תערוכת הביאנלה ה-18 לאדריכלות - The Biennale Architettura 2023 - נפתחה בוונציה באופן חגיגי בסוף השבוע האחרון, לצד אירועי אדריכלות, עיצוב ואמנות נוספים במספר מוקדים בעיר האיטלקית. נושא התערוכה השנה הוא ״מעבדת העתיד״ (The Laboratory of the Future), ובניצוחה של אוצרת התערוכה האדריכלית הסקוטית-גאנאית לזלי לוקו, הציגו המשתתפים תערוכות המתמקדות בצדק חברתי ומשבר האקלים, ברקע סוגיות של קולוניאליזם והיסטוריה.
״מה זה אומר להיות ׳סוכן של שינוי׳? השאלה הזו ליוותה את תהליך היצירה של ׳מעבדת העתיד׳ בחודשים האחרונים״, אמרה לוקו בהצהרה לתקשורת לרגל פתיחת הביאנלה, ״התערוכה לא רק מנסה לספר סיפור, אלא גם לאתגר תהליכים של ייצור, משאבים, וייצוג״.
89 המשתתפים, בהם 64 ביתנים לאומיים וכן הביתן הישראלי הרשמי, התבקשו ליצור את ״מעבדת העתיד״ שלהם ולדמיין את הדרך לשינוי סביבתי ולצדק חברתי דרך משקפי האדריכלות.
לראשונה, אחד ממוקדי התערוכה המרכזיים הוא יבשת אפריקה. כשיותר מחצי מהמשתתפים הם ממוצא אפריקאי, מנסה הביאנלה השנה להשתמש ביבשת כמקרה בוחן לעתיד עולם האדריכלות והעולם בכלל. ״אפריקה היא המעבדה של העתיד״, אמרה לוקו, ״אנחנו היבשת עם האוכלוסייה הצעירה בעולם עם תהליך העיור המהיר בעולם – מה שאומר שאנחנו גם בחזית שינויי האקלים. התערוכה תתמקד באפריקה, אבל אנחנו לא מדברים רק על אפריקה – אלא על יבשת שיכולה לעזור לנו להבין הכול, על כל מקום״.
16 צפייה בגלריה
מעבדת העתיד - הביאנלה לאדריכלות, ונציה 2023
(Matteo de Mayda, Courtesy La Biennale di Venezia)
בין המשתתפים הבולטים בביאנלה השנה הם דייויד אדג׳אייה (David Adjaye), האדריכל הבריטי-גאנאי שתכנן את המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפריקאית-אמריקאית בוושינגטון, אטלייה מאסומי (atelier masōmī) בהובלת אדריכלית העל מניגריה מארים קאמארה, ופרנסיס קארה (Francis Kéré) מבורקינה פאסו, שהיה בשנה שעברה לאדריכל הראשון ממוצא אפריקאי שזכה בפרס פריצקר לאדריכלות. התערוכה תימשך כחצי שנה ותסתיים ב-26 בנובמבר.
סערה כבר בערב הפתיחה
הסערה האירונית התעוררה סביב בקשתם של שלושה משתתפים מאפריקה לקבלת ויזה לביאנלה – שסורבה. על קריאת התערוכה לצדק חברתי העיבה מעט שערורייה במהלך הפתיחה, כשאוצרת התערוכה, לזלי לוקו, מתחה ביקורת על הרשויות באיטליה, על כך שדחו את בקשת הוויזה של שלושה משתתפים החברים בצוות האוצרות שלה בגאנה. במסיבת העיתונאים שפתחה את האירוע, אמרה לוקו כי ההחלטה היא ״הצצה מכוערת״, למדיניות ההגירה של איטליה. לאחר שהודתה לצוות הביאנלה, לתורמים ולצוות האוצרות שעמו עבדה בשנה האחרונה, אמרה לוקו כי ״לא כל הצוותים נוצרו שווים״.
לוקו אמרה כי ״במכתב דחיית הוויזה מהשגרירות האיטלקית באקרה נכתב ׳ישנתם ספקות לגבי כוונת המגישים לעזוב את הטריטוריה או המדינה לפני פקיעת תוקף הוויזה׳. לא ניתן שום הסבר לגבי מה מקור הספקות הללו". שגרירות איטליה הצהירה בתגובה כי היא ״מחויבת לקידום שיתוף הפעולה עם גאנה בכל התחומים, כולל בתחום התרבותי״.
