תערוכת בוגרי ובוגרות התואר השני באמנויות של בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים לשנת 2023 נפתחה בשבוע שעבר ברחוב הרצל 119 בתל אביב, והיא תוצג עד 17 ביוני. בתערוכה מוצגים השנה 24 פרויקטים מגוונים, וגם אם חלק מהשאלות והנושאים שהובילו ליצירת העבודה דומים, כל יצירה שונה לחלוטין ועומדת בפני עצמה.
אחת העבודות הבולטות בתערוכה מבחינה מרחבית היא "קתרזיס", שנוצרה על ידי האדריכלית והאמנית אורטל בראל. העבודה האישית נבעה מהחיים לצד אחיה, שחקן הכדורגל גל בראל. בעבודתה חשפה בראל דווקא את המושבים ואת עבודות הפיגומים, הקונסטרוקציה, שתומכת בהם באצטדיון כדורגל. כך, החדר שבו מוצגת היצירה מלא מצד לצד ב-2,560 מושבים בנויים מחומר אחד בלבד - נייר בריסטול עבה שנקרא דופלקס, ובצבע אחד בלבד - לבן. העבודה עוסקת במחשבות על המבנה שמכיל את אחד הדברים הכי פופולריים בעת המודרנית – צפייה בכדורגל באצטדיונים – נושא שדובר רבות בעיקר סביב המונדיאל האחרון בקטאר, שלקראתו נבנו במהירות אצטדיונים רבים, תוך פגיעה בחיי אדם.
בראל מציעה בעבודתה זווית מעניינת לבניית אצטדיון כדורגל. "אני זוכרת את החוויה שלי בתור ילדה שמגיעה עם המשפחה לצפות במשחקים של אח שלי", מתארת בראל את האירועים שהובילו אותה ליצירת העבודה, "ואני זוכרת כיצד חלקנו את השמחה והכאב עם עוד כל כך הרבה אנשים שנמצאים בתוך המבנה. מאז הצורה של המבנה של האצטדיון והיכולת שלו לכלוא כמות כל כך גדולה של אנשים ואנרגיה תמיד גרמו לי להרגיש שהוא נמצא על סף התפוצצות. העבודה מבטאת בחומר אחד רגע של קתרזיס שמתקיים במבנה, ועוסקת בסכנת ההתפוצצות הטמונה בו, בשבריריות של רגעי שמחה מתפרצת".
תורה שלמה פותחה סביב תכנון מעברים ודרכי היציאה היעילים במגרשי כדורגל גדולים, שקיבלו את השם, וומיטוריה (Vomitoria), מלשון הקאה בלטינית
האצטדיונים או התיאטראות הם אחד מהמבנים הציבוריים הראשונים שתוכננו ופותחו, יחד עם המקדשים של יוון העתיקה. באותה תקופה השתדלו לנצל את הטופוגרפיה הטבעית ולהקים את התיאטרון באזור משופע או הררי. בחירת המיקום אמנם חסכה את הקונסטרוקציה ואת עמודי הפלדה, אבל כבר אז החלו לחשוב על פתרונות שיאפשרו לכמות גדולה של צופים באירועים להיכנס ובעיקר לצאת במהירות. תורה שלמה פותחה סביב תכנון מעברים ודרכי היציאה היעילים במגרשי כדורגל גדולים, שקיבלו את השם, וומיטוריה (Vomitoria), מלשון הקאה בלטינית. המבנה שאמור להקיא מתוכו בו זמנית את כל האנשים בצורה בטוחה ונוחה. הדגם שבנתה בראל מדמה מעבר שכזה אבל נדמה שהחומר היחיד שבו השתמשה והניתוק מאירועי הספורט נותן לו ביטוי חדש.
האתגר באוצרות של תערוכה שאינה מבוססת על נושא מוגדר הוא לקשור בין כל היצירות ועדיין לספר סיפור המקשר בין היצירות, מוסיפה מאור. כך, "אפשר לזהות אזורים שבהם מוצגים נושאים דומים בין העבודות כמו העיסוק בזהות, בית, מולדת, היסטוריה משפחתית ותולדות המקום. עבודות אחרות מתמקדות בקשר שבין הגוף לבין המרחב שבו אנו חיים, או מציגות שאלות שונות הקשורות במאפייני התקופה הנוכחית ותחושות האמנים שנובעים ממנה".
המקום והמצב משתקפים בחלק מהעבודות
הבחירה במיקום – המהנה ברחוב הרצל 119 בתל אביב – מכתיבה חלק מהתצוגה של העבודות וגם המצב הפוליטי-חברתי בארץ נותן את אותותיו על עבודות הבוגרים. "התערוכה נפתחת השנה בצל חודשים של מאבק על זהות המדינה ועל עצם מושג הדמוקרטיה. במהלך השנים האחרונות תוכנית הלימודים האקדמית גובשה סביב נושא מוצהר שעסק במקום ומקומיות. אך, השנה הנושא נשאר פתוח לבחירת הסטודנטים", מספר פרופ׳ דור גז, ראש התוכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל שגם אצר את התערוכה יחד עם הדס מאור, אוצרת ומרצה בכירה בתוכנית.
"למיקום המבנה שבו הבוגרים יוצרים לכל אורך הלימודים ברחוב הרצל השפעה ניכרת על היצירות המוצגות בו", אומר פרופ' גז. ואכן כמה עבודות ניצלו את מגבלות הבניין ואת מאפייניו עבור היצירה.
