איך הופכים דירה לבית, מה הפריט הכי אהוב בחלל, ומה הסיפור שמאחורי השולחן בסלון? "כאן גרים" הוא מדור שמציע הצצה לדירות אורבניות יפהפיות, עם טאץ' ייחודי שלא רואים בכל יום, פריטים מיוחדים, רהיטים מרהיבים, אוספים מעניינים ובעיקר סיפורים מרגשים. הדירות יכולות להיות מפוארות ומהודרות או קטנות ושכורות – כל עוד האנשים שגרים בהן הם המעצבים העיקריים.
כאן גרים במוזיאון OCD.
הדיירים: חנה אלאור (70)
העיסוק: פנסיונרית, עבדה בעבר בעבודה משרדית
המיקום: רחוב ידידיה פרנקל, פלורנטין
השטח: 100 מ"ר
הוותק: 10 שנים
הסטטוס: בשכירות
הדירה של חנה בפלורנטין, בתוך מבנה תעשייתי מחוספס
(צילום: נועם רון)
אחרי 17 שנה ברחוב שינקין ו-18 שנה ברחוב שבזי, הרגישה חנה אלאור שהיא צריכה מרחב שיכיל את עשרות האוספים ואת "הנשמה האקלקטית שלה". היא מצאה לופט שהיה פעם מפעל טקסטיל בשכונת פלורנטין, והפכה אותו למה שהיא מכנה מוזיאון ה-OCD – מקום שבו האספנות היא דרך חיים והבית הוא פרויקט בלתי נגמר. הירוק שולט במטבח, חתולים מופיעים בכל מקום, ובין פינת קריאה בגוון ורמיליון (אדום-כתום עז) לאמבטיה בכחול, ביתה מתגלה כמערכת אישית ומורכבת של צבעים, חפצים וזיכרונות.
"לפני עשור חיפשתי בית שאוכל לעצב לפי רצוני עד הסוף", מספרת חנה. "רציתי לופט, כי רציתי לייצר את חלוקת החלל בעצמי, ושיהיה מספיק גדול לכל החפצים שלי. הדירה הזאת עלתה ראשונה בחיפוש 'לופט בפלורנטין' שעשיתי בגוגל. ראיתי אותה, וישר ידעתי שפה אגור. זה בניין משנות ה-30 ובשנות ה-60 הוסיפו לו קומות ששימשו כמפעל נעליים, והוא הוסב בהמשך למשרדים. כשראיתי את הבית לא היו בו מטבח או חדר רחצה נורמלי, אבל שמחתי לתכנן אותם בעצמי, שיתאימו לצרכיי ורצונותיי.
"נכנסתי לשיפוץ שנמשך שלושה חודשים, וניסיתי שיהיה פשוט וזול עד כמה שאפשר. נעזרתי במעצב איתן כהן, חבר של הבת שלי, שמדד ושרטט את הדירה ותכנן את החללים כמו שרציתי. הנחתי פרקט למינציה באזור השינה והמשרד וחיפוי PVC בשאר הבית. שיניתי את האמבטיה, ותכננתי מטבח מאפס. את רוב הרהיטים והחפצים הגדולים הבאתי איתי מהדירה הקודמת, אבל נוספו גם לא מעט יחידות כדי לאחסן את האוספים שלי. יש פה שילוב בין גבוה לנמוך – פריטים וכלים יקרים ונדירים לצד פיצ'פקעס שאספתי מהרחוב".
הפילוסופיה שמאחורי הליקוט
חנה מספרת שהיא מכנה את הבית שלה מוזיאון OCD כי "כל אספנות אובססיבית היא סוג של OCD ויש לי עשרות אוספים כאן. הראשון היה אוסף החתולים הקטנים שהיום מוצגים במגירת הדפוס שעל הקיר, ומאז זה התגלגל. האוספים העיקריים הם החתולים, שנמצאים בכל פינה בבית, והפריטים הירוקים. אני קונה בעיקר בקבוצות בפייסבוק, וגם כשאני מרגישה שאני לא צריכה כלום וכבר אין לי מקום להכניס סיכה – יש דברים שאני פשוט לא יכולה להשאיר מאחור. לגור פה זה להשתעבד לאבק. הניקיון לוקח שעות, אבל היום הבית והטיפול בחתולים הם ממש העבודה שלי. אני יודעת שזה הבית האחרון שאגור בו. עד יומי האחרון אני אמשיך לעשות אותו בדיוק כמו שאני רוצה, שייצג בדיוק את מי שאני. אני אוהבת בו כל פינה וכל חפץ".
