גורמים רבים ושונים משחקים תפקיד באיתור וקנייה של בית חדש. המיקום, הגודל, התקציב, המבנה, ההרכב המשפחתי – לכולם יש משמעות והשפעה על ההחלטה. במקרה של המעצבת בר גרינוולד, הסיפור שהוביל אותה אל הבית שבתמונות, שבו היא מתגוררת עם משפחתה, מתחיל במעבר מתל אביב לירושלים. הזוגיות הנוכחית שלה היא פרק ב' הן עבורה והן עבור בן זוגה, ולכל אחד מהם ילד מנישואים קודמים.
"אני תל אביבית, ובהתחלה אמרתי שאין סיכוי שאני עוזבת את תל אביב", היא מספרת. "אבל לו יש עסקים בירושלים והוא לא יכול לעזוב אותה, אז נפרדנו. זה החזיק שנה, עד שהבנתי שעדיף לי בירושלים איתו מאשר בתל אביב בלעדיו. עברנו לגור ביחד בדירה שלו, ואחרי שהבנתי שאני נשארת, כל אחד מאיתנו מכר את הדירה שלו וקנינו בית משותף. הילדים של שנינו היו אז בני 12 בערך, בן ובת, והיה ברור שכל אחד מהם יזדקק לחדר משלו. אני הייתי בהיריון עם הבת האמצעית, ככה שהיה לנו צורך בשלושה חדרי ילדים לפחות.
"כשראיתי בפעם הראשונה את הבית הזה התלהבתי מאוד, אבל מדובר בבית לשימור, אסור לגעת במבנה מבחוץ ואי אפשר לשנות את החלונות, ולא היה נראה שנצליח לשלב בו את שלושת החדרים האלה. אז המשכנו לחפש. ראינו פחות או יותר את כל הבתים בירושלים במהלך כמה חודשים, עד שנשברנו וחזרנו לכאן. ישבתי במשך יומיים על המחשב עד שהצלחתי לפצח את הבעיה ולתכנן תוכנית שכוללת שלושה חדרים – ואז קנינו את הבית".
כניסה לא שגרתית
גרינוולד ומשפחתה (בן ובת שכיום הם בני 18, בת שש וחצי ובת ארבע וחצי) גרים בבית הזה, בשכונת קטמון הירושלמית, כבר כשבע שנים. הבית מורכב משלוש קומות, כשקומת הקרקע היא בית ערבי ישן. עליו נבנתה תוספת של שתי קומות בשנות השמונים. גרינוולד ומשפחתה גרים בחלק שהתווסף לבית, כ-180 מ"ר גודלו, ומשכירים את קומת הקרקע. "במהלך השיפוץ, שארך בערך ארבעה חודשים, התגוררנו בדירת ביניים וזה היה סיוט", היא מספרת. "אבל השיפוץ עצמו היה כיפי מאוד. בגלל שעיצבתי עבור עצמי, בלי לקוחות שצריך לתכנן עבורם ולאשר דברים מולם, עבדתי בצורה מאוד אינטואיטיבית וקיבלתי המון החלטות תוך כדי העבודה. לא הזמנתי חומרים מראש אלא ממש השפרצתי מהבטן את כל מה שרציתי".
הכניסה לבית מתבצעת, שלא כמקובל, דרך קומת החדרים, וטיפוס במדרגות מוביל לקומה השנייה, שבה נמצא החלל הציבורי. "יש בקומה הזאת מרפסת עם נוף יפה, ורציתי להשאיר אותה בסלון", מסבירה גרינוולד את הבחירה הלא שגרתית. ההחלטה הזאת חייבה את המעצבת לשני שינויים נוספים: יצירת מבואה גדולה, כדי להפריד את אזור הכניסה מחדרי השינה עצמם, ותוספת של שירותי אורחים בקומה העליונה.
שינוי מבני נוסף הוא תוספת של גלריה בקומה העליונה, שנהנית מתקרה שגובהה 6.5 מטרים. מעל לסלון השאירה גרינוולד את מלוא גובה התקרה, ואילו מעל המטבח ופינת האוכל הוסיפה גלריה שמשמשת גם לספרייה גדולה וגם כחדר משפחה. "כאמור, היה קשה מאוד לתכנן את הבית כך שיהיו בו שלושה חדרי ילדים", היא מסבירה. "הצלחתי במאמץ לייצר שלושה חדרים, אבל הם קטנים מאוד, בערך 8 מ"ר כל אחד. הפתרון הוא הגלריה הזאת, ששם ארגנו להם אזור לרביצה ואירוח משלהם, עם פופים ואקס בוקס וטלוויזיה וכל מה שהם צריכים כדי לארח".