16 צפייה בגלריה
cloud-to-ground - הביתן הישראלי בביאנלה, אוצרים האדריכלים אורן אלדר ועידית קופסקי יחד עם האוצרת הדס מאור
(צילום: דניאל חנוך)
בתערוכה cloud-to-ground עסקו היוצרים בתשתיות התקשורת בישראל – ממבני מרכזות בזק שיצאו משימוש והפכו לאתרי פיתוח נדל״ני, ועד חוות השרתים הממלאות את הארץ בשנים האחרונות כחלק מ״הבהלה לזהב״ לבינוי של חוות שרתים בישראל, בהובלת ענקיות הטכנולוגיה גוגל ואמאזון
הביתן הישראלי: הקשר שבין הענן לבין הקרקע
את הביתן הישראלי בביאנלה השנה אצרו האדריכלים אורן אלדר ועידית קופסקי יחד עם האוצרת הדס מאור. שלושתם בוגרים ומרצים בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. בתערוכה cloud-to-ground עסקו היוצרים בתשתיות התקשורת בישראל – החל ממבני מרכזות בזק שיצאו משימוש והפכו לאתרי פיתוח נדל״ני, ועד חוות השרתים הממלאות את הארץ בשנים האחרונות כחלק מ״הבהלה לזהב״, לדברי קופסקי, לבינוי של חוות שרתים בישראל, בהובלת ענקיות הטכנולוגיה גוגל ואמאזון.
״הפרויקט הזה החל כהצעה לביאנלה כבר לפני יותר משש שנים, כשאורן ואני שמנו לב למכירה והיעלמות בכמויות די גדולות של מבני מכרזות של בזק״, מספרת קופסקי, ״בבת אחת רשת של עשרות מבנים במרכזי הערים פשוט נעלמת, ויוצרת איזשהו ואקום״. קופסקי ואלדר, שניהם בוגרי בית הספר לארכיטקטורה בבצלאל, ערכו מחקר מעמיק שעקב אחר הזהות האדריכלית של אותם מבנים. ״כשמדברים על תשתיות, יש משפט מפתח שאומר – לתשתיות שמים לב רק כשהן נשברות״, מוסיף אלדר, ״רק מרגע שהמבנים החלו להיהרס ולהימכר, שמנו לב אליהם. התחלנו לאסוף אותם כמעט כמו קלפים״.
16 צפייה בגלריה
הביתן הישראלי בביאנלה, אוצרים האדריכלים אורן אלדר ועידית קופסקי יחד עם האוצרת הדס מאור
(צילום: דניאל חנוך)
על אף המחקר המעמיק לא הצליחו עד היום להשיג מידע רשמי לגבי הכמות הספציפית והמיקום המדויק של כל בניין. ״היה קשה למצוא גם את מי שתכננן את הבניינים האלה. קשה לדעת מי הם היו, הם והבניינים עצמם הם די אנונימיים״, אומר אלדר, ״אלה לא מבנים שלומדים עליהם בתולדות האדריכלות, לא כתוב עליהם בספרים. זה מבני תשתית, ולמבני תשתית בדרך כלל לא כל כך מתייחסים. אבל כשהתחלנו למצוא אותם, גילינו עושר אדריכלי ממש מהפנט״.
לאורך השנים השניים שמו לב לתהליך נוסף שקורה לתשתית התקשורת בישראל. ״במקביל להיעלמות המרכזות, פרויקט הענן הממשלתי תפס תאוצה. גוגל ואמאזון זכו במכרז לניהול האופרציה שלו, וכך זיהינו שתי תופעות מקבילות: מצד אחד מרכזי המידע שהחלו לקום בתאוצה בארץ בעקבות פרויקט הענן, ומצד שני ההקמה של הכבל הבינלאומי האופטי החדש של גוגל. התעניינו בפיזיות של הענן והתקשורת, שמאחוריה אפשר ללמוד הרבה על פוליטיקה״.
התערוכה הישראלית חוקרת, מפרקת וממפה את התהליכים הגאו-פוליטיים והטכנולוגיים האלה דרך נקודת המבט האדריכלית ולמעשה – ״מורידים לקרקע״ את הענן, אותה טכנולוגיה שעזרה בין היתר להפוך את ישראל למעצמת הייטק, ובעיני דמיוננו היא מערכת מופשטת שאינה תופסת מקום במרחב, אך למעשה דורשת תשתיות ומשאבים אדירים בעולם הפיזי. ״רצינו להשתמש באמצעים אדריכליים כדי להנכיח את המנטליות הזאת של הענן, וגם להוריד לקרקע את האחריות שלנו כאדריכלים״, מספר אדלר.
