המפד"ל תכריע, שרון יזיע

השר זבולון אורלב בלחץ. יו"ר המפד"ל, אפי איתם, גם הוא בלחץ. וגם ראש הממשלה, אריאל שרון, בלחץ. וכל מי שסביבם ובאזור שלהם. למרות שזה לא כל כך נראה כלפי חוץ, שכן המערכת הפוליטית נכנסה לתרדמת קלה בשבועיים האחרונים – לא מעט אנשים העוסקים בהחזקתה של הקואליציה של שרון בחיים – בלחץ. והכל בגלל ישיבת מרכז המפד"ל, שתתקיים ביום שני הקרוב, ותדון בהצעתו של איתם בדבר פרישת המפד"ל מהממשלה לאחר אישור חוק פינוי-פיצוי בקבינט ב- 14 בספטמבר.

על פניה זו נראית כעוד ישיבת מרכז משעממת של אנשים נחמדים חבושי כיפות. אבל במציאות, זאת יכולה להיות ישיבה גורלית עבור הקואליציה הנוכחית, וכן עבור אריאל שרון. אם המרכז יקבל את הצעתו של אפי איתם, ואחרי ה-14 בספטמבר תפרוש המפד"ל מהממשלה – הקואליציה תתפרק כמעט לחלוטין, הסיכויים להעביר את התקציב יהיו קטנים, והסיכויים להקדמת הבחירות ייגדלו פלאים, שכן רוב החישוב הפוליטי בנוי היום על ההנחה שהמפד"ל תישאר בקואליציה. אם היא תצא, שרון ייצטרך לקבל הכרעות קשות. הכנסת תשוב בחודש הבא מן הפגרה, והמאבקים בהצעות האי אמון יהפכו לקשים מאי פעם.

זאת, כמובן, אם שרון לא יהפוך בין לילה לקוסם ויצליח להכניס את מפלגת העבודה, בדרך כלשהי, לממשלה. במערכת הפוליטית מעריכים כי סיכויי ההצלחה למעשה הלהטים הזה קטנים מאוד, ולכן – כל העיניים נשואות אל המפד"ל. שם, במרכז המפלגה, יחליטו אלף איש או פחות על עתיד הממשלה, ואולי על עתיד ההתנתקות כולה, לפחות בטווח הנראה לעין של החודשים הקרובים. שם, ביום שני בערב, יכולה להתרחש הדרמה הגדולה.

ובמפד"ל, כמו במפד"ל, לא חסר אקשן, והמתיחות בין אורלב לאיתם שוברת שיאים חדשים. איתם, שפרש מהממשלה לפני כמה חודשים על רקע תוכנית ההתנתקות, מנסה בימים אלה לגרור אחריו למהלך את המפלגה כולה.

הגיע הזמן, הוא אומר, שהמפד"ל תתחיל להגן על המתנחלים מפני ההתנתקות הנוראה, ותפרק את הממשלה. אורלב, מצידו, שנשאר בתוך הממשלה, עושה שמיניות באוויר כדי לדחות את הקץ.

כך, למשל, יצאה אמש לחלל האוויר ההצעה של אורלב לקיים משאל עם על ההתנתקות. כך פתאום, לאחר שכולם כבר דחו את הרעיון (כולל שרון, פעמיים), שלף אותו שר הרווחה ונופף בו. לא כי הוא באמת מאמין שניתן ליישם אותו בלוחות הזמנים (חקיקה עד סוף נובמבר) ובצורה שהוא הציע את משאל העם הזה (רוב של שישים אחוזים, או רוב מיוחס של 51 בקרב כלל המצביעים) - אלא כי הוא מקווה שחברי מרכז המפד"ל יאמינו שהוא ימנע את ההתנתקות. ובמילים אחרות: אורלב, או מישהו שרוצה בטובתו, מנסה לעבוד על חברי מרכז המפד"ל, ולא רק עליהם, בעיניים.

שר הרווחה מתייחס אל יריבו איתם בזלזול. פתאום הוא נזכר שיש מוסדות, חושב לעצמו אורלב. פתאום הוא רוצה לכנס את המרכז ולדון בדברים. איפה הוא היה כשאני רציתי כינוס מרכז? איתם באמת לא היה. כשהוא ויצחק לוי פרשו מהממשלה, הם התעקשו לא לכנס את מוסדות המפד"ל. אורלב דווקא רצה. הוא קיווה שניתן יהיה להדיח את איתם, והוא יוכל להתמנות במקומו ליו"ר. אבל איתם ראה את המלכודת ומנע את כינוס המרכז. למזלו, הסמכות לכנס את המרכז נמצאת בידו ובידו של מזכ"ל המפלגה, לכן נמנע המהלך. הפעם, סבור איתם, אני שולט בעניינים. ההתנתקות נראית קרובה מתמיד, שרון לא עוצר באדום ודוחף אותה קדימה – זה הזמן להוכיח שהמפד"ל היא מפלגה ימנית אמיתית, כזו שפרגמטיות לא זורמת בדמה. זה הזמן להוכיח שאני הוא המנהיג האמיתי של הימין בישראל.

