"עליתי למגדל הכי יקר בעיר וכולם שם בראש סבבה. יש אווירה טובה, הכל פה רץ מהיר, כולם עפים איתי למעלה". (מתוך השיר 'מועבט'. מילים: עדן בן זקן ואיתי גלו)
עברה כמעט שנה מאז שמסעדת POP&POPE נפתחה לקהל - ועדיין ניתן להזמין שם שולחן רק ארבעה חודשים קדימה. המסעדה ממוקמת במגדלי חג'ג' ברחוב הארבעה שבתל אביב, על הגשר שמחבר בין שני המגדלים בקומה הארבע עשרה. אנחנו מגיעים למקום בשעת ערב מוקדמת כדי להתרשם בעצמנו מהחוויה, ומחכים בתור למעלית המהירה שמרימה אותנו מהרחוב הישראלי המזיע אל הנוף הסטרילי והממוזג של מגדלי היוקרה של העיר שמככבים בשירי פופ עכשוויים.
הלובי המדובר של המסעדה יכול לשמש כאתר צילומים נועז ופסיכודלי עבור להקת בנים קוריאנית. הלבוש האופנתי, המוקפד והסקסי של קהל הלקוחות משתלב עם פסלים ענקיים ומנצנצים בעלי איברי מין מוגדלים, תמונות של נשים בעירום חלקי, כורסאות מעוצבות וכבדות, ונקישות של כוסות מלאות ביין לבן.
שחף שבתאי, השף הישראלי שפרץ לתודעה הבינלאומית עם מסעדות היוקרה המעוצבות שלו שממוקמות במקומות שונים בעולם, מזמין אותנו להיכנס למה שנראה מהצד כמו מסיבה של הכובען המטורף של אליס בארץ הפלאות. ממלכה מהופנטת ויוצאת דופן שמרחפת על גשר בקומה ה-14, מסעדה שמדברים על העיצוב היוקרתי שלה לא פחות מאשר על האוכל שמוגש בה.
"מה שאתה רואה פה זה עיצוב איטלקי, ג'ורג'יו ארמני", הוא מצביע בגאווה על שלט המתכת הרשמי והמפורסם של המגה מותג האירופאי. "לתוך המעטפת האיטלקית הזאת הכנסנו תוכן אסייתי, וזה היה מאתגר. לקחת עולם עיצוב איטלקי קלאסי ולשלב אותו עם אוכל אסייתי יוצר משהו חדש לגמרי. אנחנו נותנים לכולם את החלום הזה - להיות כאן, לגעת, לראות את העיצוב, את הפסלים".
הוא מסב את תשומת ליבנו אל אחת הלקוחות הנרגשות שמצלמת בהנאה את אחד הפסלים הנועזים ומיד עושה סלפי עם פסל אחר. "תשוקה זה שם המשחק כאן. חלק מהיצירה שלנו היא לחבר את האדריכלות של ג'ורג'יו ארמני לחיי הלילה של תל אביב וליצור תרבות קולינרית אחרת".
אחת ההפתעות המרכזיות בעיצוב המסעדה האופנתית הוא חלון המטבח הפתוח, האופייני למסעדות אסיאתיות, שפורץ לחלל האיטלקי המוקפד. שבתאי גאה ומאושר, ומספר שזו לא הייתה משימה קלה לשכנע את בית האופנה של ארמני לצאת מהתבנית האירופית המסורתית של מטבח סגור. "בדרך כלל הם מחביאים את המטבחים. כאן, לאחר דיונים של כמעט שנה, הם הסכימו לפתוח אותו. היה קשה מאוד לשכנע אותם. אני חייב להגיד שהם מותג ענק, הם אדירים והם ממש יודעים מה הם עושים".
קונטרסט נוסף הוא בין המראה הקלאסי של החלל לבין קירות המסעדה, המלאים בתמונות פרובוקטיביות של נשים צעירות בעירום חלקי ובכיתובים מתריסים של האמן הצרפתי השערורייתי פיליפ שנטי (Philippe Shangti). הדימויים האלה גולשים גם לצלחות בהן מוגש האוכל, שעומדות בניגוד זועק לשולחנות השיש המוקפדים. משפטים כמו "Fuck who don't like this place" או "Finish all or make topless" בצירוף הדפסים של נשים מעורטלות מעלה תהייה בנוגע למפגש של הקהל הישראלי של עידן ME TOO עם העיצוב האמנותי של המסעדה. "רצינו לתת לקוחות את היכולת להיכנס לראש של האמן פיליפ שנטי", מסביר שבתאי את כוונת המשורר. "האוכל משלים את התמונה וגורם לקהל לומר 'כן, הם נועזים. כן, הם מצליחים להעביר לי משהו חדש".
לאכול עם העיניים
משום שמדובר בכתבת עיצוב ולא בכתבת אוכל, נתייחס לתפריט בקצרה: היה טעים מאוד. האווירה המחשמלת בחלל הגדול ובקרב הסועדים העליזים, שאכלו ושתו ובמקביל הזיזו את גופם על הריהוט האיטלקי היוקרתי לצלילי המוזיקה, הוסיפו לתיאבון.
נוסף על כל האקשן שעל הקירות, הוצב במרכז המסעדה שולחן עמוס בבובות דובים ונעלי אדידס לבנות. נעלי הספורט המוצגות אינן צורת הגשה נועזת לקינוח, אלא מתפקדים גם הם כחלק ממיצגי האמנות והעיצוב של המקום, עליהם אחראית אמנית הפופ-ארט של המסעדה, איב קורשיא. במהלך הסעודה, היא מציירת על דובים ונעליים יצירות ייחודיות ללקוחות עם תקציב עודף.
