קולנוע זמיר, שפעל במשך עשרות שנים בפינת הרחובות אלנבי ובן יהודה בתל אביב, עבר לא מעט גלגולים מאז ימי הזוהר שלו. כעת, בהשקעה של כ־40 מיליון שקל, נפתח במבנה מלון הבוטיק The ABY. ההסבה נועדה לשמר את המעטפת ההיסטורית עם שינוי פרוגרמתי מקיף, במקביל להתחדשות שעובר רחוב אלנבי עצמו. בניין המשרדים ברחוב אלנבי 34, מפרק קטן בין שניים מהרחובות החשובים בתל אביב, נוגע במערכת היחסים העדינה שבין שימור אדריכלי, שימוש עכשווי והצורך במרחב ציבורי איכותי יותר עם נטישת מבני הקולנוע המרשימים והוותיקים בעיר.
מעטים הבניינים בתל אביב שעברו גלגולים רבים כל כך כמו הבניין בפינת הרחובות אלנבי ובן יהודה. הוא הוקם ב־1952 כמבנה משרדים בתכנון האדריכלים יצחק רפפורט, אשר גליברמן וצבי פרנקל בלב אזור שהיה אז אחד ממוקדי הבילוי החשובים בעיר. במרתף פעל קולנוע זמיר, שבשנותיו המאוחרות הקרין בעיקר סרטים פורנוגרפיים, ברצף ולאורך שעות היום. עם סגירת הקולנוע בשנות ה־80 לא נעלם המקום ממפת הבילויים התל אביבית, אלא החליף קהל וייעוד. בשנות ה־2000 הפך למועדון לילה, ובהמשך עבר שיפוץ ונפתח מחדש כמועדון לילה וחלל הופעות.
קולנוע זמיר בתל אביב בימי הזוהר שלו
(צילום: דוד רובינגר)
לאחר מכן דעך והפך לבניין משרדים די מוזנח. קולנוע זמירברחוב אלנבי לפני המהפך
(צילום: יובל חן)
ההיסטוריה של זמיר משקפת במידה רבה גם את השינויים שעבר רחוב אלנבי עצמו, מאחד ממוקדי התרבות והבילוי של תל אביב ועד לדעיכתו ולהתחדשות שמתחוללת בו בשנים האחרונות. כעת, בגלגולו העדכני ובתקווה האחרון, נפתח במבנה מלון בוטיק ביוזמת איש המלונאות דני תמרי ובשיתוף רשת מלונות אסטרל. המלון כולל 40 חדרים, ולצידם חללי אירוח ופנאי במפלסים השונים. פתיחתו התעכבה כמעט בשנה לאחר שטיל איראני פגע בחזית המבנה במהלך "עם כלביא", גרם לנזק משמעותי והחזיר את עבודות השיקום והתכנון לאחור.
באדריכלות, ובמיוחד בעבודה על מבנים לשימור, התכנון מתקיים בכמה שכבות במקביל. המעטפת והחללים הקיימים הם רק חלק מהן. לצידם נמצאים השימושים שהתחלפו לאורך השנים, הזיכרון התרבותי של המקום והיחסים שהבניין מקיים עם סביבתו. בזמיר, השכבות האלו לא מתכנסות לתקופה היסטורית אחת. המבנה שימש למשרדים, לקולנוע ולבילוי לילי, וכעת נדרש להכיל פרוגרמה מלונאית חדשה, תוך שמירה על מאפייניו האדריכליים ועל נוכחותו ברחוב.
לשמר את המעטפת, לשנות את התוכן
האדריכל יואב מסר, שעומד בראש משרד יואב מסר אדריכלים, עסק לאורך השנים גם בשימור מבנים, ובהם מלון נורמן, מלון פלטין, מלון פבריק וקיוסק לילינבלום ההיסטורי. אלא שבניין קולנוע זמיר, לדבריו, "לא הכי מוצלח" מבחינה אדריכלית. המבנה אמנם נכלל ברשימת המבנים לשימור של תל אביב, אך מסר לא רואה בו דוגמה יוצאת דופן לאדריכלות התקופה. "זה היה בניין משרדים מודרני. ניגשנו לפרויקט הזה כ-re-use. זה פרויקט מורכב של בניין לשימור עם קו בניין אפס ועם הצורך לשמור על המטען התרבותי שהיה שם.
