"היום אני יכולה להעיד שהמגורים במושב לימדו אותי מגיל אפס מה זה עיצוב", מספרת בריאיון ל-ynet עדיה רובינזון (23), ילדת סנדוויץ' ובתה של מי שנחשבת לכוהנת העיצוב הישראלית, המעצבת והסופרת אורלי רובינזון. בשלוש השנים האחרונות רובינזון הבת עובדת במשרה מלאה על יצירת שם לעצמה כמעצבת פנים, ואם לשפוט לפי שיתופי הפעולה עם חברות כמו H&m home, "פוקס הום", "טמבור", "עדיקה" ו-"טרמינל X", או לפי 25 אלף העוקבות והעוקבים שלה באינסטגרם, ניתן בהחלט לומר שהמאמץ משתלם.
"גרתי בבית שלימד אותי ליצור סיפור אישי דרך עיצוב, ובעיקר להבין כמה כוח יש לעיצוב ואיך הוא משפיע על התחושה שלנו בבית", היא מספרת. את הבית שבו היא גדלה, ה-פרויקט של אמה המעצבת במושב בלב השרון, היא מתארת כחממה עיצובית של ממש. "היה לנו ארון קרח ישן של סבתא שלי שאחסנו בו מפות, ועוד הרבה רהיטים שעשינו להם טוויסט ושימוש יצירתי. אמא מעולם לא קנתה לי ערכות יצירה, כי היא אמרה שערכות מוכנות לא מפתחות את הראש. זה דבר שגרם לי לצאת החוצה ולעשות יצירות מענפים ומכל מיני דברים שמצאתי בחוץ. ככה גם הרגשתי הרבה יותר מחוברת למקום״, היא מספרת.
״הייתי מאוד עצמאית מגיל מאוד צעיר. הייתה לי חבורת בנות שהייתה מגיעה כל שנה לסדנאות יצירה שהובלתי, וזה עזר לי לממן לי את שיגעונות הקיץ ולכסות לעצמי עלויות״. גם חדרה הפרטי היה כלול באותם "שיגעונות": ״אני לא זוכרת מתי אמא אמרה לי לא. היה לי חופש לעשייה, ובהתאם גם החדר שלי היה עובר שינויים כל הזמן. בכל פעם חברות הגיעו אלי והופתעו לראות את הקירות משתנים ואת הרהיטים משנים מקום", היא אומרת בחיוך.
"ביס מהמושב"
מפיסת השלווה הזו, שכללה גם את חדר הילדות רווי המהפכים העיצוביים, נפרדה רובינזון לפני כשלוש שנים, במהלך שירותה הצבאי, כשהוריה התגרשו. אך המעבר הזה, היא מספרת, היה בבחינת מסע התבגרות שהפך את התחביב שלה לדרך להעניק חזרה לאמה. ״שירתי כפקחית טיסה בחיל האוויר והיציאות הביתה היו פעם בשבועיים. בבת אחת חזרתי לבית חדש ומנוכר, דירה בקומה השישית בבניין", היא נזכרת. "היה לנו בית שהייתי צריכה להפוך לשלנו וידעתי שאמא צריכה את העזרה שלי. אמרתי לה שתשאיר לי הפעם את החלק של העיצוב, כדי שתוכל להתפנות להתעסק בדברים יותר חשובים", היא אומרת. "אמנם לקח לי זמן לעצב את כולו, אבל זה נתן לי ערוץ אחר למחשבה ולעשייה, ובסופו של דבר זה הפך לפרויקט המשמעותי הראשון שלי".
רובינזון מספרת כי הפכה למעין "קמב"צית הבית", נתנה דף משימות לאחיה ולאמה, ועשתה טבלה לעצמה, שבה סימנה "וי" על מה שבוצע. "עבדתי ללא הפסקה, ומהר מאוד מדירה ריקה לגמרי נוצר בית, ולא סתם בית, אלא הבית שלנו: עם מרפסת, חדרי שינה ומטבח שנראים כמו 'ביס' מהמושב. בית שמשקף את מי שאנחנו באמת. אז נכון, היינו צריכים כולנו להתחיל מסע מחדש, אבל זה עזר שכולם סמכו עליי ונתנו לי יד חופשית. גם בחדרים שלהם. כולם פרגנו לי כי ידעו שאני אוהבת לעצב וליצור", היא מסבירה. "יצאנו למסעות במושב, לאסוף משם חומרים כמו רשת ברזל מגניבה שהפכה לגב המיטה של אחי, ענפים שהפכו למנורה או צינור זרוק שיצרתי ממנו עוד גב מיטה".