הכניסה לחדר הילדים שבגלריה מתבצעת דרך דלת נסתרת, שנחבאת בספרייה הגדולה שמשקיפה אל הסלון בקומה שמתחתיה. על הדלת, שנמצאת ממש באמצע הספרייה, מודבקות שִדרות של ספרים כדי להסוות אותה היטב. "במשך תקופה ארוכה היינו עושים סיבובים עם האוטו ואוספים ספרים שאנשים זרקו", נזכרת גרינוולד. "בעלי פירק את השדרות, והדבקנו אותן על גבי הדלת".
שחור ולבן בחלל הציבורי
הירידה בגרם המדרגות הלולייני שנבנה לצורך הגישה לגלריה מובילה אל החלל הציבורי, הכולל סלון, מטבח ופינת אוכל, וכן מזווה ושירותי אורחים שנבנו בשני חלקים של מרפסת שירות שהייתה בקומה. הריצוף הוא דמוי פרקט בצבעוניות ובצורה יוצאי דופן: שחור ולבן בהנחה א-סימטרית. "זה היה חלום שלי", מספרת המעצבת. "לא הכנתי פריסה לרצף אלא ממש הייתי איתו פה יום שלם כדי לראות שהקומפוזיציה והפרופורציות מסתדרות לי בעין. זה היה זמן קצר אחרי הלידה של הבת האמצעית, וכל כמה שעות קפצתי הביתה להניק וחזרתי להיות איתו כאן".
חלק אחד של הקומה, מתחת לחלל הכפול, מוקדש לסלון. כאן הריצוף לבן ואלגנטי והריהוט מינימליסטי למדי ומשאיר מקום של כבוד לחלונות הגדולים והיפים, שהיו כאן עוד קודם וזכו לחידוש ושחזור. אחד מהם, זה שמאחורי הספה, היה בגלגול הקודם של הבית היציאה למרפסת, אבל גרינוולד הפכה אותו לחלון ופתחה יציאה אחרת למרפסת מפינת האוכל, כדי שהספה תוכל להיות סמוכה לקיר שמול הטלוויזיה. על הקיר המדובר בולט אוסף של ראשי איילים תלויים. "האוסף התחיל בבית הקודם שלנו", מספרת גרינוולד. "קנינו אייל כזה בשוק פשפשים בברצלונה, ואז מצאנו עוד אחד יפה בניו יורק, ומשם זה הפך לקטע. מאז אנחנו מחפשים ראש כזה בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו בעולם, והאוסף גדל עוד מאז שהתמונות צולמו".
20 צפייה בגלריה
החלון שמאחורי הספה שימש במקור ליציאה למרפסת, שכעת נמצאת בפינת האוכל
(צילום: הילה עידו)
כנגד אותו הקיר ניצב מזנון ויחידה תלויה שהגיעו מהוריו של בן הזוג ("הם קנו את זה בשמרת הזורע לפני חמישים שנה בערך, כשהוא נולד, ואז עברו דירה ורצו לזרוק, ואני נחרדתי ומיהרתי להציל", מספרת המעצבת). ממול עומדת ספת עור מרובת כריות בצורת ר', ובתווך שולחן שקוף. "זה הדבר היחיד שבעלי הביא מהפרק הקודם שלו", אומרת גרינוולד. "הוא כבד בטירוף, יפה ונוח, ומבחינה עיצובית הוא מושלם כי רואים דרכו את הרצפה והוא לא גונב פוקוס. הוא אחלה שולחן, ואני שונאת אותו. הבדיחה המשפחתית היא שבכל פעם שאנחנו עוברים דירה אני נותנת טיפ לנהג המשאית כדי שיפיל אותו בדרך, וזה לא קורה. אני כנראה אזדקן איתו וזהו".
גוף התאורה בסלון הוא של המותג האיטלקי VESOI, שנקנה בקמחי תאורה. "לפני שבע שנים רק גילינו את הפינטרסט", מספרת המעצבת. "וזה היה אחד הדברים שראיתי שם. בארץ היה אותו רק בשחור, אבל לי היה חשוב לשבור את השחור ולבן של הרצפה – שלא הכול יהיה סט מותאם, ולכן הזמנו אותו במיוחד מאיטליה בצבע זהב. גם הידיות של החלונות מוזהבות, כדי להוסיף חמימות".