"אבל למה אני אוהב את הבניין הזה? המקום הזה, מול כיכר מוגרבי, הוא צומת היסטורי חשוב מאוד בתל אביב", אומר מסר, תל אביבי בכל רמ"ח איבריו. "אלנבי שובר ולוקח זווית לכיוון הים וממשיך לכיוון בן יהודה. היה שם אובליסק שראו אותו לאורך כל רחוב אלנבי, ושם גם צילמו את הסרט 'תעלת בלאומילך'. כשחיפשו את המקום הכי תל אביבי, בחרו בכיכר מוגרבי, עם כל המטען שלה. בתל אביב היו 94 בתי קולנוע. רק סביב הכיכר היו ארבעה מהם - וכולם נעלמו. לבניין הזה יש היסטוריה, גם אם מבחינה אדריכלית הוא לא הכי מוצלח בפני עצמו".
החזית אחרי השימור והשיפוץ הפנימי, מלון the aby
(צילום: אסף פינצ'וק)
מלון aby - חדר 505
(צילום: דור קדמי)
ניצב מול כיכר מוגרבי, צומת היסטורי חשוב מאוד בתל אביב. צילום אוויר של כיכר מוגרבי, 1952
(צילום: דוד רובינגר)
עבודות השימור כללו את חזיתות המבנה, חלונות הפלדה המקוריים, התריסים, האבן והוויטרינות, לצד פיתוח הגג והתאמת החללים הפנימיים למלון. חלוקת החללים החדשה אפשרה לשלב לא רק חדרי אירוח אלא גם מפלס תת־קרקעי עם ספא ואזור הקרנה, מחווה לעברו של הבניין. קומת מרתף נוספת הוקצתה למערכות ולתשתיות הנדרשות לתפעול המלון.
החלוקה הזו משקפת גם את ההבחנה בין המעטפת ההיסטורית ובין הפרוגרמה החדשה. שימור שמתרכז בחומר בלבד עלול לעתים ליצור בניין מטופל היטב אך מנותק מחיי היומיום סביבו. שיטוט במתחם הבתים בשרונה או למרגלות מגדל נווה צדק הם האנטיתזה המושלמת לשימור מהותי. מנגד, שינוי אגרסיבי מדי עלול למחוק בדיוק את התכונות שבגללן היה טעם לשמר אותו מלכתחילה. בתל אביב, המתח הזה מקבל משמעות מיוחדת בשל היקף המבנים לשימור והלחצים התכנוניים והכלכליים המופעלים עליהם.
תוכנית תא/2650ב' מגדירה כ־1,000 מבנים ואתרים לשימור, מהם כ־190 תחת הגבלות מחמירות. במבנים לשימור רגיל מאפשרת התוכנית, בכפוף לתנאים ולאישורים, מימוש תוספות וזכויות בנייה במגרש עצמו. במבנים שבהם חלות הגבלות מחמירות נאסרות ככלל תוספות בנייה, ומנגנון העברת הזכויות מאפשר להעביר חלק מהפוטנציאל למגרשים אחרים.
המנגנון הזה הוא בעל אופי תכנוני וכלכלי ולא רק אסתטי. מטרתו אינה לשמור אוסף חזיתות כעצמים מבודדים, אלא לייצר אפשרות מעשית להחזיק מלאי גדול של בניינים בעיר שבה לקרקע ולזכויות בנייה יש ערך גבוה. היחידה העירונית לשימור עוסקת לכן לא רק בקביעה מהו מבנה לשימור, אלא גם בתיעוד, בהנחיות תכנון, בהיתרים, בפיקוח ובשימושים.
החשיבות של המנגנון היא בעלת משמעות, במיוחד בעיר הלבנה. הערך הזה, שהוכר גם בהכרזת אונסק"ו, אינו של בניין יחיד אלא של מכלול עירוני: צפיפות של מבנים, קנה מידה, רחוב, מגרשים והצטברות של דוגמאות לאדריכלות מודרנית. עיריית תל אביב מעריכה שכיום קיימים בעיר כ־2,000 מבנים לשימור, כמחציתם במסגרת 2650 ב'.