החלק הראשון של התערוכה הוא מבנה הביתן עצמו, שתוכנן על ידי זאב רכטר במקור. הביתן נאטם לחלוטין למבקרים והפך למעשה למעין חוות שרתים. ״הביתן הפך לסוג של פסל בתערוכה. הוא מבנה סגור לחלוטין ואי אפשר להיכנס אליו. בתוכו כמו מכונות עובדות, וכשעוברים לצדו אפשר לשמוע את המערבולת הפנימית שלהם. המבנה כולו פועם ואפשר ממש להרגיש את הרטט שלו״, מספרת מאור, שהצטרפה לפרויקט לאחר שהכירה את קופסקי כאחת מהמרצות בלימודי תואר שני באמנויות. מרכזי הדאטה מזכירים מעין בונקר, מבנה מוגן, וכך גם הביתן הישראלי. ככל שאנו מסתמכים יותר על תשתיות המידע, הכמות של מרכזי התמיכה הללו גדלה וכך גם חותמת היד הסביבתית שלהם, המוסתרת תחת השם המטעה ״ענן״.
לצד הכניסה האחורית לביתן מוצב תבליט שנוצר בתהליך צריבה פוטו-כימית, שמתאר מעין מפה. כדי ליצור את מפת התבליט, הצליבו אוצרי התערוכה מפות עתיקות באזור המזרח התיכון עם מפת ההקמה של כבל הסיבים האופטיים החדש של גוגל, שמתחיל באיטליה, עוקף את תעלת סואץ ומגיע לישראל, משם לרבת עמון, ערב הסעודית, ולבסוף יגיע גם להודו. ״כשמסתכלים על האזור 5,000 שנה אחורה רואים שכל פעם הכוח הדומיננטי לתקופה השאיר את החותם שלו על נתיבי הסחר״, אומרת קופסקי, ״אפשר לומר שאולי היום חברות הביג-טק כמו גוגל הן האימפריות העכשוויות. הפעילות שלהם כמעט מייתרת את הגבולות, ומציגה מערך אינטרסים אחרים״.
16 צפייה בגלריה
מרכזות בזק ההיסטוריות ברחבי הארץ. Telephone exchange buildings in Israel, 1948-1968
(צילום: לע"מ)
המוצג האחרון בתערוכה נעשה בשיתוף עם אמן הסאונד דניאל מאיר, גם הוא מרצה בבצלאל, והוא מציב חמישה פסלי בטון לצד מודלים אדריכליים של מרכזות טלפוניה ישנות. מתוך כל אחד מהמבנים, שהיו בעבר מרכזי תקשורת חשובים וננטשו, בוקע סאונד ייחודי המבוסס על הקלטות שהוקלטו בבניינים עצמם. כך הסאונד, מעין הדהוד, הופך לתעודת הזהות של המבנה. ״התערוכה בעצם עוסקת במעבר מתקשורת אנלוגית לדיגיטלית, ובמסגרת המעבר הזה הוחלפו הכבלים של הנחושת שהיו מבוססי קול לסיבים האופטיים, שמעבירים תקשורת ונתונים באמצעות אור״, מסבירה מאור. ״לקחנו את שני המוטיבים האלה, סאונד באור, כשני מוטיבים חומריים לעבודה בתערוכה״.
על השתלבות התערוכה בהקשר הכללי של הביאנלה, אמרה קופסקי: ״מעבדת העתיד שלנו היא להתבונן על העבר וההווה במקביל ודרך התבוננות בתשתית בלתי נראית לזהות סימנים פוטנציאליים למה שעתיד לבוא״. עוד הוסיפה כי, ״התערוכה מאפשרת הארה למה קורה כאן ומה יכול לקרות קדימה בהקשרים פנימיים וגאו-פוליטיים. בסופו של דבר כל דרך במהלך ההיסטוריה השאירה אחריה מבנים אחרים. גם עכשיו הכניסה של חברות הטק הגדולות לארץ, כשכל אחת נלחמת על אזורי הענן שלה, משאירה חותם על הקרקע״.
״בסופו של דבר מדובר במבנים אדריכליים וצריך לחשוב עליהם קדימה. טכנולוגיה משתנה מאוד מהר אבל אדריכלות וחומר נשארים הרבה שנים קדימה ומשאירים את הטביעה שלהם על הקרקע גם אחרי 5,000 שנה״.
