כשהשפית שיראל ברגר הציעה לשחקנית ג'וי ריגר לעבור לגור איתה, הייתה לה רק בקשה אחת: שהכתובת המאוחדת שלהן תהיה בנווה צדק. היא כבר התגוררה בשכונה התל אביבית השקטה, "השכונה הכי יפה בעיר", לדבריה, אבל לבה של ריגר היה נתון למרכז העיר. בסוף ריגר עשתה את הצעד - ולא התחרטה.
הן שלוש שנים ביחד, בשנתיים האחרונות מתגוררות בדירה שכורה באחד הרחובות הקטנים בשכונה. השתיים מצאו את הדירה ביד 2, ולשמחתן לא היו צריכות לשנות בה דבר. "הדירה הזו הייתה יפה כמו שהיא כשנכנסנו", מספרת ברגר על החלל שמתהדר בתקרת עץ הבנויה מקורות צבועות בלבן ומסודרות בצורת משולש, המעניקה לבית תחושה של לופט אירופאי. "היה לה סטייל משלה, ואנחנו היינו צריכות רק לצקת לתוכו את האמנות שלנו". הריצוף המקורי והשיפוץ המוקפד של בעלת הבית, פסיכולוגית במקצועה שבעבר ניהלה בו את הקליניקה שלה, היוו את הקנבס, והמעצבת עדי שוויג עזרה להן לחבר את כל החלקים לכדי התאמה ויזואלית.
ביקור בבית לשל שיראל ברגר וג'וי ריגר
(צילום: יריב כץ)
בבניין יש רק שתי דירות, שלהן שוכנת בקומה השנייה. מאחורי הדלת מחכה עוד גרם מדרגות צר. עם כל צעד נחשף עוד חלק מתמונה גדולה ומסתורית, עם רקע שחור ומוטיב אחד גדול עליו, ספק מלון, ספק ירח, שצייר חבר של ברגר לפי החזון שלה. ובכלל, האמנות היא המוטיב העיקרי בבית. על הקירות פזורות יצירות שברגר אספה לאורך השנים: עבודה של האמנית מרים כבסה; רישום של אישה עירומה ללא ראש שציירה אמה; רישום גיאומטרי שיצרה סבתה; צילומים מאפריקה; רישום של צנונית שמצאה בחנות עתיקות במינכן; צילום של גלילי טואלט ריקים שמצאה בשוק בברלין; מפת ארץ ישראל מ־1973 - מתנה מריגר - וצילום אמנותי של עגבנייה מזן "ברנדיווין" המונחת על חזה נשי. "העגבנייה, שהיא הכי טעימה בעולם, מזכירה פטמה. יש משהו מאוד נשי בירקות ופירות", אומרת ברגר המזוהה עם קולינריה המבוססת על פירות וירקות בעונתם.
וינטג' ואסתטיקה חשופה
ברגר (35) היא כוכבת בשמי הקולינריה המקומית. במסעדת OPA שלה ושל אחותה התאומה שרונה, שמשמשת בה מנהלת, היא הופכת ירקות ופירות ליצירות אמנות מורכבות, ומעבירה את הסועד מסע בתפריט יצירתי בן עשר מנות. לא רק המבקרים המקומיים מתלהבים, לפני כשנתיים זכתה בתואר ONE TO WATCH בדירוג MENA 50 best restaurants של המסעדות הטובות ביותר במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ויש מי שמנבא לה כוכב מישלן ראשון בישראל, אם האופרציה תגיע לכאן. "ממלכת הצמחים היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, מאז שהייתי ילדה", היא מסבירה את הבחירה. "כשלמדתי בבית הספר לקולינריה התחלתי להבין מה קורה בתעשיית החי וחיפשתי פתרונות. טבעונות היא לא התשובה, כי גם החקלאות יכולה להיות אלימה, למשל, כשכורתים יערות כדי לגדל קקאו. לפני כעשור הייתה לי הבנה עמוקה שאני צריכה לקחת כל פרי וירק ולהפוך אותם לכוכבים, זה בער בתוכי. אני מרגישה כמו צינור שמחובר למשהו גבוה. הגעתי למה שהגעתי כי יש לי אמונה במשהו חדש, ואני רק בתחילת המחקר שלי".
