המשפחה התוססת שרכשה את בית חלומותיה בזיכרון יעקב הביאה לאדריכלית רותם שייקר פרויקט שונה בתכלית מאלה שהיא רגילה אליהם, והתהייה המרכזית שלהם הייתה איך לשמור על תחושת יחד בבית גדול. יהיו מי שיחשבו שמדובר ב'צרות של עשירים', אך שייקר מסכימה כי מדובר היה באתגר.
"בבתים גדולים, יש לרוב את הנטייה לייצר 'איים' של פרטיות בגלל המרחב", היא מספרת. "דווקא כאן הבקשה הייתה ליצור את ההיפך: 'איים של ביחד'. במקרה הזה מדובר במשפחה מגובשת במיוחד. זוג מקסים, היא מהאנשים שמחייכים כשהם מדברים, ובעלה משלים אותה בצורה מדהימה, ברוגע, בשלווה. וכך גם הילדים החברותיים שממחישים עד כמה המשפחה הזו מיוחדת".
בני הזוג, בתחילת שנות ה-40 לחייהם, רכשו את הבית המתפרש על פני 250 מ"ר וכולל שלוש קומות פלוס חצר, עבורם ועבור שלושת ילדיהם. הם התגוררו מרבית חייהם בבאר שבע ועוד כעשור בעמק יזרעאל, עד שהבינו שמה שהם באמת מחפשים הוא בית קרוב לים. "חיפשנו בכל זיכרון. הפכנו את זיכרון", נזכרת בעלת הבית. רק לאחר כמה חודשים מצאו את מבוקשם, בדמות בית גדול, עם שישה חדרים, סלון ועליית גג שגודלה 70 מ"ר.
"חשבנו - מה נעשה עם כל זה?", נזכרת האם בחיוך. "לא היה לנו ברור מההתחלה, אבל מה שכן היה לנו ברור זה שיש לנו שלושה בנים, כל אחד זקוק למרחב מחיה מרווח עם פרטיות, אבל גם למקום למשחקים ולתחביבים המשותפים", היא אומרת. "מכיוון שיש לנו נטייה לסמוך על אנשים והחיבור עם האדריכלית הרגיש לנו נכון, אפשרנו לרותם לממש את התפיסה שלה עבור הבית. היה מרתק לראות איך היא הצליחה לייצר את כל מה שאמרנו, ועיצבה את כל מה שלא אמרנו, כי לא את הכל ידענו להגדיר".
פותחים את הבית
כששייקר משחזרת את המפגש הראשוני שלה עם הבית, היא מודה שבתצורתו הראשונית הוא חולק בצורה מעט קרה ומנוכרת. "למרות שהבית היה במצב מצוין, כמות החדרים הייתה גדולה מאוד ולא התאימה לרעיון ה'ביחד' שהמשפחה ביקשה לשמר", היא מסבירה. לדבריה, הדרישה הזו גרמה לה לחשוב בצורה יצירתית כיצד תוכל למנף את ה"ביחד" בתוך הבית.
"זו משפחה עם תחביבים מגוונים, שאליהם מתלווה ציוד רב. הם אוהבים לגלוש, לשחק כדורסל, חובבי לגו, מחשבים וטיולים. ביומיום הילדים משתתפים בחוגים, ובסופי שבוע הם מטיילים. ככלל הם משפחה מאוד פעילה". לאחר היכרות מעמיקה יותר עם בני המשפחה, החליטה שייקר ליצור פרוגרמה שונה מהמקובל. "הבנתי שלמשפחה הזו לא מספיק רק חלל ציבורי אחד מרכזי שלצידו חדרים פרטיים סטנדרטיים, אלא מגוון חללים ציבוריים שונים לצד החדרים הפרטיים. לא חדר שינה לכל ילד, סוויטת הורים, סלון ומטבח, אלא פרוגרמה שיתופית שמגדירה חללים ברמות שונות של ציבוריות, בהתאם לפעילויות והתחביבים של בני המשפחה".
