בכל שנה זה קורה מחדש: הסוכה היא אותה הסוכה, אבל הקישוטים הצבעוניים הכוללים שרשראות, שלטים ופירות מנייר שורדים בקושי עד סוף החג. מה שמתחיל מקנייה בחנויות בסגנון "הכול בזול" או "הכול בשקל" נהפך להוצאה של עשרות שקלים ובמצטבר של מאות ואלפי שקלים במשך כמה שנים. נוסף על כך, הקישוטים האלה גם מזהמים את הסביבה כל שנה מחדש.
מתברר שקישוטי הסוכה לא חייבים להיות מוצר חד-פעמי רעוע שנזרק לפח בכל שנה. יש מי שמעדיפים להשקיע פעם אחת בקישוטים שילוו אותם במשך שנים, ויש מי שלוקחים את זה ברצינות ומייצרים בעצמם קישוטים מחומרים קיימים – בדים, פלקטים, הדפסים, כלי זכוכית וקרמיקה. הם לא רק נשארים משנה לשנה, אלא גם מקבלים עם הזמן ערך אישי ומשפחתי. בגדול אפשר ללמוד מחגים בעולם ולקרוא לזה גישת כריסמס או הלואין. מה זה אומר? מי שחוגג את החגים האלה מפתח במהלך השנים אוסף או ערכת קישוטים שמאוחסנים בשאר ימות השנה ונשלפים לקראת החג הרלוונטי. בסיומו נארזים הקישוטים הרב-פעמיים וסביבם נבנים גם מסורת וסיפורים אישיים.
קיימוּת ונוסטלגיה
אחת מהמשקיעות בחג סוכות היא מיכל תמם (36), נשואה למאור ואמא לארבעה. "קודם כול, הסוכה הראשונה שלנו בכלל הייתה של סבא וסבתא שלי. הם כבר הגיעו לגיל שבו היה להם קשה לפתוח ולבנות אותה בכל פעם מחדש, וכזוג צעיר, מאור ואני קפצנו על המציאה", היא מספרת על ראשיתה של המסורת המשפחתית. "בהמשך החלפתי עם אבא שלי: הוא הביא לי את הסוכה הגדולה שלו, ואני הבאתי לו את הקטנה שלנו. זה קרה משום שהאירוח של החגים עבר אלינו, מאז שאמא שלי נהרגה בתאונה בחו"ל לפני כעשור".
תמם עוסקת בעולמות של קיימות ואימפקט חברתי של ארגונים עסקיים ורשויות, והאג'נדה משפיעה גם על צריכת קישוטי הסוכה הפרטית שלה. "את רוב הקישוטים שלנו בכלל קיבלנו מהגנים של הבנות כשהיו קטנות. לאורך השנים שמרנו את הקישוטים המושקעים שלהן, ויצרנו, כמו שלמדתי מאמא שלי, שרשראות ססגוניות מגזירים של מגזינים ועיתונים. כשקצת התעצלתי, הלכתי לקנות את הרצועות המוכנות, אבל הכמות שם פשוט מטורפת. שמרתי את כל השאריות, וכבר שנים שאני לא קונה. פשוט משתמשת במה שיש. אם חסר, אני משלימה בקטנה, ובכל מקרה לא זורקת".
באחד מחגי סוכות, אבא שלה קנה בשוק לוינסקי קישוטים חדשים. "רובם נשארו בניילון, כי גם ככה היה מספיק ססגוני, אבל לפחות הם נשארו לשנה שאחרי. השנה נאלתר סוכה בתאילנד למפגש משפחתי מורחב, וכבר הכנסתי לשקית את הקישוטים. ככה גם מקדמים קיימות, גם משאירים את המסורת בתוך המשפחה וגם מרוויחים זמן של כיף ויצירה ביחד. כשהבנות היו קטנות, משנה לשנה הרווחנו גם את הנוסטלגיה של הדברים היפים שהן הכינו – בוסט לאגו ולתחושת השייכות, בייחוד כשמדובר בקישוטים עם התמונות שלהן".
ורד ביתן (41), נשואה ליהודה ואם לשבעה, לקחה את הרצון לשמר את קישוטי הסוכה משנה לשנה צעד אחד קדימה. לפני כמה שנים, כשהרגישה שהקישוטים הבנאליים לא עמידים ומבחינתה גם חסרי משמעות, היא החלה לחשוב על קישוטי סוכה ועל כרזות שיש בהם גם תוכן וערך.
ביתן, מעצבת גרפית שמייצרת משחקים משפחתיים ופעילויות סביב חגי ישראל, מספרת: "זה התחיל מכרזות רב-שימושיות מנייר, והשנה השתדרגתי לערכות לקישוטי סוכה עמידות שנשארות גם לשנים הבאות. במקום לצבוע על בריסטולים או דפים, בחרתי בבד הקנבס, שנשמר לאורך זמן וקל לעבוד איתו. הדפסתי על הבד דוגמה עם פסוקים מהמקורות או משפט הקשור לחג, לצד איורים ומנדלות ברמות קושי שונות".