בינתיים, אורלב מנסה למצוא פשרה, והוא מנהל מגעים אינטנסיביים עם יצחק לוי. אורלב מעדיף להגיע להסכמה. למרות שכוחו במרכז גדול, הוא לא יודע איך הצבעה על הצעה כזו יכולה להיגמר. אנשי ההתנחלויות עובדים בכל הכוח להביא את אנשיהם לישיבה. הם אפילו הקדימו מיום שני ליום ראשון הפגנה שאמורה להתקיים בירושלים. בקיצור – היערכות מלאה. אורלב יודע היטב מה יכולים המתנחלים לעשות. בסביבתו מדגישים, עם זאת, כי גם אם תהיה נוסחת פשרה בסופו של יום, היא לא תכלול תאריכים לפרישה מהממשלה. כלומר, לא התאריך של ההחלטה קובע מתי נפרוש, אלא התהליך עצמו. ובמילים פשוטות: מחליטים מה שמחליטים בקבינט, בינתיים שומרים על הוולבו.

ומה עם הג'ובים שלנו?

במפלגת העבודה לא ידעו את נפשם לאחר פרסום דו"ח מבקר המדינה בנוגע לפרשיות המינויים של השר צחי הנגבי. ההודעות לתקשורת היו לוחמניות, הצעירים יצאו להפגנות מול מצודת זאב, ושלטים ועליהם הסיסמא "מושחתים נמאסתם" נתלו ברחובות. אנשי העבודה עשו כל מאמץ להוכיח כי הביטוי מינויים פוליטיים ממש לא מוכר להם. ואם הוא היה מוכר, הוא נשכח מהם.

האמנם? אמש היה יו"ר סיעת העבודה בהסתדרות, פיני קבלו, נסער מאוד.

לא בגלל הדו"ח של המבקר, וגם לא בגלל שלא קיבל שלטים של "מושחתים נמאסתם". קבלו נסער, משום שהוא כועס על יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, שאינו ממלא, לטענתו, את חלקו בהסכם שנחתם בין העבודה לעם אחד. ההסכם הזה, אומר קבלו, כולל הבטחות למנות את אנשי העבודה לתפקידים בכירים בהסתדרות במרחבים, וכן הבטחה להקים אגף מיוחד לאנשי העבודה.

ומה עושה פרץ? קבלו טוען שכלום. לכן, הוא רוצה לפרק את החבילה: עם אחד לדרכה, והעבודה לדרכה. "ההסכם לא מיושם, ויש תסכול גדול אצל מזכירי הסניפים", אומר קבלו. "המצב הזה גורם לחץ גדול מאוד בשטח. כבר התכנסנו כמה פעמים כדי לדון בעניין. היישום של ההסכם עם פרץ אמור היה להיות תוך תשעים יום, אבל לא היה שום דבר. אנחנו רוצים לפרק את ההסכם ולכנס את מרכז המפלגה. מה שמעניין את שמעון פרס זה להכניס את הכוח של פרץ למפלגה, כדי שהוא יעזור לו בהתמודדות לראשות המפלגה. אנחנו אמורים לקבל אגף בהסתדרות שעוד לא נקבע, אנחנו צריכים לקבל ארבעה חברי הנהגה שלא קיבלנו, ואמורים לקבל סגנים. גם יושבות ראש נעמ"ת צריכות להיכנס לקואליציה, אבל לא הוזמנו. לכן, מה שאנחנו מרגישים זה שעמיר רוצה לשמור את ההסתדרות לעצמו, והוא רוצה שליטה של החברים שלו על המפלגה".

כלומר ג'ובים? "אין פה ג'ובים בכלל", טוען קבלו. "הכל ברמה הפוליטית, ההתנדבותית. אבל הוא לא נותן לאף אחד להיכנס. הוא צריך לתת לנו דירקטורים, ולא נתן. יש הסכם על שלושה עמודים שלא מיושם. זה לא יכול להיות ככה יותר".