מכאן גם ההכרח במדרגות שונות של הגנה. אם כל מבנה היה מקבל ממד כמעט מוזיאלי, קשה היה להתאים חלקים גדולים מהעיר לצרכים חדשים. מנגד, ללא מערכת סטטוטורית, ההחלטה אילו ערכים לשמר היתה תלויה בכל פעם בבעל הנכס, ביזם ובצוות המתכנן.
עבודות השימור כללו את חזיתות המבנה, חלונות הפלדה המקוריים, התריסים, האבן והוויטרינות
(צילום: אסף פינצ'וק)
הלובי הפונה לרחוב אלנבי המתחדש
(צילום: אסף פינצ'וק)
שינוי שימוש אינו נוסחה אחת
אפשר לראות עד כמה שונות עשויות להיות התוצאות, גם כשנקודת המוצא דומה. קולנוע אסתר בכיכר דיזנגוף, שתכנן יהודה מגידוביץ' ב־1939, הוסב לפני כמה שנים למלון סינמה במסגרת שימור ושינוי ייעוד בתכנון האדריכל אריה דבילנסקי. בפרויקט נשמרו חלקים משמעותיים מחללי הפנים, ובהם גרם המדרגות ואלמנטים מרשימים מהמבנה המקורי.
שני הפרויקטים חולקים היסטוריה של שימוש קולנועי והסבה למלון, אך שונים מבחינה טיפולוגית. קולנוע אסתר תוכנן מלכתחילה כבית קולנוע, בעוד שזמיר פעל במרתף של בניין משרדים. בסינמה חלק מהחללים המקוריים עצמם השתלבו בפרויקט החדש. ההבדלים בין שני הפרויקטים ממחישים את מגוון האפשרויות לשינוי ייעוד, בהתאם למבנה הקיים, למעמדו ולפרוגרמה החדשה.
מלון סינמה בכיכר דיזנגוף. היה בעבר קולנוע אסתר
(צילום: שרית גופן)
קולנוע אסתר בכיכר דיזנגוף, 1968
(צילום: דוד רובינגר)
בחללי הפנים יש מחווה לעברו של המבנה. מלון סינמה
(צילום: שרית גופן)
דוגמה אחרת היא בית פולישוק בכיכר מגן דוד, שהוסב למלון פולי האוס בעבודת שימור של ניצה סמוק אדריכלים. המבנה, שתוכנן ב־1934 בידי שלמה ליאסקובסקי ויעקב אורנשטיין, ניצב בנקודת מפגש יוצאת דופן בין אלנבי, נחלת בנימין, שוק הכרמל, קינג ג'ורג' ושינקין. עבודת השימור שלו משמעותית לכן לא רק ברמת האובייקט: החזית המעוגלת והמסה הפינתית הן חלק מהגדרת הכיכר עצמה. לעתים חזית נשמרת בשל ערכה האדריכלי, ולעתים חשיבותה נובעת גם מתפקידה כדופן של מרחב ציבורי. בבית פולישוק, כמו בקולנוע זמיר לשעבר, מיקומו של הבניין מעניק לעבודת השימור משמעות שחורגת מגבולות המגרש.
החזית המעוגלת והמסה הפינתית הן חלק מהגדרת הכיכר. מלון פולי האוס במקום בית פולישוק
(צילום: אסף פינצ'וק)
בין הבניין לרחוב
"לקחנו את רחוב אלנבי וניתחנו אותו", מספר מסר. "מצאנו שיש בו 74 בניינים לשימור, אבל למעשה אין בו מרכיב של שימור המרחב הציבורי. ספרנו ארבע כיכרות חשובות: כיכר המושבות, כיכר מגן דוד, כיכר ב' בנובמבר וכיכר הכנסת. לצערי, הרסו שם הרבה, והעירייה לא בדיוק יודעת איך להחזיר את זה. אלנבי נשכח הרבה מאוד שנים והפך למקום אפל, עם מועדונים וברים חשוכים, בייחוד באזור הזה. עכשיו, כשהרכבת הקלה תעבור בו, הוא יכול לחזור להיות שוב רחוב מסחרי חשוב, עם שדרה יפה שיורדת לים. הבניין עצמו הוא מפרק משמעותי ואני מקווה שהמלון יהיה חלק מהסיפור החדש של הרחוב, ויכניס רוח חדשה גם לכיכר".
