שובל קרן היא קופירייטרית ועורכת וידיאו מהוד השרון, אבל היא גם אישה יצירתית מאוד, כפי שאפשר לראות בחשבון הטיקטוק הפופולרי שלה שאחריו עוקבים יותר מ-130 אלף איש. שם וגם באינסטגרם שלה היא מעלה סרטונים שבהם היא מראה את שלבי היצירה של גרוטאות ואביזרים שהיא מוצאת ברחוב ועד שהם הופכים לפריטי עיצוב שימושיים לבית.
"אני יצירתית בדי-אן-איי שלי", היא אומרת, "אני תמיד חושבת איך ליצור DIY מיוחד מכל דבר שנקרה בדרכי. גם אם זה הזמנות לחתונה, רעיונות לפריטי אירוח, איך להפתיע את המשפחה עם אביזר חדש, וכל מיני רעיונות שעוד לא ראינו כביכול. זה הפך להיות חלק מהתוכן שלי ברשתות החברתיות".
מי שהכיר אותה בתקופת התיכון, לא הופתע מהתפנית שעברה על הרשתות החברתיות שלה בחודשים האחרונים. "הייתי במגמת אמנות בתיכון, ובפרויקט הגמר כל אחד היה צריך לבחור נושא. בחרתי באיכות הסביבה, בדגש על מיחזור ורימייק. הקמתי סוג של סלון מחפצים ממוחזרים. היה לי שולחן מגלגל של מטוס, עשיתי שטיח שלם מפקקים של בקבוקים, מראות שעשויות מגלגלים וכל מיני דברים כאלה. בדיעבד אני אומרת שזה לא היה הכי יפה, אבל המחשבה תמיד הייתה שם – איך ליצור ממשהו שאחרת היה הולך לפח. הפרויקט הזה היה לי קשה מאוד, אבל משם זה התחיל. משם נכנסה לי ה'שריטה' הזאת", נזכרת שובל.
בשנים שלאחר מכן היא נטשה לגמרי את תחום המיחדוש וה-DIY, "אבל זה תמיד נשאר לי בראש. תמיד הייתי חושבת על זה, אבל לא באמת עושה עם זה משהו. לפני שלוש שנים אפילו אמרתי לחברה שלי שיש פינוי גרוטאות ברחוב שלי ושנלך למצוא דברים ולהכין מהם משהו, אבל זה גם ירד מהפרק", היא אומרת. "לפני כמה חודשים החלטתי שבא לי לעשות את זה באמת. דיברתי על כך עם מאי בת הזוג שלי, ומכיוון שאני אגרנית והיא לא, הבטחתי מלכתחילה שאמסור הלאה את הדברים שאצור ולא אשאיר אותם בבית. כך זכיתי לפרגון שלה ויצאתי לדרך".
אז מה בעצם הרעיון?
"לקחת משהו ישן עם פוטנציאל שמצאתי ברחוב, להפוך אותו למשהו חדש ואחר כך למסור אותו למישהו אחר. אני כבר יודעת מתי יש ימי פינוי גרוטאות ברחוב שלי, ואני ממש עושה סיבובים עם האוטו כדי למצוא דברים. פעם זה התחיל מטיולים עם הכלב. יום אחד מצאתי כדורסל וחשבתי לעצמי: למה זרקו אותו? בואי נעשה ממנו משהו. הפכתי אותו לעציץ. אפילו חשבתי להחזיר אותו לרחוב אחרי שסיימתי, כדי לראות אם מישהו ייקח אותו. בכל פעם שהעליתי משהו כזה לסטורי שלי, הבנתי שיש אנשים שאוהבים מאוד את התוכן הזה ואת היצירות, וגם פונים אליי המון בפרטי. אמרתי, אם יש עוקבים שאוהבים את זה, בואי ניתן להם את זה. משם התחיל כל הקטע של להעביר הלאה".
למעשה, את ממנפת את היכולת היצירתית הזו שלך עם העיסוק בעריכת הווידיאו.
"נכון. שאלו אותי פעם מה יותר קשה לי: להכין את הפרויקט עצמו או לערוך את הסרטון? אני חושבת שהחלק המנטלי הקשה יותר הוא דווקא הביצוע של היצירה. בעריכה אני סומכת על עצמי. אני מסתכלת על עצמי כסטוריטלרית. תזרקי עליי חומרי גלם רנדומליים ואני אדע לעשות מהם משהו. אבל כשאני רואה חפץ ויש לי ויז'ן למה שהוא יכול להפוך, שם מתחילות השאלות – האם אצליח להכין את זה? האם זה ייראה כמו שאני מדמיינת? מצד שני, בפועל מה שלוקח לי יותר זמן זה לערוך את הסרטון ולבנות לו תסריט".