נציגות ישראלית נוספת בביאנלה ECC
במקביל לביאנלה המרכזית לאדריכלות נפתחה גם הביאנלה לאדריכלות של ה-ECC (European Cultural Centre) וגם בה נרשמה נציגות ישראלית מרשימה. מציגים בה אמנים ואדריכלים נחשבים מרחבי העולם וצפויים לבקר בה כ-600,000 מבקרים. גם הביאנלה של ה-ECC עוסקת בשינויי האקלים וביחס בין אדם וסביבה, ובפרט במה שמכונה ״עידן האנתרופוקן״, כלומר העידן שבו בני האדם הפכו לכוח הטבע הדומיננטי בכדור הארץ ונאלצים להתמודד עם תוצאות משבר האקלים שיצרו במו ידיהם.
אחד המציגים הישראלים בתערוכה הוא האדריכל יובל בר מסטודיו אדריכלים YBGSNA. בשיתוף עם אמן הווידאו מאור מיכאלוב (מאוריציוס) ואמנית הסאונד זיו בראשי. הפרויקט מציג חלל אדריכלי הבנוי באמצעות הקרנות וידאו בארבעה ערוצים וסאונד מקורי, המדמה את ארבע רוחות השמים, ארבע עונות השנה, ארבעת היסודות (אש, מים, עפר, ואוויר), כמו גם אזכור להגות הקבלית הטוענת שהעולם נברא מהתוהו ובוהו. ״הארכיטקטורה המודרנית הבטיחה לתת לנו פתרונות טכנולוגיים ופוליטיים להתמודד עם המשבר האקולוגי של המהפכה התעשייתית, אבל כל הסימנים מראים ששביתת הנשק שהוכרזה בין האדם והטבע, לא רק שאינה מחזיקה מעמד, אלא אף מחריפה״, אומר בר.
נציג ישראלי נוסף בתערוכה הוא האדריכל עמי שנער ממשרד אמיר מן עמי שנער אדריכלים, שבאוצרות ישראלית-איטלקית משותפת של האוצרים ורה פלפול (ישראל), ארמנו טדסקי (איטליה) מציג סדרה של ציורים אדריכליים של העיר תל אביב. ציורים באקריליק על בד, מתארים את השינוי החד שחל בנוף האורבני של העיר. לצד ציורי המבנים, הוסיף שנער ציורים המתארים את המחאות המתחוללות בתל אביב בחודשים האחרונים נגד ההפיכה המשטרית. הבולט שבהם הוא ציור של מצעד השפחות שהתרחש בעיר, ומדגיש את הרעיון האסתטי של המצעד לצד המשמעות הפוליטית שלו. לצד עבודותיו של שנער מוצגות גם מבחר עבודות של משרד האדריכלים, בהן שדה התעופה רמון, הספרייה הלאומית שתיפתח בקרוב, ועוד.
16 צפייה בגלריה
האדריכל עמי שנער צייר ומציג ציורים של תל אביב, כולל המחאה, ביאנלה ונציה 2023
(באדיבות אדריכל עמי שנער)
16 צפייה בגלריה
האדריכל עמי שנער צייר ומציג ציורים של השינויים בתל אביב. ביאנלה ונציה 2023
(באדיבות אדריכל עמי שנער)
גם האדריכלית גל נאור מציגה בביאנלה של ה-ECC יחד עם משרדה - גל נאור אדריכלים. במסגרת התערוכה הקים צוות של נאור מיצג העוסק במרחב הערבה המדברי שבין ים המלח לבין ים סוף, כמשל להתמודדות עם אזורי קיצון. ״עד כה ההתעסקות העולמית סביב נושא משבר האקלים נעשתה סביב המניעה, ואילו מעט קבוצות עובדות על מאמץ ההתאמות להן תידרש האנושות בסביבה המשתנה״, כתבה נאור על הפרויקט, ״ריבוי אירועי הקיצון אינם תסריט עתידני, הם כבר כאן, וככל הנראה יגברו בדורות הקרובים. אנחנו מזהים את תחום ההתאמות כאתגר האדריכלים״. במסגרת המיצג בעל הכותרת ״FLOW – האתגר השלישי״, מוקרנות עבודות וידאו לתוך נתיבים המזכירים נקיקים מדבריים שנחפרו בקירות החלל. ״השנה בחרנו להתמקד בחלק התודעתי של המשימה, והנחת העבודה שלנו היא כי עצם המודעות לנושא תחולל ותתמרץ פעילות״, היא מספרת.
