כבר 16 שנה שהמאייר ואמן הקומיקס גלעד סליקטר (44) מספר סיפורים אישיים ביצירותיו. בנוסף לאיורים שהוא יוצר לעיתונות ולספרי ילדים, נוצרו תחת ידיו שורה של רומנים גרפיים, בהם "מי אתה בכלל" (2005), "השדים של מונגול" (2008) ו"צו 8", שאף ראו אור בצרפתית. רובם ככולם עוסקים בהסתכלות אחורה, פנימה, באירוע מציאותי ומכונן שמקבל טוויסט בדיוני ומתורגם לאיורים עדינים ונוגעים.
כשהוא מספר על המפגש הגורלי עם יצירת קומיקס אוטוביוגרפי, סליקטר מתוודה שהתכנון המקורי שלו היה לחזור עשר שנים אחורה, לשנת 1995. שם, בהיותו בן 18, נכח באסון בפסטיבל ערד שבו נמחצו למוות שלושה בני נוער. אך כשהוא ניגש למלאכת היצירה, הוא הרגיש שהוא לא מסוגל לאייר ולכתוב את התמונות שחזה בהן. רק כעת, 26 שנה אחרי האסון, הוא מציג לראשונה סדרת איורים שמשחזרים את חוויותיו בפסטיבל ערד, בשבוע האיור 2021. התערוכה "הפסטיבל", תוצג בגלריה השיתופית P8 שבדרום תל אביב למשך שבוע (27-18 בנובמבר).
"הרגשתי לא מספיק בשל. שאני לא מבין עדיין, שלא היו לי את הכלים לדבר על זה", הוא מספר בריאיון ל-ynet לקראת התערוכה. "עדיין קשה לי לדבר על זה, ואז עוד חיפשתי את השפה שלי בתוך עולם הרומנים הגרפיים, כדי לספר סיפור כמו שאני רואה אותו. במהלך השנים כל הזמן חזרתי לזה. ידעתי שאני רוצה לעשות את זה, אבל לא ידעתי איך. שאלתי את עצמי המון שאלות. למה בכלל לדבר על זה? איפה אני מול ההמון שהיה שם? זה הסיפור שלי, אבל הוא לא רק שלי אז איך אפשר בכלל להתמקד בחוויה שלי? לבודד את עצמי מכולם?".
העיסוק בפסטיבל ערד ובחוויה שלא מרפה ממנו לא נגמר בתערוכה שיציג בשבוע האיור. כיום הוא נמצא בעיצומו של תהליך עבודה על רומן גרפי שעתיד לצאת ב-2023. "כשהתחלתי לעבוד על הספר התרחש האסון בהר מירון, וכשראיתי את זה בטלוויזיה התהפכה לי הבטן. הסתובבתי שבועיים עם כאב בטן מטורף. פתאום ראיתי את זה באמת - ככה זה נראה, ככה נראינו. ואז ידעתי שאני חייב להוציא את זה, זה חייב לצאת".
סליקטר מזכיר בעצב גם את ההופעה של הראפר האמריקאי טראוויס סקוט בפסטיבל אסטרוורלד בטקסס, שהתקיימה לפני כשבועיים ושבה נהרגו ונפצעו אנשים בקהל בנסיבות דומות. "תוך כדי העבודה על האיורים גם התחלתי לכתוב, כמו בזרם תודעה, את הזכרונות שלי בצורה הכי גולמית שיש. זה לא היה טקסט שאפשר לעשות איתו משהו, אלא כזה שמאיר ספוטים על רגעים. היו לי גם טקסטים שכתבתי וגזרתי, ניסיתי כל דרך".
"מרגיש כאילו אני מוציא את הספר הראשון שלי"
"לא רציתי שהחוויה הזו תגדיר אותי", מספר סליקטר. "הסיפור הזה מתבשל לי בראש כבר 25 שנה, ובתערוכה יש לי את החופש להתנסות. בניגוד לספר שאני עובד עליו, כאן לא הייתי צריך להתחשב ברצף, להיות קוהרנטי. כאן יכולתי להיות חופשי וליצור סצנות, רגעים, נקודות מבט. הבנתי שיש פה סוג של הזדמנות לקחת את הזיכרון ולתת לו צורה. עד עכשיו לא ידעתי איך לצייר אותו, ופתאום הצלחתי להבין איך אני יכול לצייר את התחושה. איך אני יכול להתבונן על הדבר הזה. התור לטלפון שהיה שם, האנשים, האינטראקציות - כל הדברים האלה נמצאים שם".
