קורנהאוזר: "אנחנו מפרנסים 8,000 משפחות בארץ"

קודמו נודע בשערותיו הפרועות, זקנו המתעופף, רכיבתו על האופנוע הכבד, צניעות הליכותיו, חזונותיו הטכנולוגיים המסחררים והכריזמה הבלתי-מעורערת של מנהיגותו.
כזה היה דב פרוהמן, הישראלי שחזר מארה"ב בשנות ה-70 כדי להקים בישראל את ממלכת אינטל ולעמוד בראשה. לפני שנתיים פרש ואת מקומו תפס ניגודו: אלכס קורנהאוזר, מנהל שאינו מעורר רגשות עזים, נחבא לכלים, נוסע לפגישות עסקים מקריית-גת לתל אביב ברכבת, מדבר במעט להט ובהרבה היסוס מדייק. בעוברו ברחוב, איש לא יסב ראש לעברו. אחרי פרוהמן עקבו רבים בעיניים סקרניות.
גם קורות חייהם שונים בתכלית: קורנהאוזר לא למד מדעי הטכנולוגיה באחת האוניבריסטאות האמריקניות היוקרתיות, כמו סטנפורד או אם.איי.טי. את התואר של מהנדס חשמל הוא קיבל בבוקרשט הקומוניסטית. הוא עלה לישראל מרומניה ב-1977 וזמן קצר אחרי העלייה התחיל לעבוד במפעל אינטל בחיפה. "אינטל", מספר לי קורנהאוזר, השומר על מבטא מזרח-אירופי בולט, "הוא מקום העבודה הראשון והאחרון שלי".
היום הוא נושא בתוארי מנכ"ל אינטל-ישראל וסגן-נשיא לטכנולוגיה של קבוצת אינטל העולמית, שהמטה שלה נמצא בלב עמק הסיליקון, בעיירה סנטה-קלרה ליד סן-פרנסיסקו.
אינטל, חברה המייצרת והמספקת כ-80% מהמיקרו-מעבדים במחשבים אישיים, מכרה בשנה שעברה מוצרים ב-26 מיליארד דולר, הרוויחה נטו כ-1.3 מיליארד דולר והעסיקה כ-38 אלף עובדים. זו היתה בשבילה שנה של התכווצות גדולה. ב-2000 זינקו מכירותיה של אינטל בעולם ל-34 מיליארד דולר ורווחיה ל-10.5 מיליארד דולר. העשור של שנות ה-90 ריפד את בטנה הפיננסית: לאינטל אין (כמעט) חובות ויש לה כ-10 מיליארד דולר מזומנים בקופה.
בחייה העסקיים עברה אינטל מספר משברים חמורים. הקשה בהם במחצית שנות ה-80. את המהפך הוביל מי שכיהן אז כנשיא והיום כיו"ר החברה, אנדרו גרוב, דמות ניהולית אגדתית ונערצת. ספרו הראשון של גרוב, 'רק הפרנואידים שורדים', היה לרב-מכר בעולם ובישראל. ספרו השני אוטוביוגרפי, על קורותיו כילד וכנער יהודי בהונגריה תחת הכיבוש הנאצי והסובייטי.