"אם יש למישהו בשולחן יום הולדת, למשל, אני באה ומציירת לו בלייב על הנעליים בדיוק מה שהוא מבקש", היא מספרת. "זה יכול להיות לוגו או דמויות, והלקוח יוצא מפה עם נעליים חדשות שעליהן החותמת האישית שלו. יש רק זוג נעליים אחד כזה בעולם".
בזמן שהצלם מחליף בטריה, קורשיא מוכרת עוד ציור ללקוח מבושם ומרוצה. לאחר מכן היא מבקשת מאיתנו להצטרף אליה לסיור קצר בכניסה לחלל האירועים של המסעדה, כדי להתבונן בתבליט ענק ומרשים שיצרה - ציור קיר מהפנט ועשיר בטקסטורה בהשראת הפסל "דוד" של האמן האיטלקי ואיש הרנסנס מיכאלאנג'לו. בדרך אל התבליט אנחנו עוברים מול פסל גדול ונוצץ של חייזר ילדותי עם איבר מין זכרי ענק. אולי דמות מעולם האנימציה או אדפטציה פורנוגרפית לדמותו של פינוקיו.
המעבר הקיצוני בין עולם הרנסנס העשיר בטוב טעם, לסיור ברחובות טוקיו על אסיד עשוי לייצר סוג של אנטגוניזם, אך נראה כי זה לא נוגע בקהל הישראלי. "אנחנו רוצים שהאורחים שלנו יבינו באמנות", מסבירה קורשיא על החזון האמנותי שב-POP&POPE. "בשבילנו זה חלק מהקטע פה. לגרום ללקוח שלנו לרצות להבין אמנות, להיות בעולם של אמנות. כל המקום הזה הוא אמנות".
עם זאת, מבחן שטח קצר חושף שלאהוב אמנות ולהבין באמנות לא בהכרח מגיעים יחד. "אני לא מכירה את מה שאמרת על דוד", אומרת לקוחה צעירה בשמלת ערב אופנתית שלא זיהתה את תבליט הקיר הגדול. "אבל זה מאוד יפה ואני נורא אוהבת אמנות".
לקוחה נוספת, ליאת דהן, שמבקרת במסעדה בפעם הראשונה מסבירה שהעיצוב הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה עבורה: "חיכיתי הרבה זמן לבוא לפה. צריך לחכות חודשים. סוף סוף השגנו שולחן ובאנו. העיצוב מאוד מרשים, ממש מרגישים כמו בחוץ לארץ. אי אפשר לטוס עכשיו - אז כאן זאת אחלה אלטרנטיבה".
החלל התעשייתי והאקסלוסיבי של חיי הלילה
מעברו השני של הגשר המחבר בין שני המגדלים, נפתח המגה-בר של POP&POPE הנקרא Cappella. זהו לאונג' בר אופנתי ואפלולי שהעיצוב בו, בניגוד לחלל המסעדה הקלאסי והמוקפד, הוא תעשייתי טהור. השמש שקעה מזמן, ומכל המרפסות והחלונות נשקף הנוף האורבני המשכר של גורדי השחקים של תל אביב. הקהל בבר מורכב בעיקר מצעירים הורמונליים שיצאו לבלות באמצע השבוע ו'צעירים ברוחם' שסיימו לאכול במסעדה היוקרתית שממול, ועצרו לדרינק קצר בדרך הביתה.
"הישראלים מאוד אוהבים מקומות בילוי מעוצבים", אומר מרקו סברה, הבעלים של סטודיו העיצוב I'M ועולה חדש מאיטליה שעיצב את הבר. כדי שנוכל לדבר ולשמוע אחד את השני דרך המוזיקה הקצבית, הוא פותח דלת צדדית ולוקח אותנו למה שהוא מכנה "הבר הסודי" ומצביע בגאווה על מנורות ענק בהשפעה סינית שזוהרות בוורוד פוקסיה.
"אנחנו נמצאים בדובדבן של המגה-בר, Secret Bar. תכננו אותו כדי לאפשר ללקוחות ספיישל של הבר הגדול שלנו אווירה אינטימית. זה מקום פחות רועש שמאפשר מינגלינג פרטי. במסעדה, ארמני תכנן מאוד מאוד Fine ומאוד יוקרתי, ובבר הלכנו בכיוון ההפוך. השתמשנו בחומרי גלם פחות יוקרתיים, ובחרנו בצבעוניות אחרת שמשרה אווירה אינטימית ורגועה".
מסתבר שבמרפסות שמקיפות את הבר קיימת סצנה נוספת של בליינים, שבאים בעיקר בגלל הנוף האורבני. עומר עוז, מייסד ומנכ"ל קבוצת נוקס שבבעלותה בר ה-Cappella, מזמין אותנו לסיבוב משקאות ומסביר על מטרת העיצוב של המקום. "החלל של הבר משתרע על 500 מטר שהושקעו בו מעל לעשרה מיליון שקל. הישראלים למדו להעריך עיצוב, ואנחנו רואים את זה ברגליים. העיצוב של המסעדה הוא של ארמני, הוא כבד ואירופאי, ובבר הלכנו על קו יותר קליל, כדי שיהיה טוויסט שונה מהמסעדה שיאפשר לאנשים שמגיעים לעשות את המעבר אלינו ולקבל אווירה חדשה וחוויה חדשה".