חלקה השני של הקומה, מתחת לגלריה, מוקדש למטבח ולפינת האוכל. פינת האוכל נקנתה בטולמנ'ס ("עד היום מזכירים לי שכבר הזמנתי כיסאות אחרים ובשנייה האחרונה החלפתי לאלה, שעיצב פיליפ סטארק, כי אמרתי שלא יכול להיות שלא יהיה לי שום דבר שלו בבית") וגוף התאורה התלוי מעל נקנה בקמחי תאורה. ליציאה למרפסת, שנפתחה כאן לאחר שנסגרה זו שהייתה בסלון, יתרון משלה: קרבה לגריל שבמרפסת. המטבח מודרני, מפורמייקה לבנה עם לייסטים בצבע שחור וידיות מוזהבות שהוזמנו מאנתרופולוג'י. "הארונות נבנו כך שיתאימו לתנור ברוחב 90 ס"מ, אבל אז הלכנו לחנות מוצרי חשמל ובעלי נדלק על תנור ברוחב מטר", נזכרת גרינוולד. "למרות שהכול היה כבר בנוי וגם הרצפה הושלמה, הזמנו שוב את הנגר כדי שיפנה לו מקום, וככה איבדנו מקום שהיה אמור להיות שייך למקרר. אותו כבר לא נוכל להגדיל לעולם".
בסיס קלאסי
גרם מדרגות מעוגל, שהיה בבית בגרסתו הקודמת אבל חודש וזכה למדרכי עץ ומעקה ברזל שחור, מוביל אל הקומה התחתונה של הבית, שבה נמצאים חדרי השינה ובה כאמור נמצאת הכניסה הראשית למבנה. הריצוף בחלק הציבורי של הקומה הוא ריצוף דמקה בשחור ולבן – עוד חלום של המעצבת שהתגשם. "אני אדם של קלאסיקות", היא אומרת. "אני מאוד נהנית מטרנדים ואוהבת להכניס אותם בנגיעות, אבל חשוב לי שהבסיס יהיה קלאסי. אז רצפת דמקה הייתה חלום שלי הרבה שנים, ואני בספק אם הייתי מצליחה לשכנע לקוחות לעשות את זה. אני לא בטוחה שאפילו הייתי ממליצה, כי זה לא מאוד פרקטי, אבל אצלנו זה עובד כי חולצים נעליים בכניסה לבית". האזור המרוצף הגדול יחסית משרת מטרה נוספת: הפרדה בין חדרי הילדים לבין חדר ההורים, שגרינוולד תכננה מראש מתוך מחשבה על העתיד ועל התבגרותם של הילדים.
בחדר ההורים פרקט לבן וריהוט ואקססוריז על טהרת שלושה צבעים בלבד: לבן, אפור וחום-עץ. גם בחדרי הילדים המעטפת לבנה ובסיסית. "בכל הקשור לחדרי ילדים, אני יודעת מניסיון שהחיים עצמם מכניסים את הצבע", מסבירה גרינוולד. "לא נכון בעיניי ללכת אצלם על קירות או טפטים צבעוניים, כי המשחקים והתמונות והספרים שלהם גם כך צבעוניים מאוד, וגם כי הם משנים את טעמם ודעתם כל שנה-שנתיים. אני מתייחסת לחדרים שלהם כאל דף לבן נקי שמאפשר להם לשנות אותו ככל שהם גדלים".
דווקא בחדר הרחצה של הילדים בחרה המעצבת להכניס צבעוניות בולטת, עם זוג כיורים באדום וכחול ואריחים לבנים שעליהם הדפסות גרפיות באותם גוונים. "האריחים האלה קשורים לבדיחה משפחתית שהתחילה פעם אחת מזמן, כשהיינו יחד בחופשה בברצלונה", היא נזכרת. "בעלי והילדים הלכו לבריכה, וכשחזרו הראו לי תמונות שצילמו של השלטים בבריכה שנראה היה שאוסרים על הכול, מקפיצה דרך ריצה ואפילו עד שחייה. שלחתי את התמונות שהם צילמו לחברה גרפיקאית והיא הפכה אותם לקבצים שניתן להדפיס על אריחים, ואחרי שמצאתי את הכיורים האלה והתאהבתי בהם גם התאימה להם בדיוק את הצבעים. זה עוד משהו כיפי שיצא מזה שתכננתי עבור עצמי ויכולתי לשנות פרטים תוך כדי תנועה".
אלמנט מעניין נוסף של העיצוב מסתתר בארון הגדול שבמסדרון שמוביל לחדרי הילדים. המעצבת שילבה שם ארון גדול, שחציו מוקדש לנעליים והשני הפך לפינת מחשב נסתרת. מיקום המחשב בארון מאפשר לסגור את הדלתות ולהסתיר את הבלגן שסביבו. ואילו מיקום השולחן כולו במסדרון מאפשר פיקוח הורי על השימוש במחשב, וגם חוסך מקום בחדרי הילדים הקטנים יחסית.