"עזר לי מאוד 'לשפוך' הכל באינסטגרם ולצלם, זה היה הסחת דעת, כמעט כמו לכתוב ביומן. לא האמנתי שזה יגרור כאלה תגובות"
הפרויקט הזה הפך לאחד הפוסטים הראשונים שלה באינסטגרם, ולמה שיהפוך לעמוד מצליח בהמשך. "הוא התחיל מתמונות של עצמי ושל חברות, ופתאום, בבת אחת החלטתי לשתף, מתוך הכאב הפרטי שלי", היא אומרת. "היו לי אז 1,000 עוקבים, כולם מכרים שלי, וחשבתי שהשיתוף יעזור לי להתמודד עם הסיטואציה. כתבתי שם למשל על המרפסת בדירה החדשה, שהייתה כמו קונטרסט לחצר במושב. פתאום הרגשתי חשופה מאוד, הרגשתי שהאנשים בבניין ממול יכולים לצפות בי, וזה העמיק את הכאב והפחד מהשינוי".
אז היא התקינה וילונות, הציבה עציצים גדולים וירוקים שיסתירו את השכנים מן העין, הוסיפה גרילנדות מוארות לאווירה, והפכה את המרפסת למקום מפלט לכל בני הבית. "עזר לי מאוד 'לשפוך' הכל באינסטגרם ולצלם, זה היה הסחת דעת, כמעט כמו לכתוב ביומן. לא האמנתי שזה יגרור כאלה תגובות".
בעקבות העוקבות
אך התגובות הגיעו, ועמן גם הרבה עוקבים חדשים. "קיבלתי תגובות מפרגנות מאוד, בעיקר מחברים קרובים, שנתנו לי תמיכה ופידבקים, ביקשו שאעצב להם חדרים. הופתעתי מכמות ההתלהבות של האנשים", היא מספרת.
"שלחתי פנייה בערך לכל המפורסמים בארץ, הצעתי לעצב להם חדר בבית בחינם. עדן פינס, סטטיק ובן אל, נועה קירל, אנה זק. למי לא שלחתי"
כשחזרה לצבא, חשבה כיצד תוכל למנף את ההתרחשויות האחרונות, והחליטה לפנות למפורסמים, כדי להגדיל את החשיפה. "שלחתי פנייה בערך לכל המפורסמים בארץ", היא צוחקת, "הצעתי לעצב להם חדר בבית בחינם. עדן פינס, סטטיק ובן אל, נועה קירל, אנה זק. למי לא שלחתי. במקביל פניתי לחנות קטנה שאהבתי, שהבעלים שלה מכירה את אמא שלי, והצעתי לה לתת לי תקציב בתמורה לפרסום. ביקשתי הזדמנות והבטחתי שלא אאכזב", היא אומרת.
ככה פשוט?
"תראי, הייתי חיילת ענייה. לא הייתה לי אפשרות אחרת ולא היה לי מה להפסיד. ניגשתי אליה עם תמונות של הדירה שעיצבתי, הראיתי לה את הלייקים ואת התגובות שקיבלתי, ואחר כך גם את העמוד של המשפיענית שלה אני רוצה לעצב. הראיתי לה כמה עוקבים יש לה, ואיך אני חוזה שזה יביא חשיפה רבה לחנות ושכולנו נצא מורווחים, ולבסוף היא הסכימה לשתף פעולה".
שתי משפיעניות רשת החזירו לרובינזון תשובה חיובית. האחת מאשדוד, השנייה מנהריה. "קיבלתי את ההודעות מהן כשחזרתי לבסיס. התרגשתי בטירוף וצרחתי באמצע המשרד", היא נזכרת. על כל אחד מהפרויקטים עבדה כשבוע בממוצע, ונסעה להפיק את חדרן, בבית הוריהן, בסוף השבוע החופשי מהצבא.
"לא שילמו לי שקל, ולא חיפשתי להתעשר. מהתקציב שקיבלתי לקחתי כמה פריטים, כמו הדום קש, ספסל. את שאר הדברים נאלצתי להכין לבד. בחדר הראשון היה לבחורה פינת איפור פשוטה, אז פניתי לידיד שלי מהצבא, שיש לו ידיים טובות, וביקשתי שיעזור לי לאסוף עצים ולבנות שולחן איפור. הלכנו לאתרי בנייה, חיפשנו, לקחנו, שייפנו, צבענו. לקחנו קרשים והפכנו למדפים, מגלגל של אוטו הכנו הדום. הפריטים האלה יצאו כל כך יפים שהוא קיבל אחר כך כמה הצעות עבודה, אחרי שפרסמתי את הפרויקט, להכין דברים דומים".