בכל אחת משלוש הקומות, תכננה האדריכלית אזור ציבורי משותף שמתנהל כיחידה עצמאית, אך חשוף, פתוח ומזמין יותר מחדר סגור. "הרעיון השיתופי הזה מעודד אינטראקציה ביומיום ומסייע להידוק קשרים משפחתיים וחברתיים", היא מסבירה. הפרוגרמה השיתופית, כפי שמכנה אותה שייקר, שכוללת "קצוות פתוחים" שמאפשרים תרחישים שונים במקביל, נולדה לאחר שחקרה את צורת החיים של בני המשפחה. "כיום, בית הוא כבר לא מודל של שחור או לבן, ציבורי או פרטי, אלא מודל היברידי שצריך לדעת כיצד להכיל את הדיירים בסיטואציות יותר עשירות ומגוונות. מדובר בבית שצריך להיות גם וגם, פתוח לתרחישים שונים - עבודה, אירוח, אכילה בצוותא, תקשורת והרמוניה".
חלל ציבורי בכל קומה
עבודת השיפוץ התחילה בשבירת קירות ו"ביטול" חדרים, לטובת חללים פתוחים מסוגים שונים. מקום לנגינה, פינת קריאה, מקום לעבודה שקטה ונוחה, מקום למשחקי לגו, למידה ופינת רביצה למשחקי טלוויזיה בעליית הגג. בקומת הכניסה "סופח" אחד מהחדרים הסגורים אל החלל הציבורי הגדול. "החדר 'מוסגר' מחדש בעזרת אלמנט נגרות מיוחד, והפך לאזור תרבותי עם פסנתר, שקיבל מקום של כבוד, וספרי קריאה", מסבירה שייקר. הממ"ד, שבאותה הקומה, הפך לחלל לימוד שקט ומשותף עבור הילדים. עוד בקומה זו חדר רחצה קטן בסגנון תעשייתי-אורבני, מחופה בריקים כהים לצד ארון מעץ אלון טבעי.
הסלון, חלל האירוח הרשמי, ממוקם במרכז החלל הציבורי. הוא אינו תחום בקירות, ולכן נדמה גדול ורחב מכפי שהוא באמת. ספה ארוכה עם שזלונג אלכסוני ניצבת במרכז, מזמינה את הבאים לשבת ולרבוץ עליה בנוחות. פלטת הגוונים שנבחרה עבור החלל היא של עץ אלון טבעי בטקסטורות גימור שונות, כמו עץ מבוקע ומחורץ, עץ טבעי ושטרייף, שיוצרות יחד קו עיצובי נקי ומודרני עם נגיעות אורבניות. "פלטת הצבעים משתנה בין כל אזור בבית ומאפיינת רק אותו", מסבירה שייקר. "ככל שמתקדמים בחלל הגוונים משתנים, אך משתלבים זה עם זה ליצירת מראה מושלם".
בקומה השנייה, היא קומת חדרי השינה, נפתח אחד החדרים לטובת חלל משחקים משותף לילדים, שבו הם יכולים לבנות בלגו, לרבוץ, לשחק במחשב ולארח חברים, בזמן שהמבוגרים מארחים בחלל המגורים שבקומת הקרקע. "פתיחת החלל הזה בעצם 'ביטלה' את המסדרון שהיה שם קודם, והפכה את החלל הפתוח למקום מרכזי בקומה", אומרת האדריכלית. בנוסף לחלל המשותף מוקמו בקומה שני חדרי ילדים, סוויטת הורים וחדר רחצה כללי. "החלטנו, בעצה אחת עם בעלי הבית, לתת מקום ל'ביחד' שלהם כאחים. לכן השארנו את חדרי השינה קטנים ואינטימיים", מסבירה שייקר.
בעליית הגג היה חלל גדול, פתוח וללא מחיצות, שבו תכננה שייקר גם חדר רחצה פונקציונלי, שמאפשר שהייה בקומה מבלי להזדקק לרדת למטה לצורך התרעננות. "כרגע הוא משמש חלל רב תכליתי לשימוש כלל דיירי הבית", היא מסבירה. "במהלך היום ההורים יכולים לעבוד בו בשקט, ולהרגיש מנותקים משאר הבית. זה יתרון גדול, במיוחד בתקופת הקורונה, האפשרות לקומה שקטה ומנותקת שמתפקדת כיחידה אוטונומית", היא מוסיפה.