ההדפסה היא בשחור-לבן, כך שזה הופך להיות גם פעילות משפחתית לילדים, למפגשי חברות ועוד. "הוספתי מסגרת עץ שמתחברת לבד הקנבס בעזרת מגנטים קטנים. המיוחד בקישוט הזה הוא שנוצרת לנו תמונה-כרזה בעבודת יד שלנו שנשמרת לעוד שנים. קל מאוד לאחסן אותה, הבד לא נקרע, ומסגרת העץ משדרגת את הקישוט לתמונה יפה לסוכה. הרווחנו גם זמן פעילות מהנה ומרגיע וגם קישוט שנשמר משנה לשנה, וכמובן המילים שעליו נותנות ערך נוסף. זה התחיל כצורך שלי והמשיך כמוצר מדף. החידוש המשמח הוא שגם מוסדות ובתי ספר העדיפו השנה לתת לילדים מתנה כזו, שנשמרת משנה לשנה ולא נזרקת לפח", היא מוסיפה.
לצד ערכות קישוטי הסוכה הקימה ביתן גם את מיזם "אורות ניצחון", שבמסגרתו היא מייצרת כרזות מעוצבות עם משפטים שונים של חיילים שנפלו במלחמה. "הכרזות מודפסות על בד שמשונית ומשקפות את הרוח הגדולה, המסירות והעוצמות שהיו איתם, והכול כמובן נעשה באישור ובשיתוף הורי החיילים. בצידי הבד מוטבעות טבעות לתלייה נוחה, וכך אפשר להשתמש בהן משנה לשנה ולשמור אותן בצד".
שימוש חוזר ועץ אמיתי
ללי גרינולד (44), נשואה לאורי ואמא לשלושה, אוהבת ליצור קישוטים מחומרים נפסדים (פסולת שבדרך כלל מושלכת לפח ונהפכת לחומר גלם ליצירה, כמו קרטוני קורנפלקס, שקיות ושאריות קרטון). ביומיום גרינולד עובדת במחשבים ובנוסף היא אמנית ומעצבת שיוצרת עם מגזרות נייר, רקמה, אותיות וצבע. "כשמגיע סוכות, כל הדיוק המוקפד זז קצת הצידה לטובת הלב והחיים עצמם", היא מסבירה. "הקישוטים הם בעיקר מעשה ידי בני המשפחה. הרבה מהם מחומרים פשוטים מחנויות יצירה או מחומרים נפסדים. בסוכה שלי אחד הקישוטים האהובים הוא דווקא זה שעשוי משקיות ניילון פשוטות, מגוהצות בשכבות. הוא לא מתיימר להיות יצירת מוזיאון, אבל הוא עמיד לגשם, לרוח ולזמן, ובזה כוחו. אני שומרת עליו באדיקות משנה לשנה לא בגלל האסתטיקה, אלא מפני שהוא קפסולה של זיכרון: שמור בו הריח של הרגעים הפשוטים של פעם שאי אפשר לשחזר. ובכל זאת, אי אפשר להישאר רק עם העבר, ובכל סוכות מחדש אנחנו יוצרים ומחדשים משהו נוסף". המשפחה אורזת את הקישוטים בצאת החג בשקיות פלסטיק גדולות ומאפסנת אותן בבוידם עד לשנה הבאה.
אמיר עבדת, מבעלי משתלת הכפר החדשה במושב יגל, ממליץ לשלב בסוכה צמחים אמיתיים, בדגש על שבעת המינים, שישתלבו היטב לצד ארבעת המינים. לדבריו, אין משהו מרומם נפש מצמחייה אמיתית שתישאר גם הרבה אחרי סוכות ותוסיף ירוק בעיניים. הוא ממליץ על עץ זית קטן, תאנה צעירה או רימון, ואפשר גם להתחיל בגפן שתצמח ותעטר את הסוכה.
ורד כהן, בעלת המותג היידה לעיצוב הבית, מרבה לייבא פריטים עמידים לקישוט, בהם מוביילים, כלים וקישוטים רב-פעמיים, חלקם ברוח החג, כמו רימונים. לדבריה כדאי לשלב באירוח בסוכה כלי הגשה בעיצוב שבעת המינים, ובמקום שרשראות מנצנצות שייזרקו לפח – לקשט במוביילים יפים שיעברו משנה לשנה.
גם ברשתות הסטוק למיניהן אפשר למצוא קישוטים עמידים ורב-פעמיים לסוכה, ממפות ועד תאורה.
פורסם לראשונה: 14:02, 23.09.26




