לא פחדת לעצב חדר מאפס למישהי שאת לא מכירה?
"שקשקתי, ברור. זה מאוד הלחיץ אותי, אבל אז החלטתי שעדיף לי לסמוך על עצמי ושאין ברירה אחרת. ידעתי שייצא טוב בסוף. גם הבחורה נלחצה כשראתה אותי עם הקרשים בהתחלה (צוחקת), אבל בסוף הכל יצא מהמם וכולם היו ב'היי' מטורף. אחרי שהיא פרסמה את החדר, תוך יומיים עלה מספר העוקבים שלי ב-1,000. בפרויקט הבא קיבלתי עוד אלף נוספים. תכל'ס זה מה שרציתי. לא עניין אותי כסף באותה תקופה ופעלתי מתוך תשוקה פנימית. זה גם מאוד עזר לי להימלט מהמשבר בבית והשפיע על היומיום שלי לטובה. הלהט להגיע למשימה הבאה מילא אותי ולא הייתה בי תחושת ריקנות לרגע. התפקיד שלי בצבא היה קשוח, וכשהייתי חוזרת הביתה ידעתי מה יהיה הלו"ז שלי ברמת הדקות".
עיצוב סובב עולם
כאילו לא די במשבר הפנימי, מבית, גם משבר הקורונה איים לעשות שמות בתחילת הקריירה של רובינזון. אך בסוף, הוא הסתבר כדבר הטוב ביותר שקרה לה. "בסגרים של הקורונה התפנה לכולם המון זמן, וגם לי", היא אומרת. "ביליתי הרבה זמן בבית, כמו כולם, אבל זה עשה טוב לעמוד האינסטגרם שלי", היא אומרת בחיוך.
רובינזון מספרת כי ניצלה את הזמן הפנוי כדי לשפר את התכנים בעמוד, חיפשה "מציאות" מתחת לבית, בהתאם להגבלות המרחק, והעלתה עבודות DIY (עשו זאת בעצמכם) יצירתיות, שכיום מהוות חלק בלתי נפרד מתכני האינסטגרם שלה. "מבחינתי זה היה הטיימינג הנכון ביותר ליצור תכנים ורעיונות של יצירה מהקיים, במיוחד בתחום העיצוב שהפך מאוד רלוונטי בתקופת הסגרים בקורונה", היא מוסיפה.
לאט לאט הצטרפו עוקבים חדשים לעמוד של רובינזון והפכו, לדבריה, לקהילה תומכת. "נוצר קשר אישי ויומיומי עם העוקבים ששיתפו אותי בסיפורים אישיים, פרגנו, המליצו, תמכו ברגעים קשים ששיתפתי. פתאום הרגשתי את הכוח של הקהילה, את ההתאמה לקהל, קיבלתי הצעות לשת"פים מחברות שונות, קיבלתי פניות לנסות פריטים חדשים, אפילו מצד עוקבות מסורות שאוהבות את התוכן שלי", היא מציינת.
כך התגבש העמוד של רובינזון לתוכן שלם של לייפסטייל, שכולל, בין השאר, פריטי לבוש, אקססוריז וקוסמטיקה טבעית, לבד מפריטי עיצוב ויצירה ושדרוג חדרים. אפילו טיולים בעולם. לאחרונה שבה רובינזון מטיול פוטוגני במיוחד באיסלנד, אליו יצאה ביחד עם החבר הצמוד שהיא חובקת מזה כשנתיים, שיתוף פעולה שיזמה עם חברת "פוקס-הום".
אין הרבה צעירים שיכולים למנף כך את העשייה עד לרמת הטיולים בעולם
"זה ממש היה שיתוף פעולה מטורף. הייתי בהודו וידעתי שאני רוצה עוד. רציתי לסיים את הטיול במקום אחר לגמרי, לא במזרח. פניתי ל'פוקס' עם הרעיון לקחת וואן ולהסתובב באיסלנד. והם עפו איתי. מאז שאני ילדה אהבתי לעשות עם המשפחה טיולים בוואן, והפעם זכיתי לעצב את הוואן בעצמי. הכל מ'פוקס-הום'. ידעתי אילו מוצרים אני רוצה, באתי, העמסתי שתי מזוודות ורק שקשקתי מפחד שהן לא יגיעו ליעדן. בסופו של דבר הכל הגיע והיה מושלם.
"כמה שנהניתי בטיול במזרח, באיסלנד נהניתי כפול. זה הרגיש כמו בכוכב אחר: היו לנו קרחונים, מדבר, ים, פעם הרגשנו כמו ביוון, פעם אחרת כמו בסיני. שיתוף הפעולה הזה בא להדגיש שתחושת הבית לא תלויה בגודל החלל שנמצאים בו, אלא יכולה להתקבל בכל מקום בעולם. זה פרויקט שבא להדגיש כמה כוח יש לעיצוב וכמה הוא יכול לשנות לגמרי את החוויה. זו הייתה עבודה לכל דבר, וכיף שכולם עפו על הטיול הזה".
