רותם בר היא אישה שיודעת לזוז עם הגבינה. לרוב היא גם זו שמגבנת אותה, מיישנת ובסוף גם מגישה. לצד פירות העונה מהעצים שלה כמובן. כשרותם ואורי בן זוגה עזבו לפני כעשור את מושב אביגדור בדרום הארץ לטובת חווה מבודדת בדרום־מערב צרפת, הם כבר עברו את גיל 50. החלום לגור בצרפת נולד אי שם בשנות ה־80, אבל המסע לבית המתפרס על פני כשמונה דונמים בחבל הדורדון הפורה כלל כמה גלגולים ותלאות.
רותם ואורי הם אנשים שמחוברים לאדמה ולעונתיות אבל עוד לפני כל זה – הם מחוברים ללב ולאנשים. הלב שלהם נפתח כבר כשרותם הייתה בת 22, וליאור דיין הפעוט, שהיה אז רק כבן שנה ו-10 חודשים הגיע למשמורת שלהם לכמה חודשים - ונשאר לתמיד. לאחרונה אמו הביולוגית קרוליין לנגפורד, הלכה לעולמה אחרי מאבק במחלת הסרטן, כך שמשפחתו המאמצת הפכה עוד יותר משמעותית עבורו.
החווה ובמרכזה בית בן 140 מ"ר ועוד צימר
(צילום: רותם ואורי בר)
אורי ורותם גידלו את ליאור מאז שהיה תינוק
(צילום: אלבום פרטי)
"כשהייתי בתחילת החיים הזוגיים עם אורי, לפני לימודים ועוד לפני שהפכתי לאמא בעצמי, הגיעה פנייה מפתיעה. מישהי מקיבוץ דביר שבו גרנו חיפשה בית חם וזמני לשלושה חודשים עבור תינוק קטן – ליאור דיין, בנם של אסי דיין וקרוליין לנגפורד", נזכרת רותם בחיוך. "שלושת החודשים האלה לא נגמרו עד היום".
רותם ואורי לקחו את ליאור תחת חסותם, גידלו אותו כבנם לכל דבר, אח לנטע ולסתיו שלהם שנולדו בהמשך, והפכו לעוגן יציב בחייו. גם היום, כשהוא איש בוגר, אב לשני ילדים בעצמו, הקשר הדוק מאי פעם. לדברי רותם, ילדיו של ליאור מכירים אותה ואת אורי כסבא וסבתא לכל דבר. "כשקרוליין, אמא של ליאור, נפטרה לאחרונה ושאלו אותו אם הוא מרגיש יתום, ליאור ענה בלי היסוס: 'מה פתאום יתום? יש לי הורים ספייר'", מספרת רותם ומציינת כי החדר בקומה העליונה בבית תמיד מחכה לו, לילדיו וכמובן, לילדיהם הנוספים של רותם ואורי ולנכדים שממלאים את הבית בצחוק כמעט בכל חופשה.
לרשות אורחים נוספים מחכה צימר מפנק בשטח של 70 מ"ר שהשניים מציעים להשכרה לחופשות.
קרוליין לנגפורד ז"ל
(צילום: צביקה טישלר)
חלום שהתגשם
הכול התחיל בטיול אחד בשנת 1984. רותם ואורי טיילו בצרפת, רותם הביטה סביב ואמרה לעצמה משפט שהדהד במשך עשורים: "כאן אני אגור יום אחד". לקח לחלום הזה 30 שנה להבשיל במלואו. ב-2014, כשהיא בת 52 ובן זוגה אורי בן 60, החליטו השניים – שעזבו את מושב אביגדור – לארוז חיים שלמים ולצאת להרפתקה של חייהם.
"התחנה הראשונה הייתה בחבל לימוזן, אבל השלג שסירב להפשיר במשך חודש שלם הבהיר לנו מהר מאוד שזה לא המקום בשבילנו" מספרת רותם. במקום להתייאש, הם שכרו רכב וחרשו במשך שלושה חודשים חורפיים את דרום־מערב צרפת ואת קו החוף האטלנטי. הנוסחה הייתה פשוטה: "מה שיתפוס אותנו בחורף, יתפוס אותנו בקיץ פי כמה".
ואז הגיעה ברנטום (Brantôme), פנינה ציורית בחבל דורדון. קפה של בוקר בבר מקומי הספיק כדי להבין: כאן הבית.