רומן ארוך וחם

הרומן של אינטל עם ישראל ארוך וחם. התחיל לפני מלחמת יום-הכיפורים. נולד ממנו ב-1974 מרכז התכנון והפיתוח בחיפה, ההשקעה הראשונה של אינטל מחוץ לארה"ב. עד היום המרכז החיפני הוא חוד החנית של החדשנות הטכנולוגית. מאז השקיעה אינטל בישראל על חשבונה 2 מיליארד דולר וקיבלה מענקים ממשלתיים ב-800 מיליון דולר.
היא הקימה מפעל למיקרו-מעבדים ייחודים לתעשיית הרכב בהר החוצבים בירושלים, 3 מרכזים של תכנון ופיתוח בגליל ובנגב, וב-1999 חנכה את המפעל לייצור מעבדים מדגם פנטיום-4 בקריית-גת.
בסך הכל מעסיקה אינטל-ישראל - חברת בת הרשומה בארץ והמשלמת מסים בישראל, אומר המנכ"ל קורנהאוזר - מעל ל-5,000 עובדים. הם עונדים את התג הכחול של החברה, גאוותם. היצוא שלה בשנת 2000 עלה על מיליארד דולר. מאז ירד בכ-30%, תוצאת המשבר בענפי ההיי-טק בעולם.
קורנהאוזר: "הירידה ביצוא מישראל נגרמה בגלל נפילה במחירים של המיקרו-מעבדים. הכמות נשארה ללא שינוי, התמורה בדולרים הצטמצמה".
ועדיין, אינטל היא גדול המשקיעים והמעסיקים הזרים בתעשייה הישראלית. החברה קיבלה את אות היצואן מס' 1 לפני שנתיים ובשנה שעברה. המפעל - הקמפוס על-פי אנשי אינטל - קריית-גת נראה מבחוץ ומבפנים כמו בית חרושת עתידני. הושקעו בו 1.8 מיליארד דולר. חולות צהובים-לבנים של קדמת נגב מקיפים אותו מכל צד. במרכזו חצר סלעית, דקלים גבוהים, כסאות למנוחה ליד נחל מים מלאכותי. ביום חם, הנחל יבש ממים. העמדה של פועל ייצור במפעל היא עמדת מחשב. התוצר הסופי הוא פרוסת סיליקון דקיקה בקוטר של 12 אינץ', ממנה נפרסים השבבים.
אני שואל את המנכ"ל האם בתקופה של קיצוצים וחיפוש עבודה זולה כדאי לאינטל העולמית לייצר בישראל. "מה השאלה", עונה, נעלב עד עמקי-נשמתו, אלכס קורנהאוזר. "הרי עובד ישראלי אחד מייצא בשנה ב-320 אלף דולר. אינטל-ישראל מהווה כ-45% מהפעילות של הקבוצה כולה מחוץ לארה"ב".
בשעת ההקמה של המפעל בקריית-גת נמתחה ביקורת קשה על משרד האוצר בשל המענק החריג - 600 מיליון דולר - שניתן לאינטל. גם אני הייתי בין המבקרים וכמותם טעיתי. שר האוצר לשעבר, בייגה שוחט, צדק: בית החרושת של אינטל בקריית-גת מספק עבודה טובה, מספק מטבע-חוץ טוב ומספק קניות גומלין בתעשיות מקומיות. "גם בימי המשבר העמוק בתעשייות ההיי-טק", אומר לי קורנהאוזר, "אנחנו לא מפטרים עובדים. אנחנו קולטים עובדים חדשים, במיוחד מהדרום. אנחנו תומכים בידע ובהסמכה בכ-100 פרויקטים בתעשייה הישראלית. אנחנו שותפים בהון סיכון המושקע בישראל".

איך זה שאינכם מפטרים?

קורנהאוזר: "אתה יכול לצאת ממשבר תעשייתי באחד משני אופנים. או שאתה יוצא שפוף ושבור, זוחל על ארבע, או שאתה יוצא עם גב זקוף. אנחנו בוחרים בזקיפות קומה. כך מצווה עלינו הפילוספיה הבסיסית של אינטל. לכן אינטל ממשיכה להשקיע - בכוח-אדם, בחדשנות, בפיתוח. אנחנו גאים על כך שאנחנו עוברים את המיתון בלי לפטר אנשים ובלי לסגור פעילות".

וקיצצתם בשכר?

"לא שילמנו תוספת שכר, אבל לא קיצצנו בשכר. התייעלנו, השתפרנו. אין באינטל עובדים בשכר מינימום. השכר שמשלמת החברה תחרותי בהשוואה לנהוג בישראל ובהשוואה למפעלים אחרים של החברה בעולם".