לעצב לצעירים בזום
מלבד טיולים וכיף, החלה רובינזון להציע שירותי עיצוב מרחוק, שמתחילים ב-250 שקלים, שבו היא משוחחת בזום, רואה תמונות של החדר המיועד לשיפוץ, משרטטת את פריסת הרהיטים, מציעה גווני קיר מתאימים, המלצות לרכישות והוראות מפורטות להלבשת החלל. "זה התחיל מביקוש מטורף דרך ההודעות באינסטגרם. בנות היו שואלות ומתייעצות מה כדאי להן לעשות, בהתחלה עניתי ואז ראיתי שאני לא עומדת בעומס. פגישות הייעוץ האלה נותנות מענה מסודר לזה", היא מסבירה. "זה לא מחיר מופרז לחיילות ולסטודנטיות. לפעמים הן מקבלות את השירות שלי כמתנת יומולדת".
בנוסף, היא מקדישה פינה באינסטגרם אחת לשבוע, לייעוץ ב"לייב" של שדרוג חדרים. "זו פינה שאני עושה כבר שנתיים, מדי יום רביעי אני מפרסמת תמונה של חדר שמישהי שלחה לי, גוזרת ומדביקה תמונות של רהיטים באפליקציה ומסבירה תוך כדי את ההיגיון שעומד מאחורי הסידור. זה מעין שיעור עיצוב קצר של 3 דקות, ויש בנות שממש מחכות לזה", היא אומרת.
מצליחים להתפרנס מזה?
"אני עצמאית לכל דבר. בדרך כלל עצמאיים לא יודעים מראש כמה ירוויחו מדי חודש, אבל אני מתפרנסת מאוד יפה. אני שמחה על האפשרות לעשות הכל בזכות עצמי, לבנות לעצמי שם. עד היום הייתי אשת שיווק, עורכת תכנים, מנהלת חשבון, הצלמת, המגישה, אחראית שירות הלקוחות, זו שעוברת על החוזים. זה לא תמיד קל, אבל מספק בלי סוף. היה שלב שבו הייתי מסתכלת קדימה וחוששת, אבל היום אני ב'ווייב' אחר. מתמקדת בכאן ובעכשיו. כעצמאית זה נותן לי איזשהו רוגע. אני מאמינה שבשביל להתחיל להתפרנס ממשהו שאוהבים צריך להיות הרבה מעבר לכישרוני וליצירתי. צריך לדעת לנהל את הזמן נכון, לזהות טרנדים שיווקיים וצריך שיהיו לך יחסי אנוש טובים".
את מצליחה לנהל גם חיים פרטיים, מחוץ לסושיאל?
"בתחילת הדרך השקעתי הרבה באינסטגרם, אבל כשאני עם הבן זוג או עם חברות אני לא נוגעת בטלפון. זה גם לא משהו שבא לי בטבעי. לקח לי זמן להפנים שהעבודה שלי היא לתעד ולצלם, לפעמים אני שוכחת. תמיד ידעתי לעשות הפרדה מתוך המקום שבו גדלתי, שבו לא נוהגים לתעד הכל. הבנות באינסטגרם יודעות שאני לא כל הזמן מתעדת, וזה בסדר. הן הרי עוקבות אחרי בזכות הרעיונות, לא רק כדי לראות מה לבשתי לאירוע או מה אכלתי".
ומה אמא אומרת על כל זה?
"אמא מאוד גאה בי. ואני כל כך שמחה שהייתה לי את המורה הכי טובה שיכולתי לבקש. מגיל אפס אני זוכרת את עצמי הולכת איתה יד ביד לימי צילום, השקות, שבוע האופנה, הרצאות עיצוב, ועוד. פגשתי כילדה את השמות הכי גדולים בתעשיית העיצוב, כמו ששון קדם, אילנה גור, יונתן מונג׳ק, סעדיה מנדל, חווה ביטרמן, רבים מהם היו בני בית אצלנו. בימי צילום הייתי תמיד מאחורי הקלעים, צופה ועוזרת שצריך. 'דושי, תזיזי את הכרית ימינה, תמתחי את השמיכה, תניחי את התמונה'. כיום 'השיעורים' הפכו עמוקים יותר, ברמת משמעות העיצוב בחיינו, ואיך הכל סובב עיצוב ועוזר לשמח את הלב".