ואז הגיעה ברנטום
(צילום: רותם בר)
מהבולנז'רי הקרוב ביותר לחווה של משפחת בר
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
בית אבן ועץ דו-קומתי שבו הם מרבים לארח
(צילום: נטע בר, רותם בר)
חלונות עץ בסגנון צרפתי כפרי
(צילום: נטע בר, רותם בר)
הבית שנמצא בזכות עץ תפוחים
ההחלטה על רילוקיישן בגיל לא צעיר, בלי אזרחות אירופית ובלי לדעת מילה בצרפתית, הצריכה תושייה. כדי לקבל אשרת שהייה, בני הזוג פתחו חנות לייבוא מוצרי ים המלח בברנטום. "אמרתי לעצמי שיהיה נחמד למכור קוסמטיקה ולדבר עם אנשים", נזכרת רותם בצחוק, "אבל מהר מאוד גיליתי שלעמוד בחנות ולמכור מוצרים זה הדבר השנוא עליי בעולם. כשהגיעה אישה מבוגרת שרצתה את הקרם הכי יקר, אמרתי לה: 'עזבי, חבל על הכסף שלך'".
הבית היה כבר בנוי ואף משופץ, ובני הזוג הוסיפו בריכה עבור משפחתם ועבור אורחי הצימר
(צילום: נטע בר, רותם בר)
הצימר החמים והנעים. מאובזר גם במטבח
(צילום: נטע בר, רותם בר)
ובפינת ישיבה הצופה לחורשה ולגינה
(צילום: נטע בר, רותם בר)
הגאולה הגיעה כשאורי קיבל אזרחות פורטוגלית, והם יכלו לסגור את החנות ולהתמקד בחיפוש המשק שלהם ולהתמקד בתיירות – צימר, סיורים מודרכים וארוחות. את הבית שבו הם גרים הם לא מצאו דרך סוכנויות הנדל"ן, אלא בעזרת עץ תפוחים. שכנה סיפרה לרותם על זוג אנגלו־אמריקאי מבוגר שמתקשה לקטוף את הפירות מהעץ הענק בחצר שלהם. רותם ואורי התנדבו לעזור, קטפו, שתו קפה והתאהבו במקום: שמונה דונמים של שטח, חלקו מיוער, במרחק שלושה קילומטרים בלבד מהעיירה אך מבודדים לחלוטין. כשהבעלים סיפרו שהם חוששים מהיום שבו לא יוכלו לנהוג ולכן רוצים לגור במרכז העיירה, רותם לא היססה ואמרה מיד: "אתם מוכרים? יופי, אנחנו קונים".
הנחלה כללה בית מגורים כפרי ורחב ידיים בשתי קומות, מטבח חלומות מחודש, יחידת אירוח נפרדת (צימר בשם Home in the Dordogne). כדי לשדרג את חוויית המגורים והאירוח חפרו בני הזוג בריכה מפנקת.
אורי ורותם אימצו את כל הטוב שיש לחבל הפראי הזה להציע
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
"אתם מוכרים? יופי, אנחנו קונים". הבית
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
עונתיות לפי עקרון מהחווה לצלחת
החיים במשק של רותם ואורי בדורדון מתנהלים לפי קצב עונות השנה ומחוברים לאדמה. למרות שהאדמה הסלעית בראש הגבעה הציבה אתגרים, השניים הפכו את המקום לגן עדן שופע: עצי תפוחים ותיקים, אפרסקים, חבושים, עצי דובדבן, שזיפים, אגסים, משמשים, פקאן, זיתים, תאנים וגפנים. יש אפילו קיווי ובננות.
לצד הבוסתן משגשג גן ירק מטופח שמספק כמעט הכול, לפי העונה: עגבניות, מלפפונים, פלפלים, קישואים, חצילים, שעועית, כרשה, בטטות, עשבי תבלין ושדה תפוחי אדמה סמוך. בלול מסתובבות תרנגולות שמספקות ביצים טריות ("הן חברות, אנחנו לא אוכלים אותן", מציינת רותם).
