לפני כארבע שנים קנו בני זוג ממרכז הארץ מגרש בן כ-400 מ"ר ופנו למשרד שחר-רוזנפלד אדריכלים כדי שיעזרו להם לתכנן ולבנות עליו את ביתם. המגרש הכתיב כמה אילוצים שדרשו כמה וכמה פתרונות מהאדריכלים בזמן התכנון והבנייה. ראשית, המגרש צר וארוך. שנית, אחת מהצלעות הארוכות שלו צמודות לבית השכן, כך שלמבנה שתוכנן עליו יש חזית אחת ארוכה ללא חלונות. לבסוף, התוכניות העירוניות חייבו להקים את המבנה במפלס גבוה ממפלס הרחוב, ולכן הכניסה לבית מתחילה במדרגות.
קוביית בטון מרחפת
הבית, 400 מ"ר שטחו הבנוי, מחולק לשלוש קומות ומאופיין בחלקו החיצוני במראה מרשים ויוצא דופן. הקומה התחתונה עשויה ברובה מקירות זכוכית שהחלקים האטומים ביניהם חופו בפח שחור, והקומה העליונה גדולה ממנה במעט ונראית כמו קופסת בטון מוארכת שמרחפת מעליה ומסתיימת במרפסת קטנה ואינטימית שמשובצת בתוך מבנה הבטון. המרפסת משמשת את בני הזוג לבילוי פרטי והיא גם מצלה על המרפסת התחתונה והחיצונית של הבית. נוסף על כך יש בבית קומת מרתף, שבה נבנו חלל משחקים לילדים, ממ"ד וחדר שינה נוסף לאורחים.
דלת הבית ממוקמת בצלע הקצרה של המבנה ונפתחת לחלל פתוח מרוצף ברזינה אפורה שמכיל את כל הפונקציות הציבוריות של הבית. מימין לכניסה נמצאים שירותי אורחים ומשמאל נמצאת פינת משפחה, שמופרדת מאזור הכניסה באמצעות ספרייה מברזל שחור. אחריה ממוקמים בזה אחר זה המטבח, פינת האוכל והסלון.
הקיר שמאחורי גרם המדרגות עשוי בטון חשוף שנמשך לאורך כל שלוש הקומות של המבנה ומואר מלמעלה על ידי סקיי-לייט ארוך, שנועד להכניס אור טבעי לצלע הזאת, שצמודה לבית השכן ואי אפשר היה לקבוע בה חלונות
"כאדריכלים אנחנו מאמינים בטשטוש גבולות בחלל", מסביר האדריכל ליאור רוזנפלד, "כדי להשיג את זה מיקמנו בחלל יותר מפונקציה אחת שמדברת באותה השפה. למשל היחידה שמכילה את הטלוויזיה בפינת המשפחה והארונות הגבוהים במטבח בנויים שניהם מאותו חומר - פורניר עץ - וממשיכים זה את זה מעבר לחלון הגדול שמפריד ביניהם. גם התאורה יוצרת המשכיות בין הפונקציות השונות. שני פסי לד מאירים את החלל כבר מהכניסה, ממשיכים לכל אורכו ויוצאים גם למרפסת".
טשטוש הגבולות, מסביר רוזנפלד, מתייחס לא רק לפונקציות השונות אלא גם לקשר בין הפנים לבין החוץ. לכן הפתחים הרבים בקומת הקרקע נמשכים מרצפה ועד תקרה עם משקופים מינימליים, כדי לתת תחושה פתוחה ככל האפשר. זו גם הסיבה שיש אלמנטים עיצוביים שממשיכים מתוך הבית החוצה, למשל אותם פסי תאורה או היחידה הגדולה בסלון המחופה בקורטן - ברזל בגוון חום-כתום - שיוצאת החוצה מפנים הבית ונמשכת למרפסת.
המטבח נבנה משני פסים מקבילים, האחד של ארונות גבוהים שחופו בפורניר עץ והשני אי גדול עשוי מנירוסטה, שבו משולבים הכיור, הכיריים ואזור ישיבה ואכילה.
מדרגות לאורך כל הבית ואור מלמעלה
ממול למטבח נמצא גרם המדרגות שעשוי מברזל שחור עם מעקה מאותו החומר, ולפניו מעקה זכוכית שנועד להפריד את הקומה מהמדרגות שיורדות לקומת המרתף. הקיר שמאחורי גרם המדרגות עשוי בטון חשוף שנמשך לאורך כל שלוש הקומות של המבנה ומואר מלמעלה על ידי סקיי-לייט ארוך, שנועד להכניס אור טבעי לצלע הזאת, שצמודה לבית השכן ואי אפשר היה לקבוע בה חלונות.