ואכן, סביבתו של The ABY עוברת בשנים האחרונות שינוי משמעותי. צומת אלנבי ובן יהודה וסביבת כיכר מוגרבי נמצאים במוקד של תוכניות עירוניות הכוללות ארגון מחודש של התנועה, הרחבת המרחב הציבורי ומתן עדיפות להולכי רגל. לאורך רחוב שהיה מזוהה במשך שנים עם תנועה אינטנסיבית של כלי רכב ופעילות מסחרית, משתנה בהדרגה גם האופן שבו הבניינים פוגשים את המדרכה.
מפגינים בכיכר מוגרבי ליד קולנוע מוגרבי, 1957
(צילום: דוד רובינגר)
עבור מסר, מלון עירוני הוא חלק מהמרחב הזה. "למלונות יש אופי סמי ציבורי. להבדיל ממלונות בים המלח שהסביבה שלהם נפרדת כמעט לחלוטין מהמרחב הציבורי, מלונות בעיר פותחים את הדלתות וכוללים את הסביבה בתוך הבניין. נכסים כאלו לא יכולים להיות חסומים, הם צריכים להיפתח לרחוב ולקהל. תל אביב היא עיר צפופה וזה הרחוב שלנו וחלק מההוויה התל אביבית", הוא מסביר.
התפיסה הזו משפיעה על תכנון קומת הקרקע ועל היחסים בין החללים המשותפים של המלון לרחוב. במקום מבואה פורמלית שמשרתת את אורחי המלון בלבד, שימושים כמו בר, מסעדה וחללי שהייה יכולים להרחיב את הפעילות אל מחוץ לגבולות האירוח. במלון עירוני, גם מי שאינו לן במקום יכול להיות חלק מחיי הבניין.
בקולנוע זמיר, שניצב במשך עשרות שנים באחד הצמתים המוכרים בעיר, למפגש הזה יש משקל מיוחד. השימושים ההיסטוריים שלו השתנו שוב ושוב, אבל הנוכחות שלו ברחוב נותרה קבועה. פתיחת קומת הקרקע וההתאמה לפרוגרמה מלונאית מאפשרות לבניין להמשיך למלא תפקיד במרחב העירוני, בתקופה שבה גם סביבתו עוברת ארגון מחדש.
הפנים הוחלף ללא היכר
על עיצוב הפנים של The ABY אחראי האדריכל והמעצב דן טרוים. התוצאה שיצר משלבת בין המעטפת המשומרת ובין שפה עיצובית עכשווית ומאופקת. פלטת הגוונים הטבעית והבהירה נשענת על חומריות חמה ועל שילוב של עץ, אבן ופרטי מתכת, לצד צמחייה ירוקה. החללים מתוכננים בגובה העיניים, ללא ניסיון לשחזר את האסתטיקה של בית הקולנוע הישן או להעמיס עליהם מחוות נוסטלגיות. בחדרי האירוח ניתנה עדיפות לנוחות ולשימוש יעיל בשטח, עם פרטים מדודים ומראה אלגנטי יחסית למלונות הבוטיק העירוניים המבקשים לייצר חוויה עיצובית בולטת.
החלוקה בין קומת הקרקע לקומות החדרים מייצרת שתי סביבות שונות בתוך אותו מבנה. המפלס התחתון פונה אל הרחוב ואל הפעילות העירונית, בעוד שקומות האירוח מציעות חללים שקטים ופרטיים יותר. במרתפים, שבהם פעל בעבר הקולנוע, משתלבת פרוגרמת פנאי חדשה לצד המערכות הטכניות של המלון.
אחרי יותר מ־70 שנה של שימושים מתחלפים, קולנוע זמיר ממשיך להתאים את עצמו לעיר שסביבו. המעטפת המשומרת מחזיקה את הרצף האדריכלי והעירוני, והחללים שבתוכה מאורגנים מחדש בהתאם לצרכים של היום. נראה שהרצף הזה, בין מה שנשמר למה שמשתנה, הוא גם הבסיס לתכנון של המבנה בגלגולו הנוכחי.