מטבח משפחתי, ירוק בעיניים
בעל הבית הוא חובב בישול ואפייה, "על גבול המקצוען ממש", כהגדרת בני המשפחה, ולכן היה חשוב לתכנן במטבח משטחי עבודה נוחים. שייקר ביקשה לעודד שיח גם בחלל המטבח, לכן עיצבה משטחי עבודה ארוכים להכנת אוכל, מקומות ישיבה על בר, שיאפשרו אינטראקציה ושיחה תוך כדי הכנות ובישול, והכבירה במקומות אחסון נוחים ונגישים עבור המכשירים ועזרי הבישול השונים במטבח. המטבח מהווה חלק משמעותי עבור המשפחה, ולכן היה צורך להגדיל את השטח הקיים. כך, שייקר השמישה את השטח מתחת למדרגות שבסמוך למטבח לטובת שטח אחסון עבור מוצרי החשמל. "באופן כזה הם לא 'תופסים' מקום עבודה על השיש ונוצר מעין 'שקט ויזואלי'", היא מסבירה.
ארונות המטבח הגבוהים וספריית עץ אלון בקיר הסמוך לאחסון, יוצרים יחד חזית בקווים ישרים, ללא זכר לחיתוך האלכסוני של המדרגות. דלת המטבח משמשת מעבר למזווה אחורי שבו אחסון נוסף עבור הציוד המקצועי. אי ישיבה רחב עם משטח עץ אלון וכיסאות בר סביבו מאפשר ישיבה יומיומית בצוותא, גם בזמן הבישולים, כך שהבשלן המארח אינו צריך להרגיש מנותק מחוויית האירוח. חיפוי בדמות בריקים לבנים מעניק רקע נקי ומחזק את הקו העיצובי התעשייתי-אורבני בחלל.
שולחן אוכל מעץ אלון מבוקע ומדוקק, עם אפשרות לפתיחה ולהרחבה, משמש כאזור הישיבה הפורמלי לארוחות, אשר מקשר בחן בין אזור המטבח לסלון. מפתחי זכוכית רחבים מעניקים לסועדים תחושה שהם יושבים בחצר, עם תנאי מיזוג אופטימליים של חלל הפנים. לדבריה של שייקר, מקומות אחסון נגישים הפכו לאתגר הרציני של השיפוץ, באופן שיאפשר אחסון נוח שלא יפריע "לתפאורה" של הבית. "כיאה למשפחה ישראלית ממוצעת, הם ביקשו פתרונות אחסון לכל החפצים שמשרתים אותם ביומיום. בתור משפחה שאוהבת לארח, היה חשובה להם האפשרות לחיות בחופשיות בבית ולעסוק בהמון תחביבים ועיסוקים, ובסוף היום להחזיר כל דבר למקומו בקלות ובטבעיות".
בנוסף, המשפחה מאוד אוהבת את הטבע, לכן שאפה האדריכלית להכניס אותו בדרכים שונות פנימה, אל תוך חללי הבית. "חשבנו על ישיבה לצד מקומות מוארים ומאווררים שיעניקו שהייה אולטימטיבית בחלל הציבורי", היא אומרת. בהתאם לכך תוכנן אלמנט נגרות דו-צדדי עבור שטח הכניסה לבית, המשמש לאחסון חפצים ומצד שני משרת כ"סוכן תרבות" עבור ספרים וציוד לחוגים. בחלקו העליון צמחייה ירוקה שמכניסה שפע של צבע פנימה, ויוצרת מעין מסגרת תלת ממדית חיה. חצר שתוכננה בשיתוף פעולה עם אדריכל הנוף איתי שלם נשקפת היטב מתוך הבית ויוצרת תמונת נוף משגעת, באופן שמשלים ומוסיף הרמוניה ושלווה לחללי הבית.
"כיאה לאנשים שמחים, הלקוחות ביקשו בית שלא יהיה רק לבן. הם רצו לראות בו צבע שיהיה קצת אחר, יקרין שמחה ויחד עם זאת נינוחות", אומרת שייקר. "לכן נבחרה סקאלת צבעים מאוד מיוחדת חד פעמית שיוצרת תמונה שלמה. הבית מואר היטב בצורה טבעית במקומות שונים במהלך היום, והחללים תוכננו להיות שמישים בניצול מקסימלי של האור הטבעי. באופן כזה נשמרת התחושה של חיים במעין מיקרוקוסמוס דינמי ומשתנה, והתא המשפחתי נדמה כמו בית שיתופי של קהילה שלמה, באופן שמעודד תקשורת ויצירת חוויות משותפות ביחד", היא מסכמת.