בעבודתה של שני אביבי, "צימאון בארות", חדי העין יבחינו כבר מבחוץ. מחוץ לחלון בקומה העליונה מציץ המנגנון שעליו מבוססת היצירה. הוא מתחיל בצינורות מים שמובילים לשני מאגרי מים שחורים. אלו מחוברים למערכת הגברה שמדגישה את הקול של המים המבעבעים בתוכם.
מערכת צינורות נוספת מובילה את המים מהמאגר לדפים מתוך ספרי "ידיעות הארץ" שמשתנים ככל שהמים ניגרים על גביהם. שינוי הרישום לאורך זמן קיום התערוכה מעלה את השאלות שהעסיקו את אביבי בנוגע לשכבות הדפים המודפסים שנגלים ככל שהמים מרטיבים אותם. בכל שכבה שנרטבת ו"נהרסת" או מתקלפת מהקיר נחשפת עוד שכבה ועוד מידע שמסתתר בין דפי הספרים.
"אפשר לזהות אזורים שבהם מוצגים נושאים דומים בין העבודות כמו העיסוק בזהות, בית, מולדת, היסטוריה משפחתית ותולדות המקום. עבודות אחרות מתמקדות בקשר שבין הגוף לבין המרחב שבו אנו חיים"
עגורנים וציפורים
גם עבודתה של ג'קי פערל בשם "ארכיבאית הנוצות: מיתולוגיה אוטוביוגרפית", מדגישה את מרכיבי המבנה כשהיא מתפרשת על פני שני חדרים ומשתמש בחלון קיים במבנה כמסגרת למיצב שיצרה. המיצב כולל תמונה של עגורן עליו עשרות ציפורים מעופפות, סרטון וידיאו של עבודת איסוף וקטלוג הנוצות בארכיב שבברלין ומאחורי החלון שילוב ביניהם.
בתוך מסגרת החלון ניצבים פסלים. פערל שהגיעה מתחום התיאטרון והבימוי עוד תהפוך את המיצג להצגת תיאטרון והיצירה מהווה מעין הקדמה או טריילר להצגה שתעלה. מאחורי מסגרת החלון ניצבת מעין במה מוארת עם דמויות מיתולוגיות ופסלי עגורנים בגדלים שונים שכל כך מזוהים בתקופה הנוכחית עם הנוף העירוני המתהווה.
16 צפייה בגלריה
העבודה ארכיבאית הנוצות: מיתולוגיה אוטוביוגרפית של ג'קי פרעל, תערוכת הבוגרים של בצלאל 2023
(צילום: דניאל חנוך)
סיפור על מקום
עבודתה של רחל לויאן, בשם "הַגְּזֵרָה, הַבְּשׂוֹרָה וְיֶתֶר הַדְּבָרִים", נעה בין רישום או איור דו-ממדי לבין פסל מרחבי וכוללת מספר אלמנטים המשתלבים יחד בחדר לכדי סיפור על מקום. העבודה המונוכרומטית צבועה כולה בגוונים של לבן ודרכה לויאן שואלת שאלות בנוגע לקיום של האובייקטים שכמעט ונעלמים בקירות הקיימים של המבנה.
"מצד אחד, האובייקטים מתגלים כבעלי צורה, חומר, משקל ונפח, ומצד שני, הם נטמעים בחלל שנראה ריק אך ממלא ומדגיש אותם. האובייקטים נבנו עבור חלל התצוגה, וכקבוצה הם מחזקים זה את זה ומעלים שאלות על גבולות המרחב והחלל שבו הם מוצגים".
כלבים במקום נופשים
לעומת העבודות שיוצרות מרחבים חדשים בתוך המבנה הקיים, עבודת הווידיאו של שלומי יוסף, "אזהרת מסע", מציגה מרחבים מנקודת מבט שונה. הסרט צולם במשך שנים במהלך הביקורים שלו בסיני שבמצרים. למרות אזהרות המסע שהרתיעו אותו החליט לחזור שוב ושוב. בסרט של יוסף הצופים נחשפים למבנים של בתי מלון נטושים בסיני ועל המתרחש בהם כיום. המבנים התיירותיים הנטושים קסמו לו ואת הצילומים ערך לסרט הגמר שלו.
"הדעות חלוקות לגבי הסיבה לזניחת בתי המלון", מספר יוסף, "לא ברור אם נבע כתוצאה מפיגועי הטרור שהתרחשו באזור בשנת 2004 וגבו את חייהם של 34 תיירים, או אם כתוצאה מכשל חוקתי שהוביל לתשלומים מוקדמים מדי ליזמים על ידי הממשלה המצרית שביקשה לקדם את התיירות במקום, או בגלל יזמים שהפסיקו עם עבודות הבנייה וזנחו את הפרויקט מיד לאחר קבלת התשלום. כך או כך, התוצאה נותרה זהה – השתלטות כלבים משוטטים על מבני בתי המלון".
הכלבים המשוטטים הפכו לגיבורי הסרט שעוקב אחר המבנים הנטושים. מתוך תצלומי בתי המלון ונקודות המבט השונות על פרטים של המבנים שהובילו את יוסף לצלם את סרטו, דווקא התצלומים של הכלבים על רקע אותם מבנים הם שמושכים את תשומת הלב ומספרים את סיפורה של להקת הכלבים שמשוטטת במקום, ללא מילים או עלילה.
העבודות, המתפרשות על פני ארבע הקומות של המבנה מציגות מגוון יכולות וטכניקות של יצירה.