16 צפייה בגלריה
האדריכלית גל נאור, בתערוכת Time Space Existenceבמסגרת אירועי הביאנלה לאדריכלות 2023
(צילום: Matteo Losurdo)
זוכה פרס אריה הזהב: הביתן הברזילאי
הביתן הברזילאי בביאנלה זכה בפרס אריה הזהב לביתנים הלאומיים על התערוכה ״טרה״ (בפורטוגזית: אדמה). התערוכה שנאצרה על ידי האדריכלים גבריאלה דה מאטוס ופאולו טאבארס, כשמה כן היא, מתמקדת באדמה כטכנולוגיה עתיקה אך גם כטכנולוגיה של העתיד. במסגרתה כוסה הביתן הברזילאי לחלוטין באדמה שהובאה במיוחד מהמדינה ועליה הוצבו ספסלים שעשויים גם הם מאדמה, ועומדים בניגוד לעיצוב המודרני של הביתן. כך ניסו האוצרים להדהד את הניגוד הפנימי בן המדינה, שספגה מאות שנות אימפריאליזם, בין התרבויות הילידיות ובן התרבויות הפולשות שבה.
16 צפייה בגלריה
חול מברזיל. הביתן הברזילאי בביאנלה, ונציה, 2023, זוכה פרס אריה הזהב
(Matteo de Mayda, Courtesy La Biennale di Venezia)
״האדמה מספקת למבקרים יכולת להתחבר באופן ישיר למסורות הילידיות בטריטוריה של ברזיל״, אמרו דה מאטוס וטאבארס למגזין Dezeen, ״כך אנחנו מקווים להבליט את החוכמה המוטמעת בחברות הללו ובמנהגים שלהן, ולהעמיק את ההבנה של הקשר ביניהן ובין הקרקע וההיסטוריה שלה בעיצוב הנרטיב הלאומי של ברזיל״. בביתן יש כמה תערוכות המציגות כמה מהחברות הילידיות בטריטוריה של ברזיל וכיצד הן מנהלות ומחלקות את הקרקע. תערוכה נוספת משחזרת את תהליך הפיכתה של ברזיליה לבירת המדינה.
הביתן הפיני: בית שימוש אלטרנטיבי
אחת מענקיות העיצוב של העולם, פינלנד, החליטה השנה לבנות בביתן שלה משהו שונה מהניקיון המלוטש שלמדנו לצפות לו מהמדינה הנורדית. התערוכה הפינית שחזרה בביתן שלה ״הוסי פיני״, או אסלה בשיטת קומפוסט, ונדרשת באופן די מילולי לסוגיית הסניטציה של העולם והקשר שלה למשבר האקלים. כשהוא מכריז ״מוות לאסלות הורדת המים כפי שאנחנו מכירים אותן״, מנסה הביתן הפיני לדמיין את עתיד הסניטציה.
16 צפייה בגלריה
האסלה של העתיד, הביתן הפיני בביאנלה, ונציה, 2023
(Matteo de Mayda, Courtesy La Biennale di Venezia)
הביתן הפיני מתחיל עם מיצב המדמה מעין חפירה ארכיאולוגית של בת שימוש סטנדרטי, עם תווית כמו במוזיאון טבע המכריזה כי מהשימוש במים במדינות מפותחות הוא עקב שימוש באסלה. ״אנחנו לא יכולים לחיות בעולם שבו מיליארדי אנשים ממשיכים להשתמש במשאבי מים נקיים כדי להיפטר מהפסולת שלהם״, אמרה אוצרת התערוכה ארז׳ה רנל, בסיור עיתונאים בביתן. ״המערכת כולה צריכה להשתנות״.
בתוך הביתן, מבנה עשוי עץ מדמה את ההוסי הפיני הביתי בגודל ממוצע, והוא מוקף באדניות ועציצים שדושנו באמצעות דשן המבוסס על שתן אנושי. בעוד המבקרים בתערוכה לא יכולים להשתמש בדגם ההוסי המוצב בה, האסלה כן תתירם אחר כך לאחריה שימוש אמיתי דרך ארגון שאינו למטרות רווח. לצד ההוסי מוצג בתערוכה סרט דוקומנטרי מזויף שמתרחש בשנת 2043 ומנסה להציג את האבסורדיות בגישה שלנו היום למשבר האקלים והפסולת.
