "ארל נכנסת לעידן חדש בהיסטוריה שלה בזכות לומה". תקוותו היא כי בדומה למוזיאון גוגנהיים בבילבאו, המבנה החדש של גרי יגרום לכלכלה העירונית בארל להיות פחות עונתית, ויהפוך אותה למוקד משיכה בינלאומי. את ההשלכות של המבנה על האוכלוסייה המקומית יהיה כנראה אפשר לאמוד טוב יותר עם פתיחתו בעוד כחודשיים.