להעביר את זה הלאה
לא פעם העוקבים שולחים לה תמונות של דברים שהם הכינו בהשראתה או מתייגים אותה. "אבל הדבר הכי מצחיק זה שהם גם שולחים לי גרוטאות. מישהי כתבה לי שיש לה טוסטר וינטג' והיא רוצה לזרוק אותו, אבל לפני זה שאלה אם אני רוצה לעשות איתו משהו. אנשים שולחים לי גיטרות שבורות, מיני מקררים. האמת היא שאני לא לוקחת כל דבר. אני חייבת שיהיה לי קליק בראש כשמציעים לי משהו".
באחד הסרטונים הוויראליים שלה, היא יצרה לגו אדום מדהים מסט תבלינים שהיה לה בבית. "בשונה לנוהל שבו אני מוצאת אביזרים ברחוב, עם הלגו יצרתי בעזרת מה שכבר היה בבית וחיפשתי פתרון עיצובי. הסתכלתי על הסט שהיה לי מבחינה צורנית ואמרתי – איך אפשר להפוך את זה למשהו שגם יהיה נוח וגם יפה", מספרת שובל. "אני מאוד מתחברת לאמנות מודרנית. אני אוהבת לקחת משהו שהיה בפח ולהוסיף לו את הדבר הכי יפה בעולם. יש משהו בניגוד הזה – לקחת משהו שנזרק ולהפוך אותו למשהו נחשק, פוטוגני ויפה. זה יצא כל כך יפה, שהייתי חייבת להעביר את זה למישהו שאוהב לגו. שאלתי את העוקבים והגעתי למישהי שידעה מאד להעריך את זה, והמפגש שלנו, כמובן, תועד ופורסם בפני עצמו".
איך את מחליטה למי לשלוח את התוצרים?
"בסוף כל סרטון אני אומרת שאחד העוקבים שיגיב 'אני' יקבל את היצירה. ואז אני עוברת על כל התגובות ובוחרת למי לתת. אני צריכה לדעת שהוא מוכן להצטלם, ואם הוא מתחת לגיל 18 אז שההורים מרשים. זה כבר ממש ליהוק לכל דבר ועניין".
בסרטון אחר היא יצרה מראה דקורטיבית שכל המסגרת שלה היא מכוניות משחק קטנטנות וצבעוניות. "מצאתי ברחוב מראה עגולה, הגעתי הביתה וניקיתי אותה היטב. השגתי שקית מלאה במכוניות קטנות, מיינתי אותן לפי צבעים, הדבקתי אותן אחת-אחת בסבלנות עם דבק חם, והאמת היא שהיה ממש קשה להיפרד ממנה. אבל כפי שאמרתי בסרטון – מסורת זו מסורת והיא הועברה בשמחה ובאהבה לגיא, שהוא בעצמו בעל אוריינטציה אמנותית ומצייר. ביחד החלטנו היכן למקם אותה", מספרת שובל.
בסרטון ויראלי נוסף היא יצרה מטוסטר אובן, שגם אותו מצאה ברחוב, מעין ארון דקורטיבי קטן, צבעוני ומדליק לממתקים. "צבעתי אותו בסגול, הכנסתי תאורה צבעונית מתחלפת, ומי שזכתה בפריט הזה – מלא ממתקים כמובן – זו נערה בשם גילי", היא אומרת.
את מצליחה להתפרנס מזה באיזושהי דרך?
"הפרויקט הזה הוא נטו שלי. כבר פנו אליי עם הצעות לשיתופי פעולה ולעשות דברים מסחריים, אבל כרגע זה פחות מעניין אותי. אני לא פוסלת בעתיד, אבל אני לא רוצה ללכת עיוורת אחרי עבודות רק כדי לעשות פרויקטים. זאת לא המטרה. בסופו של דבר הכי כיף לי להגיע למישהו, לשבת איתו, לצחוק איתו. אנשים רואים סרטון של דקה, אבל אני יכולה לשבת אצל הבן אדם שלוש שעות. זה מבחינתי הדבר האמיתי. זה גם יוצר חיבור חזק מאוד עם העוקבים שלי".