האסתטיקה של המסעדה בפאתי שוק לוינסקי היא מינימליסטית, נקייה וחשופה, וזו זלגה גם לדירה שחולקות בנות הזוג. עיצוב המסעדה נעשה בתקציב נמוך יחסית, אך עם חזון עיצובי אדיר, המבוסס על חומרים טבעיים ופשטות יוקרתית. הכיסאות למשל מככבים גם סביב שולחן האוכל בבית, מקיפים שולחן משנות ה־80 שנקנה בחנות וינטג'. לא מעט פריטים בבית נכנסים תחת הקטגוריה וינטג', למשל, שולחן סלון יפהפה ושידה שנמצאת בראש גרם המדרגות. "הזמן הוא ערך עבורי", אומרת ברגר.
באופן אירוני, המטבח של אחת השפיות המובילות בארץ הוא המקום הכי פחות פעיל בבית. הוא קטן, דל בחומרי גלם ומתפקד בעיקר כתפאורה לכוסות קפה שעשויות מצנצנות ממוחזרות. "את רואה פה שפית שאין לה כלום במקרר", אומרת ריגר. "אני לא מבשלת בבית", מודה ברגר. "החלום של ג'וי הוא שאני אבשל. בינתיים התזונה שלה מבוססת על ביצים קשות, מלפפונים, טחינה ושקדי מרק".
ברגר: "המצב הכלכלי האישי שלי לא טוב, אני בת 35 וההורים שלי עוזרים לי בהכול. הם תמכו בי מהרגע הראשון שראו שאני אוהבת לבשל ועשו כל מה שאפשר כדי לעזור, כולל להשקיע בפתיחת המסעדה. אני יודעת שאני פריווילגית כי יש לי את ההורים שלי"
ג'וי, לא למדת לבשל?
ריגר: "לצערי לא, אני בשלנית איומה".
ברגר: "זה לא מדויק. ביקשתי ממנה שתכין לי פסטה ליום ההולדת, וחוץ מזה שהפסטה לא הייתה אל דנטה, היא הייתה מעולה".
במקרר אין בשר, עוף או דגים, אבל יש ביצים וגבינות לריגר. "אני לא אוכלת ביצים וגבינות אני אוכל רק ממשקים מסוימים של פירות וירקות", אומרת ברגר, "מעבר לזה שאני טבעונית, אני מקומית שמשתדלת לאכול ממה שגדל פה". אמנם בשר אין בבית, אבל יש פריט עיצובי בצורת המבורגר, מזכרת מהמסעדה של סבא שלה שהייתה ממוקמת בלוס אנג'לס והגישה כ־50 סוגי המבורגרים. "הוא היה השראה בשבילי, היינו מאוד קרובים", אומרת ברגר. "הוא תמיד אמר לי לא לפתוח מסעדה כי זה עסק מטורף, בסוף קראתי למסעדה OPA, שהפירוש הוא סבא בגרמנית".
אחד הפריטים היקרים ללבן במטבח שלהן הן שלוש צנצנות ובתוכן צנוניות מותססות. ברגר מעניקה לריגר בכל יום שנה להיכרותן צנצנת אחת. למה צנוניות? "כי לפני שהכרנו, ג'וי הייתה צנונית לא מותססת", צוחקת ברגר.