בפינת האוכל ניצב שולחן גדול עם רגלי עץ ומשטח אבן – חומרים טבעיים שמכניסים חום לחלל – ומסביבו כיסאות מרופדים בגוון ירוק-טורקיז שמזכיר את זה של הספה בפינת המשפחה. הריהוט נקנה בהביטאט. את החלל מאיר גוף תאורה גדול מפליז מושחר עם עיגולי זכוכית. בסלון עומדת ספה גדולה מאוד מרופדת באריג אפור, זוג שולחנות קפה עגולים וזוג כורסאות מעור חום על רקע של שטיח גדול במיוחד.
וילונות שקופים למחצה מספקים פרטיות במידת הצורך, ונגיעת הטקסטיל שלהם מוסיפה גם היא רוך לבית המודרני. באלמנט הקורטן הגדול שעל הקיר חבויה מערכת המיזוג וקבוע גם קמין, ומעליו מסך טלוויזיה גדול שנראה כאילו הוא משקף מסך תאום שמצוי בהמשך של אותו אלמנט, מעבר לוויטרינה שחוצצת בין הסלון לחצר.
הבריכה מדמה מעיין טבעי
מהסלון יוצאים לאזור הבריכה שתחומה במעקה זכוכית ומחופה בפסיפס ירקרק שנועד ליצור הרגשה של מעיין טבעי. משמאל נמשך החלק המרוצף של החצר שכולל מטבח וסלון חוץ, ובתוכו שתלו האדריכלים גם עצי תות וצמחים נוספים כדי להוסיף עוד ירוק.
בחזרה פנימה ובמעלה גרם המדרגות תלויה עבודה מרשימה וצבעונית של האומן יגיל ווינר מגלריית הראל. היצירה מוסיפה נגיעה עזה של צבע ומלווה את העלייה שמובילה לקומת החדרים המרוצפת בפרקט אלון. החדר הראשון בקומה הוא חדרן של שתי הבנות במשפחה. הוא גדול במיוחד ונבנה כך שבעתיד יהיה קל לחלק אותו לשני חדרים נפרדים. נוסף עליו יש בקומה עוד חדר שינה, חדר שירות, חדר רחצה כללי ואת חדר השינה של ההורים, הכולל חדר ארונות וחדר רחצה פרטי.
בטון, זכוכית, עץ ואמנות בצבע
עם הכניסה לחדר ההורים שבקצה הקומה, חדר הרחצה נמצא משמאל ומופרד מהחלל באמצעות מחיצה של פסי עץ. חלל הרחצה מחופה כולו באבן – הרצפה, הקירות והמשטח שעל ארון הכיור. מאחורי קיר זכוכית נמצא מקלחון מפנק עם ספסל ישיבה בנוי, גם הוא עשוי מאבן. מימין לכניסה נמצא אזור הארונות של החדר, שכולל ארונות שקופים ואטומים כאחד ומופרד מאזור השינה ביחידה ניצבת בגוון אפור-ירקרק שמצידה האחד טלוויזיה שקועה ומצידה השני ארון הנעליים של בני הזוג.
המיטה הגדולה, המרופדת באריג אפור, תחומה בין שני קירות בטון גולמי שמספקים לה רקע מחוספס, שאותו מחממים השטיח הרך שבמרכז החלל וכורסה כחולה ייחודית שיוצרת פינת ישיבה קטנה ונעימה ממול.
משני צידי המיטה תלויים גופי תאורה שונים שנקנו שניהם ביאיר דורם – האחד צילינדר תלוי דק ושחור והשני עומד ואלכסוני, צבוע בבורדו. על הקיר שלצד המיטה עבודה נוספת של יגיל ווינר, גדולה מאוד ובולטת, שנראית היטב גם במבט מחוץ לבית, דרך הוויטרינה שמפרידה בין חדר השינה של ההורים לבין המרפסת הפרטית שלהם. המרפסת הקטנה והנעימה משקיפה לנוף ירוק שממוסגר בתוך הבטון של המבנה המקיף אותה, ונחשף במלואו הודות למעקה זכוכית שקוף.