המטבח
"המטבח ירוק לגמרי, ובכל פעם שאני נכנסת אליו אני מרגישה שמחה", מספרת חנה. "יש פה פריטים פונקציונליים ירוקים, כלים דקורטיביים ירוקים, וכמובן, חתולים ירוקים. אם מתעמקים, שמים לב שהאוסף הירוק מחולק לתתי-אוספים: פחיות, בקבוקים, סכינים, ספלים, משפכים. את חלקם מצאתי וחלקם קניתי. המיקסר, למשל, לא מחובר לחשמל כי אני לא משתמשת בו, אבל הוא בגוון מושלם שהיה חייב להיות פה. אפילו מכונת הנספרסו ירוקה ואני קונה לה קפסולות רק בזהב וירוק. יש פה המון פריטים מאיקאה. עוד לפני שהרשת הגיעה לארץ נהגתי לנסוע במיוחד לחנויות שלהם באירופה ולעבור מסניף לסניף".
פינת האוכל
"האוספים הירוקים של המטבח גולשים גם לפינת האוכל, לתוך ארוניות וינטג' שגם הן נהיו סוג של אוסף", אומרת חנה. "את השולחן השאיר לנו בעל הבית הקודם ושלחתי אותו לצביעה מחדש, סביבו מיקס כיסאות עץ שקניתי בכל פעם ממקום אחר, חלקם מאיקאה. הפסנתר נמצא אצלי מגיל 18, קיבלתי אותו מהוריי ליום ההולדת, ואף על פי שאני כבר לא מנגנת, חבל לי למכור אותו. לקיר הגלריה מצאתי שיטת תלייה מיוחדת שלא פוגעת בקיר ומאפשרת לי גמישות – את התמונות אני תולה על שרשראות שיורדות מהתקרה. כמעט כל העבודות יוצרו באמנות ישראלית מקורית, לצד עבודות רקמה של אמא שלי".
הסלון
"בסלון נמצא 'קיר הנשים', שהוא תת-אוסף של עבודות האמנות שלי", ממשיכה חנה. "את כל חמש הכורסאות יחד עם שני ההדומים מצאתי ברחוב, כולם מקוריים של המעצב השוודי יאן אקסליוס (Jan Ekselius), וריפדתי אותם מחדש. את הספה גזרתי מקטלוג של איקאה עוד לפני שהגיעו לארץ, והבאתי לנגר שיכין לי אחת כזו בדיוק. גם אותה כבר ריפדתי כמה פעמים, אבל החתולים חוגגים עליה. בשידת הטלוויזיה יש אוסף של דיסקים ותקליטים שלצערי אני כבר לא שומעת".
המשרד
"כאן היה המשרד שלי כשעבדתי מהבית. הצבע השולט פה כחול אבל הוא מאוד צבעוני", מתארת חנה. "יש כאן פריטים שתכננתי וצבעתי בעצמי, כמו המובייל שהכנתי מסלסילות של משלוחי ירקות. יש לי אוסף של מאות סלסילות כאלה, פעם חשבתי שאעשה איתן משהו ובינתיים יצא מהן רק מובייל. יש כאן הרבה ספרים, אוסף כלי עבודה, אוסף מילונים ואוסף חתולים רקומים".
חדר הרחצה
"האמבטיה כחולה, וגם החתולים הכחולים שלי התאספו כאן", מספרת חנה. "המגבות כחולות, השטיח כחול ואפילו הסבונים. הכנתי גם מוביילים מחרוזים כחולים שמתכתבים עם החלל. זה המקום היחיד בבית שיש בו צמח חי – הבטטה שגדלה במים ומצליחה לגדול פה יפה. הכיור יושב על מכונת התפירה הישנה של אמא שלי, ששיפצתי וצבעתי".
חדר השינה
"בחדר השינה נמצאת פינת הקריאה שלי, היא בצבע ורמיליון, שאני מאוד אוהבת, ובצהוב, ומלאה בספרים בכל ז'אנר אפשרי", מסבירה חנה. "הכורסה הייתה של אבא שלי וריפדתי אותה מחדש. המיטה עברה איתי לפה מהבית הקודם, ולצידה שידות וינטג' מבית הוריי, ארון וארגזי אחסון וינטג' שקניתי מחברה, וגם שידה וכיסא שעשיתי בעצמי מאבנים. המתלים בחדר היו פעם חלק מתפאורה של הופעת מחול של הבת שלי, ואת גופי התאורה קניתי בזמנו בחנות הווינטג' 'עמיקמה' של עמיקם לוי".
ממפעל - לבית מגורים
הבניין בצורת האות ר' בפינת הרחובות השוק ועמק יזרעאל (ששמו שונה בהמשך לרחוב הרב פרנקל) נבנה באמצע שנות ה-30 ושימש לסדנאות ולנגריות. גובה הבניין היה במקור כשישה מטרים. בשנות ה-70 נוספו שתי קומות ששימשו למלאכה: קומה שנייה לייצור נעליים ובה מפעל בשם "נעלי רווחה", וקומה שלישית לייצור רוכסנים וכדומה.