קולנוע גת כבר לא פועל בבניין מול כיכר רבין
(צילום: טל שחר)
חיים חדשים לבתי הקולנוע המיתולוגיים
לצד זמיר ואסתר, יש בתל אביב לא מעט בתי קולנוע מיתולוגיים נוספים שלאחר סגירתם זכו לגלגול חיים חדש. חלקם כאמור הפכו למלונות, אחרים למועדוני תרבות, למסחר ואפילו למרכזי כושר. קולנוע נוגה בשדרות ירושלים הוסב לתיאטרון גשר. המבנה שהחל לפעול כבית קולנוע ב־1922 שופץ והוסב ב־1986 לתיאטרון. בשנת 2000 עבר שיפוץ נוסף והפך למשכנו של תיאטרון גשר. לא רחוק משם, גם כן בשדרות ירושלים, הפך קולנוע אלהמברה למרכז סיינטולוגיה. המבנה המרשים נפתח ב־1936, ובהמשך שימש גם כתיאטרון גיורא גודיק. לאחר שיפוץ הוא הפך למרכז של ארגון הסיינטולוגיה. קולנוע פאר ברחוב ירמיהו בצפון העיר, בקרבת פארק הירקון, נסגר ב־2007 והמבנה הוסב למסחר – סופרמרקט. קולנוע אופיר ברחוב גרוזנברג 39-37 נפתח ב־1928. בשלב מסוים הוא הפך למועדון, ולאחר סגירתו נהרס ובמקומו קם פרויקט מגורים.
עומד לפני מהפך היסטורי שבסופו הקמת מלון בוטיק. קולנוע עדן, 2017
(צילום: ריאן פרויס)
קולנוע גת הוא דוגמה מעניינת לגלגול של בית קולנוע ותיק, אבל במקרה הזה מדובר בהסבה מסחרית ולא בשימור אדריכלי מרשים. המבנה הפינתי ניצב ברחוב אבן גבירול 62, פינת צייטלין, ממש מול כיכר רבין. קולנוע גת הוקם ב־1957 ובמשך כ־58 שנות פעילותו הוא נחשב לאחד מבתי הקולנוע המיתולוגיים של תל אביב. בשנותיו האחרונות היה בית הקולנוע הקלאסי האחרון בעיר שפעל במתכונת של אולם אחד. בניגוד לקולנוע אסתר, שהיה חלק ממבנה מודרניסטי בעל חזית מרשימה, קולנוע גת התאפיין בתכנון פנימי מיוחד - אולם גדול עם כ־450 מקומות ישיבה, שמוקם מתחת למפלס הרחוב. מיקומו התת־קרקעי יצר חוויית צפייה מבודדת ומנותקת מההמולה העירונית. ב־2015 נסגר הקולנוע משיקולים עסקיים. סגירתו סימלה את דעיכתם של בתי הקולנוע העצמאיים במרכז העיר ואת המעבר למתחמי קולנוע גדולים. מ־2016 פועל במקום סניף של רשת סופר־פארם.
ומה הלאה? קולנוע עדן, המבנה המיתולוגי בפינת הרחובות לילינבלום ופינס, עתיד להפוך אף הוא למלון בעוד כמה שנים. בית הקולנוע הראשון של תל אביב, שנפתח ב־1914 ונסגר ב־1974, שימש בהמשך את בנק לאומי ועומד נטוש לפחות ארבעה עשורים. אושרה תוכנית לשימורו ולהסבתו למלון בן 74 חדרים בהובלת בר־אוריין אדריכלים.
ואי אפשר מבלי להזכיר את סיומו העגום של קולנוע מוגרבי - אחד המבנים האייקוניים בתל אביב. הוא הפך עם השנים לאולם מופעים ולבית קולנוע נוסף בשם סטודיו, אך נשרף ב־1986 ונהרס סופית ב־1989. כיום השטח שסביבו נערכו תהלוכות עדלאידע, בילויים, הפגנות ואסיפות משמש כחניון ואף נפגע מטיל איראני ביוני 2025.