ריגר (31) היא אחת השחקניות המוערכות בארץ. כיום היא משתתפת בהצגה "מעגל הגיר הקווקזי" בהבימה ובתוכנית המערכונים הקומית "מי זאת" בכאן11. ברזומה שלה פרס השחקנית הטובה ביותר של האקדמיה לטלוויזיה ופרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל טרייבקה היוקרתי על תפקידה ב"אין בתולות בקריות" מ־2018. שני הפרסים מונחים במטבח לצד תעודת ציון לשבח על הסרט הקצר "מכתב אהבה למ"מ שלי". "שיראל רצתה לדחוף אותם לארון יחד עם שאר הדברים שלי", היא אומרת. "בסוף הייתה הקשבה".
מלבד הפרסים, ריגר באה לידי ביטוי בבית בעיקר במוזיקה. בממ"ד שהוסב למחסן ועמוס בציוד היא מקליטה את המוזיקה שלה. בפינת האוכל, על השידה הנוסטלגית שעברה מסבתה יחד עם הפמוטים שעליה, הניחה את הפטיפון ואוסף תקליטים עשיר. "אני קצת חסרת טעם בעיצוב", היא צוחקת, "אבל עניין המוזיקה והתקליטים הוא עליי".
לב שבור הוא לב שלם?
לכל אחת מבנות הזוג יש גם אקסיות מפורסמות. ריגר הייתה במשך שלוש שנים בזוגיות עם השחקנית כרמל בין. ברגר הייתה בת זוגה של אורנה בנאי. הזוגיות ביניהן, הן אומרות, "נועדה לקרות". "שיראל חיזרה אחרי", אומרת ריגר. "הייתי שבורת לב אחרי הפרידה מכרמל ולא רציתי. אבל היא לא ויתרה. ניסיתי, והתאהבתי בה קשות, מכל הלב. היא טוענת שהרגישה כל החיים שאני והיא נהיה ביחד".
גם ברגר הגיעה לזוגיות הזו לאחר שברון לה. "כבר לא היה ל כוח לזוגיות שהיא ליד, בערך, לכאלו שלא אוהבות אותי", היא אומרת. "אמרתי שאני רוצה משהו אמיתי ואז הגיעה ג'וי. היא החיים שלי. היא החיים עצמם".
19 צפייה בגלריה
אותם כיסאות כמו במסעדת OPA שמובילה שיראל ומבוססת בעיקר על ירקות ופירות עונתיים בשלל צורות מיצוי
(צילום: יריב כץ)
חדר השינה שלהן אינו גדול, ומתהדר בחלונות צרים לאורך שני קירות שפונים לאדניות ירוקות. כאן הסטייל הוא פרקטי: שני ארונות נפרדים, אחד לכל אחת, ומדפים עמוסי ספרים של ריגר, שנוהגת לקרוא בכל ערב לפני השינה. "יש לי יותר בגדים", אומרת ריגר. "ואנחנו חולקות בבגדים", מוסיפה ברגר, "זה כל הכיף בלהיות לסביות".
זה לא בית שמנסה להיות מושלם, זה בית שחיים בו אנשים, גם אם הן כמעט לא נמצאות בו בשל לוחות הזמנים העמוסים שלהן. "אנחנו חיות בין חדר השינה למטבח, להכין קפה או תה", הן אומרת. "יש לנו מרחבים, עולמות נפרדים", אומרת שיראל. "אני יוצאת בתשע בבוקר וחוזרת בעשר בלילה, אבל בשישי־שבת אנחנו משתדלות להיות ביחד".
לאחרונה שבה ריגר מחמישה חודשים של צילומים שנערכו ביוון לעונה השנייה של הסדרה האמריקאית "בית דוד" (House of David) מבית שירות הסטרימינג אמזון פריים. "היה קשה מאוד בלעדיה", מעידה ברגר.
מי אחראית על הניקיון בבית?
ברגר: "ג'וי בלגניסטית שלא יודעת לנקות, לעומתי, שאמא שלי שמה לי שואב אבק ביד מאז שהייתי בת שלוש. זו לא הדירה הכי מבריקה שיש, אבל אנחנו משתפרות".