אתם רווחיים?

"אנחנו רווחיים. אנחנו יעילים. אנחנו יותר טובים מהמתחרים. אינטל כבר שילמה לממשלת ישראל יותר מסים ממה שקיבלה ממנה מענקים".
טענה מרושעת אומרת, כי המפעל בקריית-גת לא תורם כלום לעיר עצמה. שרוב העובדים ממילא באים מחוץ לאזור והמקומיים משמשים רק חוטבי עצים ושואבי מים. טענה זו מוציאה את קורנהאוזר משלוותו. הוא מאדים מכעס.
קורנהאוזר: "מבין 2,200 עובדי אינטל בקריית-גת, 70% באים מאזור הדרום, כלומר מהמרחב הגיאוגרפי שמתחיל דרומה לקריית-מלאכי. 500 משפחות ניצלו הטבות מיוחדות ועברו ממרכז הארץ למגורים בקרבת המפעל. אבל זהו רק קצה התרומה של אינטל לאזור. אנחנו מספקים תעסוקה לעוד 1,500 עובדי תמיכה, כמעט כולם מהדרום. תמיכה פירושה תשתיות, תקשורת, הסעות ושירותים אחרים. בפארק התעשייתי בקריית-גת, שאינטל במרכזו, קמו עוד 9 מפעלים הניזונים ישירות מאיתנו. ועל התרומה שלנו לקהילייה, לך שאל את ראש העיר".

כמה עבודה נותן בסך-הכל אינטל?

"במישרין ובעקיפין מפרנס אינטל כ-8,000 משפחות, לפחות 80% מהן מהעיר ומהדרום. אנחנו המעסיק הפרטי הגדול ביותר דרומה לאשדוד".
לא במקרה מעדיפים באינטל לסווג את העובדים לפי חלוקה גאוגרפית לאזור הדרום הרחב ולא להתייחס לעיר עצמה. אחוז תושבי קריית-גת בין העובדים של החברה נמוך יותר, בין רבע לשליש. גם כך, ההשפעה של אינטל על המרקם העירוני אדירה. שיעור האבטלה בקריית-גת נמוך משמעותית מהממוצע הארצי ואבטלת גברים כמעט ולא קיימת.
בשנות הגאות הגישה אינטל בקשה למרכז ההשקעות להקמת מפעל נוסף בישראל, בעלות של 3.5 מיליארד דולר. הדיונים על גובה ההשתתפות הממשלתית ועל צורתה עוד לא הסתיימו. ליתר דיוק, עוד לא באמת התחילו.

ההשקעה של אינטל בישראל עדיין רלבנטית?

קורנהאוזר: "כדי שאינטל תשקיע מיליארדי דולרים בישראל, צריכים להתקיים שלושה תנאים. האחד: החברה תרגיש שהיא חייבת ויכולה ליטול על עצמה השקעה כזו. התנאי השני: סל ההטבות שתקבל אינטל בישראל יהיה עדיף מסל ההטבות במדינות אחרות. והתנאי השלישי: שהמצב הבטחוני בישראל יירגע".
באינטל-ישראל לא מייפים את המציאות. מאוד קשה לנו לראות דירקטוריון של חברה בינלאומית גדולה המחליט היום להשקיע מיליארדי דולרים בישראל, אומרים שם. "אחרי כל פיגוע גדול", מספר לי אלכס קורנהאוזר, "מתקשרים ממטה אינטל בארה"ב בדאגה רבה. רוצים לדעת האם שלום לכל משפחת עובדי החברה בישראל. התמונות מהארץ קשות, ובכל-זאת בכירי החברה לא הפסיקו לבקר בישראל. הנשיא קרייג בארט ביקר אצלנו במאי השנה.

מתי, להערכתך, יסתיים משבר ההיי-טק?

"את זה נדע רק חודשים אחרי סיומו. בלי נדר, הייתי מצפה להתאוששות במחצית השנה הבאה".