הדירה הזאת בנס ציונה לא הייתה אמורה להיות הבית של האדריכלית אריאל מרוז ובני משפחתה. היא התחילה כעוד נכס להשקעה של זוג אחר, כזה שרואים לא מעט בשוק הישראלי: תכנון מיושן, מטבח עם קרמיקה כתומה, פרקט מתפרק ותשתיות שעבר זמנן. אבל בתוך כמה חודשים, ובנסיבות שלא היה אפשר לצפות, היא נהפכה עבור מרוז למשהו אחר לגמרי. הדירה נעשתה בית, עוגן וגם נקודת מפנה מקצועית.
מרוז, אדריכלית ומעצבת פנים בת 30, קיבלה פנייה מזוג בשנות ה-50 שביקש לשפץ דירה שהם קנו להשקעה. המטרה הייתה ברורה: לייצר נכס פונקציונלי, ניטרלי ונעים, כזה שיוכל בעתיד לשמש את אחד הילדים שלהם, ועד אז להיות מושכר. "זו הייתה 'דירת סבתא', עם חלוקה לא נוחה וחדרי רחצה לא פרקטיים", היא משחזרת. אלא שבמקביל לתהליך השיפוץ, החיים האישיים שלה קיבלו תפנית דרמטית. "בזמן השיפוץ בעלי חלה בסרטן", היא מספרת. "מצאנו את עצמנו עם חוזה שכירות שעמד להסתיים, כשהשיפוץ עוד לא נגמר, ו'גרנו' בבית חולים איכילוב. הייתי צריכה להמשיך ללוות את הפרויקט ובמקביל להיות שם עבורו".
בתוך המציאות הזו הדירה כבר לא הייתה עוד עבודה ונהפכה לפרויקט אישי מאוד. "עשיתי את מה שאני יודעת הכי טוב – לבנות בית. לייצר מקום שיהיה נעים, שייתן תחושת ביטחון בתוך כל הכאוס", היא אומרת. כך, באופן בלתי צפוי, עברה הדירה מהלקוחות אליה ואל משפחתה כשהם החליטו לשכור אותה עבורם. "זה התגלגל אלינו בטיימינג מושלם", היא מתארת. היום, כשנתיים וחצי אחרי, היא גרה שם עם בן זוגה ועם בנם אורי, בן שנה, והדירה ממשיכה להתעדכן ולהשתנות יחד עם המשפחה הצעירה.
"הקסם קורה בפרטים הקטנים"
השיפוץ נמשך כחודשיים בלבד אבל כלל מהפך של ממש. קירות נשברו כדי לפתוח את החלל הציבורי וליצור אופן ספייס, המטבח הוחלף לחלוטין, מערכות האינסטלציה שודרגו וחדרי הרחצה תוכננו מחדש. בין היתר אוחדו חדר שירותים ואמבטיה קטנים לחלל אחד, וחדר הרחצה המרכזי הורחב על חשבון חדר ארונות. הדירה, בשטח של כ-108 מ"ר, נהפכה לחלל מודרני, בהיר, פתוח ונוח לחיי משפחה.
למרות השינויים הדרמטיים, הקו העיצובי נשאר מאופק יחסית. מרוז בחרה בסגנון מודרני נקי, בגוונים ניטרליים, כזה שיכול להתאים כמעט לכל אחד – גוונים בהירים עם נגיעות של עץ כהה. אבל הבחירה המשמעותית יותר הייתה דווקא בגישה הכלכלית. "זו הייתה דירה להשקעה, אז מראש לא עבדנו עם תקציב בלתי מוגבל", היא אומרת. במקום להישען על פריטים יוקרתיים, שילבה מרוז בין מקורות שונים: רהיטים ונגרות בהתאמה לצד פתרונות מאיקאה, גופי תאורה שנרכשו באתרים בחו"ל ושדרוגים עצמאיים בסגנון DIY של פריטים קיימים. "לא חייבים לשבור את הכיס כדי להגיע לבית שנעים להיות בו", היא מדגישה. "הקסם קורה בשכבות, בפרטים הקטנים".
המספרים עצמם חושפים סיפור מעניין לא פחות: השיפוץ הכולל עמד על כ-170-160 אלף שקל (ללא רהיטים ואביזרים). המטבח, אחד המרכיבים היקרים בפרויקט, עלה כ-60-55 אלף שקל, כולל שיש, כשחלק מהחיסכון הגיע מהחלטות תכנוניות, למשל צמצום מספר היחידות באי והימנעות מבניית ארונות עד התקרה. גם בבחירת חומרים וספקים ניכרת חשיבה כלכלית: דלתות פולימר בכ-1,000 שקל לדלת במקום ב-2,000 שקל, קרמיקה סביב 100 שקל למ"ר וגופי תאורה בעלויות נמוכות יחסית. "יש המון מקום למיקוח", היא אומרת. "ברוב החנויות נותנים מחיר פתיחה גבוה ומצפים שנתמקח. מי שלא עושה את זה, משלם יותר". לדבריה, אחד המקומות שבהם אנשים דווקא טועים בניסיון לחסוך הוא ויתור על מעצבת. "אנשים חושבים שזה מיותר, אבל בפועל זה חוסך כסף", היא אומרת. "טעויות בתשתיות, במיקומי חשמל או בבחירת חומרים עולות הרבה יותר כשמתקנים אחר כך".