ריגר: "אני עושה כביסות".
ברגר: "כל החיים רציתי ריח של כביסה בבית ואף פעם לא היה לי. עכשיו יש".
את הקשר ביניהן השתיים מיסדו אחרי חצי שנה. אין סיבה להכניס לכאן בדיחה עבשה על המהירות שבה לסביות עוברות לגור ביחד, זה קרה בגלל תאונה שהן היו מעורבות בה. "חזרנו מהצפון דרך כביש החוף כשרכב שהיה לפנינו חתך אותנו כדי לצאת ביציאה לנתניה", מספרת ריגר. "בלמתי ורכב שהיה מאחורינו נכנס בנו בחוזקה. הנהג היה בטלפון ולא שם לב. החלק האחורי של הרכב נמעך לגמרי". ברגר מוסיפה: "אחרי התאונה הסתובבנו, הסתכלנו אחת על השנייה בעיניים, והבנו שניצלנו בנס. היה משהו במבט הזה, כשהיינו קרובות למוות, ידעתי שזהו". הן יצאו בזול: ברגר חטפה מכה בברך, ריגר נדרשה לתפרים בראש. רק לאחרונה חזרה ריגר לנהוג. "נסענו לחיפה ללילה, ליום הולדת של שיראל", היא אומרת. "היה מפחיד לנהוג אבל התגברתי".
שבועיים אחרי התאונה ריגר טסה לבודפשט לצילומים של הסרט "הטבעת" של אדיר מילר. "החלטתי שאני נוסעת אליה ומביאה לה טבעת", אומרת ברגר. "לקחתי את הטבעת של סבא שלי, אבא של ג'וי עזר לי לשדרג אותה ונתתי לה אותה. היא נתנה לי טבעת בחמישה שקלים שחרוט עליה IRON, כי אנחנו ברזל. עם כל המורכבות, נועדנו להיות יחד". המורכבות שעליה מדברת שיראל הוא האל־הורות שלה. "אני לא רוצה ילדים ולעולם לא ארצה", היא אומרת. "אני אעשה ילד, אין שאלה", פוסקת ריגר. "איתה או בלעדיה".
"היא גם רוצה חתונה ואני לא. אירחנו כאן חברים שלה והיא הייתה בחרדות במשך כל ההכנות, זה התיש אותי. אמרתי לה 'את מבינה שאת לא יכולה להתחתן. החרדה שלך תוציא את כל הכיף מהאירוע'", אומרת ברגר. "אני בן אדם מאוד מרצה", מוסיפה ריגר. "בבסיס אנחנו דומות, גם אני הייתי טיפוס מרצה, אבל הלכתי לקיצון כי אני אדם קיצוני", מסכמת ברגר.
הדירה שבה הן מתגוררות היא בשכירות, והן לא מתביישות לדבר על הקושי הכלכלי שמלווה את עולם המסעדנות, במיוחד אחרי המלחמה והקורונה. "אין לנו כספים רבים, בטח לא לקנות דירה בתל אביב ועוד בנווה צדק", אומרת ברגר.
אולי אחרי שתקבלי את המישלן תוכלי להרשות לעצמך?
שיראל: "מסעדנות זה דבר קשה. בשבע השנים ש־OPA קיימת עברנו לא מעט. שמונה חודשים אחרי הפתיחה הגיעה הקורונה ושרדנו, ואז מלחמה והגענו לשפל כלכלי. המצב הכלכלי האישי שלי לא טוב, אני בת 35 וההורים שלי עוזרים לי בהכול. הם תמכו בי מהרגע הראשון שראו שאני אוהבת לבשל ועשו כל מה שאפשר כדי לעזור, כולל להשקיע בפתיחת המסעדה. אני יודעת שאני פריווילגית כי יש לי את ההורים שלי. אם לא היה אותם כנראה הייתי מוכרת סנדוויצ'ים".