את נקודת המבט שלו על הפסטיבל, שבאה לידי ביטוי בסדרת האיורים שיצר לתערוכה, מגדיר סליקטר כמבט על "פסטיבל עגום". "זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי בפסטיבל", הוא משתף. "סיפרו לנו שערד זה ה'וודסטוק הישראלי', אבל האנרגיות היו אחרות. היה בלאגן. היה אפשר להרגיש באנרגיות שהיה שם איזה סוג של פורקן. כשהגענו לתור להופעה של משינה התחילו הדחיפות.
"בהתחלה אתה נדחף, דוחפים אותך, אתה דוחף, אתה לא חושב שמצפה לך איזה רגע כזה. ואז התחילו המעיכות, ובשלב מסוים אתה פשוט מרגיש את הרגליים שלך מתרוממות, וזהו. מהרגע שהרגליים שלך למעלה והגוף שלך נמעך אתה מתחיל להתבונן, לחכות שזה ייגמר, איך שזה לא ייגמר. לי היה מזל, כשהייתי ממש קרוב, כשלא יכולתי לנשום יותר, שחררו את העומס. תוך כדי אנחנו שומעים את טיפקס שרים, כל הסיפור ההזוי הזה. אני זוכר שברגע שהייתה ההפוגה הזו אמרנו בהקלה: 'אוקיי, זה נגמר'. ואז נכנסתי לאצטדיון - כולם שמחים, רוקדים. זה היה דיסוננס מטורף, מסוג שמעולם לא חוויתי".
14 צפייה בגלריה
"לי היה מזל, כשהייתי ממש קרוב, כשלא יכולתי לנשום יותר, שחררו את העומס"
(איור: גלעד סליקטר)
סליקטר מספר שהיצירה לקראת התערוכה נתנה לו חופש. "כשאני מסתכל על התערוכה אני מרגיש שאני מסתכל במראה. זה לא כמו הספרים, שבהם אני מדבר לעצמי. פה אני מסתכל על עצמי. אני מתחיל כאן איזשהו דיאלוג עם העולם. אני מוציא משהו שנמנעתי ממנו. תוך כדי עבודה הסקתי מסקנות. אני מבין על עצמי הרבה דברים שלא הבנתי אז. אני סקרן, מתרגש. אמרתי למיכל האוצרת שאני מרגיש כאילו אני מוציא את הספר הראשון שלי. למרות שעשיתי תערוכות יחיד בעבר, משהו בחוויה הזו מרגיש לי חדש וטרי. יש פה תהליך של ריפוי".
14 צפייה בגלריה
"נכנסתי לאצדטיון - כולם שמחים, רוקדים. זה היה דיסוננס מטורף, מסוג שמעולם לא חוויתי"
(איור: גלעד סליקטר)
עוד תערוכות מומלצות בשבוע האיור 2021:
"סיפורי מדרכות": 42 מאיירות ומאיירים הוזמנו לתרום את הסיפור העירוני שלהם, ולאייר את סיפורו של אחת או אחד המציגים האחרים - רעיון מגניב ומבוצע היטב בהובלת סטודיו SundaySky, שמשתתף באוצרות התערוכה באופן מסורתי בשבוע האיור.
קן הקוקיה, עולי ציון 26, יפו
14 צפייה בגלריה
סיפורי מדרכות: מימין יצירה של נטע לוי ומשמאל יצירה של עובדיה בנישו
(באדיבות שבוע האיור תל אביב)
מוזיאון יפו: במוזיאון יפו תיפתחנה שלוש תערוכות מעניינות: "הומו פלורה" של נעה אילן בשיתוף עם "מדע גדול, בקטנה", שמשווה בין מערכות הרבייה של בני אדם לצד אלה של צמחים; "מילים טובות" ביוזמת מרכז שנקר לחקר ותיעוד העיצוב בישראל שאוספת יצירות שמתמקדות במסרים של תקווה, אופטימיות וסולידריות כתגובה לאווירה העכשווית וכהבעת רצון לבניית עתיד טוב יותר; ו"התקופה הוורודה" שמזמינה מאיירות ומאיירים ליצור בהשראת התקופה הוורודה של פבלו פיקאסו, עם פרשנות להווה על אהבה ואושר. שווה לקפוץ.
מוזיאון יפו, טיילת מפרץ שלמה 10, יפו
"השדה של גולדה": מה הקטע הזה שבכל הזמנה של גלידה מקבלים שקית רב-פעמית, והאם זה לא קצת מחבל במטרה המקורית של שקיות רב-פעמיות? הצורפת יעל פרידמן יצרה מהשקיות של רשת "גולדה" סצנות של דיאלוג בין האדם לבין הטבע, בין הטבעי למלאכותי. דרך היצירות, תוכלו לתהות על מהותה של תשוקה, ולשאול אם כל הנוצץ זהב הוא, או שזה רק נראה ככה מרחוק.
גלריה B.Y5, בר יוחאי 5, קריית המלאכה, תל אביב