לדבריה, הסלון תוכנן מתוך מחשבה על היומיום המשפחתי ולא רק על מראה אסתטי. מרוז בחרה ספה רחבה ועמוקה במיוחד, המותאמת לה ולבן זוגה הגבוהים, לצד פלטת צבעים רגועה, טקסטיל רך ותאורה חמימה שיוצרים תחושת נינוחות. גם פינת המשחקים של אורי שולבה בתוך החלל בלי לפגוע בקו העיצובי הנקי, כחלק מהניסיון לייצר בית שנראה מוקפד אבל באמת חי ומתפקד.
שבירת קירות בלייב
במקביל לשיפוץ החלה מרוז לתעד את התהליך ברשתות החברתיות. היא מספרת שבהתחלה זה היה כלי עבודה בלבד, סוג של תיעוד שמאפשר בקרה על מה שקורה בשטח. "אני מצלמת כדי למנוע טעויות ולדעת בדיוק מה קרה בכל שלב", היא מסבירה. אבל כשהדירה נהפכה לבית שלה, גם התיעוד נעשה אישי יותר, והקהל הגיב בהתאם. בתוך פחות מחודש צמח חשבון האינסטגרם שלה ביותר מ-5,000 עוקבים. כעת הוא עומד על 10,000 עוקבים ועוקבות. "לא ציפיתי לזה בכלל", היא אומרת, "אני לא יוצרת כמויות גדולות של תוכן, וזה פשוט התפוצץ".
החשיפה הזאת תורגמה גם להזדמנויות מקצועיות. לדבריה, הסרטונים הביאו גל של פניות וסגירת פרויקטים חדשים, בייחוד לקראת הקיץ. אחרי תקופה שבה נאלצה לשים את העבודה בצד בגלל המצב המשפחתי, זו הייתה חזרה חזקה לשוק עבורה. עם זאת, היא מודה שהמעבר מחשבון אישי לחשיפה רחבה לא היה מובן מאליו. "זה היה עמוד אינסטגרם משפחתי מאוד, ופתאום יש בו חשיפה גדולה. הייתי צריכה למצוא איזון בין שיתוף לפרטיות", היא אומרת.
הנגישות של התוכן, כך נראה, היא זו שהביאה את הקהל. כזה שמחפש עיצוב בגובה העיניים, שאפשר ליישם גם בדירה שכורה, עם ילדים ועם תקציב מוגבל. ובכל זאת, מרוז מזהירה מההשפעה של הרשתות על תפיסות עיצוב. "הרבה לקוחות שולחים לי תמונה ואומרים 'אני רוצה כזה'. אבל זה לא עובד ככה. מה שנראה טוב באינסטגרם לא בהכרח מתאים לבית, לתקציב או לחיים עצמם", היא אומרת. לדבריה, חלק מהבעיה הוא פער בין הדמיה למציאות. "בהדמיות החדרים נראים גדולים יותר והריהוט יוקרתי יותר. אי אפשר לקחת עיצוב של חלל גדול ולהעתיק אותו לדירה קטנה".
"אנשים יכולים ללמוד מהטעויות שלי"
אחד החדרים שממחישים היטב את הגישה שלה הוא חדרו של אורי התינוק, שעוצב בקונספט חלל, בעקבות פשרה זוגית משעשעת. גם כאן, כמו בשאר הדירה, מדובר בשילוב של יצירתיות ועבודת DIY: צביעת רהיטים, מדבקות קיר, שדרוג ארון קיים ושימוש בחומרים פשוטים יחסית. הדרך לשם, משתפת מרוז, לא הייתה מושלמת. היו טעויות, תיקונים ועבודה חוזרת, אבל מבחינתה זה חלק בלתי נפרד מהתהליך. "אנשים יכולים ללמוד מהטעויות שלי ולא להגיע למצב שהם מתקנים קיר באמצע הלילה", היא אומרת.
בחדר השינה הזוגי ביקשה מרוז ליצור תחושה המזכירה חדר בבית מלון אך בלי להיכנס להוצאות כבדות. במקום עבודות חשמל מורכבות היא שילבה גופי תאורה תלויים שהוזמנו אונליין ופועלים ללא חיבור קבוע לחשמל. היא גם הוסיפה טקסטיל בגוונים רכים וחומרים טבעיים המעניקים אווירה רגועה ואינטימית. גם כאן, כמו בשאר הבית, הדגש היה על פתרונות יצירתיים שמצליחים לייצר תחושת יוקרה בתקציב נגיש יחסית.
בסופו של דבר, הדירה הזאת היא לא רק פרויקט עיצוב, היא אומרת. היא סיפור על תקופה מורכבת, על יצירתיות תחת מגבלות, ועל היכולת להפוך נכס סטנדרטי לבית שמותאם בדיוק למי שגר בו. "לא חייבים להוציא סכומים מטורפים כדי להרגיש בבית", מסכמת מרוז. "צריך לחשוב חכם, להיות יצירתיים ולבנות מקום שמתאים לחיים עצמם, לא רק למה שנראה טוב בתמונה".