״באסטוניה, 80% מהתושבים הם הבעלים של ביתם״, הסבירה אאט אדר, ״זה אומר שאנחנו, הדור הצעיר, עומדים בפני הרבה שאלות. עם שוק שכירות מאוד קטן וכמות עצומה של בעלי דירות, מה אנחנו אמורים לעשות?״
הביתן האסטוני: משבר הדיור במרכז
ביתן לאומי נוסף שבלט בתערוכה הוא הביתן של אסטוניה, שלמעשה אינו ביתן בכלל. במסגרת התערוכה שכר צוות האוצרים דירה בבניין דירות רגיל ושיכן בו שחקנית שגרה בדירה במשך חודש. עד תום הביאנלה השחקנים יתחלפו אחת לחודש במעין מופע פרפורמנס שיארך כתשעה חודשים. המיצגים והמופעים בדירה הם מתוסרטים בחלקם, וספונטניים בחלקם, ומנסים להעלות לשיח את משבר הדיור במדינה. הדירה עצמה מלאה במוצבים נוספים העוסקים בנושא, החל מחדר ריק לחלוטין ועד חדר שירותים שהוצבה בו מזרקה.
16 צפייה בגלריה
הביתן האסטוני בביאנלה הוא בעצם דירה ומטרת הפרויקט היא לדון במשבר הדיור, Home Stage Estonian Pavilion
(צילום: Kertin Vasser)
״באסטוניה, 80% מהתושבים הם הבעלים של ביתם״, הסבירה אאט אדר, אחת האוצרות במהלך סיור עיתונאים בתערוכה, ״זה אומר שאנחנו, הדור הצעיר, עומדים בפני הרבה שאלות. עם שוק שכירות מאוד קטן וכמות עצומה של בעלי דירות, מה אנחנו אמורים לעשות?״. הדירה הממוקמת ברחוב סאליזאדה הסמוך לתערוכה המרכזית של הביאנלה, חולקה על ידי האוצרים לשישה אזורים פנימיים. כל חלל בדירה נוצל עד תום עם מיצגים ומוצבים שונים, כאשר גם המצעים וגופי התאורה הם חלק מהתערוכה עצמה. ניצול החלל המקסימלי מגלם בחובו אמירה נדל״נית בפני עצמה, על החוויה האורבנית בחללי הדירות השכורות שמוכרת לרבים מאיתנו גם מחוץ לאסטוניה.
הביתן הקוריאני: כשאוכלוסיית העולם תגיע לשיאה
התערוכה הדרום-קוריאנית לביאנלה מכונה ״2086: יחד, איך?״. התערוכה מנסה לדמיין כיצד ייראה עתיד העולם בשנת 2086, ובאופן ספציפי, האם נצליח כחברה לקיים סולידריות אנושית ולעבוד יחד כדי להתגבר על אתגרי האקלים הצפויים לנו. באחד מדוחות האקלים של האו״ם, צוינה שנת 2086 בתור השנה שבה אוכלוסיית העולם צפויה להגיע לשיאה עם 10.4 מיליארד בני אדם. לפי הדו״ח, המבוסס על מגמות דמוגרפיות כיום, אחרי שנה זו האוכלוסייה לא תגדל במשך יותר מעשור ותתחיל להתכווץ משנת 2100.
16 צפייה בגלריה
שעשועון - איך ייראה העתיד ב2086? הביתן הדרום-קוריאני, הביאנלה בוונציה 2023
(Matteo de Mayda, Courtesy La Biennale di Venezia )
אחד המרכיבים החשובים בביתן הקוריאני הוא מעין שעשועון בסגנון טלוויזיוני המזמין את המשתתפים לענות על שאלות אמריקאיות בסוגיות הקשורות בשינויי האקלים המוצגות להם על מסכים. ״הרעיון מאחורי השעשועון הוא לאפשר למשתתפים חיבור שהוא חצי דמיוני אבל ישיר עם השורה התחתונה של שינויי האקלים״, אמרו האוצרים סויק ג׳ונג וקאיונג פארק, ״זה מחבר אותם לתרחישים שעלולים לקרות בעתיד, אבל גם להבנה שהם יצטרכו לקבל בחירות כדי לשרוד״. לצד השעשועון, מוצגים בתערוכה שלישיית שיתופי פעולה של משרדי אדריכלות מקומיים עם פעילי סביבה, בהם בית הרוס חלקית אשר המשתתפים שחזרו כדי להגיב לאוכלוסייה המצטמצמת של העיר סאול.