ב-1993 נרכשה הקומה השלישית בידי מעצב צעיר, שחילק אותה לשלוש יחידות דיור בסגנון לופט של 100 מ"ר כל אחת (וגובה של שלושה מטרים), שיועדו למגורים ויצירה לאמנים ולמעצבים. הפרויקט התאפשר הודות לתוכנית בניין עיר - יפו B - שמאפשרת לשלב מלאכה ומגורים. התב"ע הזו ייחודית לאזור פלורנטין ומייחדת אותה משאר חלקי העיר. ב-1998 הוא רכש גם את הקומה השנייה מ"נעלי רווחה" וחילק אותה כמו את הקומה שמעליה, וגם כאן הלופטים הושכרו לשימוש אמנים ומעצבים כסטודיו ליצירה.
במהלך השנים קומת הקרקע עברה שינויי שימוש והיחידות הושכרו לצעירים יצירתיים. השינוי התחיל להתבצע על ידיו, שלוש שנים לאחר התחלת תחייתה של שכונת פלורנטין (ב-1990) כשהפרויקט המוביל בשעתו היה "מרכז לעיצוב ויטל 12", שהיה הפרויקט שגרם לראש העיר לשעבר שלמה להט (צ'יץ') להפעיל את העירייה בפיתוח השכונה שהוזנחה בשנות ה-70 וה-80.
להציץ לבתים של אחרים
אירועי "בתים מבפנים" הם הזדמנות לבקר בעשרות מבנים ואתרים בעיר, רובם כאלה שנפתחים לקהל רק ליומיים-שלושה, כמו במקרה של הלופט של אלאור בפלורנטין. אביבה לוינסון, המייסדת והמנהלת של המיזם הבינלאומי שהגיע לארץ לפני שני עשורים, מוסיפה כי "בתים מבפנים" – אירוע האדריכלות הגדול בארץ – מציין השנה 20 שנות פעילות ומתקיים בשיתוף עיריית תל אביב־יפו. "במהלך סוף השבוע, חמישי-שבת, 9-7 במאי 2026, ייפתחו עשרות בתים ומבני ציבור ייחודיים, לצד סיורים, הרצאות ומפגשים, כולם ללא תשלום. השנה, לציון יובל לקרן תל אביב, תוקדש חטיבת תוכן מיוחדת לפעילותה בעיצוב המרחב הציבורי והחברתי בעיר – מהקמה ופיתוח של מבני ציבור ועד חיבור בין תורמים לקהילות ויצירת יוזמות חינוכיות וחברתיות ארוכות טווח", היא אומרת.
בין המבנים המיוחדים שייפתחו לקהל בסוף השבוע הקרוב גם פרויקט הירקון 70 - בניין שעבר שימור מוקפד עד רמת עיצוב הפנים ברוח האישים שגרו בו בעבר, בהם מאיר אריאל, לולה בר אבנר ואילן פיבקו. וגם לראשונה ייערך סיור לחוות המכלים של תחנת הכוח רדינג בשפך הירקון שבעתיד יעבור הסבה למוקד חדש של תרבות, פנאי, יצירה וספורט, כחלק מההתפתחות העתידית של אזור שדה דב. בתחרות האדריכלים לתכנון מתארי שיזמו עיריית תל אביב-יפו וחברת "אתרים", זכתה חברת מילבאואר אדריכלים, בשיתוף משרד תמא אדריכלות נוף, שהציעו תוכנית חדשנית לשימור ושימוש מחדש של חוות מכלי הדלק ובשטחים הפתוחים הסובבים אותו, בנקודת המפגש בין הנחל לים. הסיור החינמי יתקיים ביום חמישי, 7.5, בשעה 17:00, בהובלת האדריכלית אורית מילבאואר ואדריכלית הנוף ליטל סמוק. משך הסיור כשעה. אין צורך ברישום מוקדם.
בנוסף ייפתחו שני מתחמים לסיורי הציבור: בפנוכו בבית בית דו"צ לשעבר, הצמוד לבית העיתונאים ברחוב איתמר בן אב"י 9 בתל אביב, ומתחם התחייה 14 בדרום תל אביב. שני המתחמים מציגים מבט על הדרך שבה מבנים קיימים יכולים לקבל חיים חדשים - דרך שימוש מחודש לתוכן, יצירה, קהילה ועיצוב. בבית דו"צ לשעבר, שתוכנן בשנת 1961 על ידי האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר, יתקיימו סיורים בימי חמישי 7.5 ושישי 8.5 שיציגו את סיפורו של המבנה, ואת המהפך שעבר בשנתיים האחרונות.
במרחב התחייה 14 יתקיים יום פתוח של סלונים ביום שישי 8.5 עם הרצאות, סיורים ומפגשים בחללי סטודיו פעילים. המבנה התעשייתי משנות ה־60 הפך בשנים האחרונות למרחב למלאכה ויצירה שבו פועלים בעלי מלאכה, אמנים, מעצבים ומייקרים.
נועם רון - אדריכלית, מעצבת, צלמת וכותבת, שמספרת את סיפורן של דירות אורבניות מעניינות. רוצים להשתתף במדור? פנו במייל kangarim.info@gmail.com