עצים עמוסי פרי. מה שלא נאכל טרי - מבושל או משומר
(צילום: נטע בר, רותם בר)
החלום של רותם ואורי היה חוויית Farm to Table במלוא מובן המילה
(צילום: נטע בר, רותם בר)
המקום הכי פעיל בבית בן 140 המ"ר הוא המטבח של רותם. היא בכלל למדה אדריכלות פנים בטכניון ומחזיקה בחוש אסתטי וקולינרי משובח, כך שטבעי שהמטבח שלה הפך לממלכה של שימורי כבד אווזים וברווזים (פואה גרא), ריבות תוצרת בית, עוגות, תבשילים ומאפים מסורתיים. בני הזוג מתמחים במה שעושים בדורדון הכי טוב – שימור ירקות ופירות בשלל שיטות.
הישר מהגינה של רותם ואורי
(צילום: יעל ז'קלין מימון גנצווייך)
"הדורדון ידוע כבירת הקולינריה הכפרית העילית של צרפת – ארץ הכמהין, האווזים, האגוזים והתותים"
(צילום: נטע בר, רותם בר)
סלסלת פיקניק על שולחן המטבח הפעיל של רותם ואורי
(צילום: נטע בר, רותם בר)
"האורחים שמגיעים לצימר שלנו – ישראלים ותרמילאים מכל העולם – זוכים לחוויית Farm to Table אמיתית, כולל ארוחות היכרות מלמדות שנפתחות סביב שולחן עמוס כל טוב מקומי", מספרת רותם. "יש מי שבוחר לקנות בשוק המקומי או בסופר את הפרודוקטים ולבשל לעצמו לבד בצימר, שבו יש מטבח מאובזר ויש מי שמזמין מאיתנו סיור קולינרי מקיף ומעמיק, בדגש על סודות מקומיים, ויש גם אפשרות לארוחות אצלנו בתשלום".
מהאירוח בצימר והרצון להנגיש את חבל הארץ המרתק לאורחים שלא תמיד רוצים לנהוג או מסתבכים עם פערי השפה, נולד הבייבי החדש של רותם: סיורים קולינריים מודרכים. "הדורדון ידוע כבירת הקולינריה הכפרית העילית של צרפת – ארץ הכמהין, האווזים, האגוזים והתותים", אומרת רותם. "אני לוקחת את המטיילים בסיורים אישיים ואינטימיים לזוגות או לקבוצות קטנות של עד שמונה אנשים, היישר אל הסודות המקומיים: שוקי איכרים אותנטיים שאינם מלכודות תיירים, יצרני גבינות בוטיק, מגדלי פטריות, חוות לגידול קוויאר מקומי, תחנת שמן אגוזים עתיקה בת 700 שנה שעדיין פועלת על כוח המים ועוד".
איך מגיע אליכם מי שבא מהארץ?
"עד הקורונה היו טיסות ישירות לבורדו הנמצאת כ־120 ק"מ מהבית שלנו. ברנטום נמצאת בערך 60 ק"מ מברז'ראק, 69 ק"מ מלימוז' ולישראלים הכי נוח לטוס לפריז ולשכור רכב או לנסוע ברכבת TGV שמגיעה תוך כשעתיים וחצי לאנגולם (Angoulême) ומשם כשעה נסיעה נינוחה אלינו ברכב שכור".
שילוב של אבן ועץ מאפיין את הבנייה של בית החווה
(צילום: נטע בר, רותם בר)
פינת ישיבה ליד המנגל בחצר. מכאן מתחיל חורש סבוך ופרטי
(צילום: נטע בר, רותם בר)
רותם באחד מסיורי האוכל שהיא מובילה ברחבי הדורדון
(צילום: יעל ז'קלין מימון גנצווייך)
מסיירים בחוות ובשווקים ואוכלים מהשפע שיש לחבל דורדון להציע
(צילום: יעל ז'קלין מימון גנצווייך)
השקט שנשאר
אחרי יותר מעשור בצרפת, רותם ואורי מביטים לאחור בסיפוק עצום. הדרך לא תמיד הייתה קלה: הקורונה סגרה את השמיים כשהצימר היה מוזמן שנה מראש, אחריה הגיעו המלחמה בישראל ותנודות עולמיות, אבל השלווה הפנימית מעולם לא נסדקה. "נכון, לא עשינו כאן הון כלכלי, אבל לא לשם כך התכנסנו", מסכמת רותם ברוגע מעורר קנאה. "הרווחנו יותר מעשר שנים שקטות, עמוקות ומלאות. תמיד אפשר לצאת לגן ולקטוף עגבנייה טרייה. השקט והחיים האלה הם העיקר. כל השאר? זה רק בונוס".
