שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    סובלות ולא מטפלות: הפרעה ברצפת האגן

    חמישית מהנשים סובלות מהפרעה ברצפת האגן כמו דליפת שתן, צניחת רחם ועוד. מחקר חדש מגלה שרוב הסובלות דוחות את הביקור אצל מומחה במשך שנים

    מאות אלפי נשים בישראל סובלות משלל תסמונות שמקורן בהפרעות של רצפת האגן. על פי ההערכות, אחת מכל חמש נשים תסבול מדליפת שתן במאמץ, מהפרעות במערכת העיכול, מצניחת רחם או מבעיה אחרת בשל היחלשות מערכת השרירים האגנית. מחקר ישראלי חדש גילה שרבות מהנשים משלימות עם התופעות האלה ונמנעות מטיפולים.

     

    רצפת האגן משמשת מעין ערסל לאיברים הפנימיים של האישה. זוהי מערכת מורכבת של שרירים ורקמות חיזוק שתומכת באיברי הבטן, ברחם, בשחלות, במעיים, בפי הטבעת ובשלפוחית השתן. בשל רגישותה הרבה של מערכת השרירים היא נוטה להיפגע בקלות.

     

    הגורמים לפגיעה לא ברורים

     

    כך למשל הריון, לידות, שינוי הרקמות עם הגיל, גורמים גנטיים וחוסר באסטרוגן עלולים להביא להיחלשות השרירים ולגרום להפרעות שונות. במשך שנים נקשרו הפרעות רצפת האגן להריון וללידה, אלא שמחקר שנערך לפני כשנתיים בנזירות שמעולם לא הרו מצא שהשכיחות של הפרעות ברצפת האגן אצל הנזירות גבוהה באותה מידה כמו אצל נשים שהרו וילדו. ממצא זה החזיר את החוקרים לנקודת המוצא, שלפיה הגורמים לפגיעה בשרירי האגן לא ברורים בחלקם.

     

    ההפרעה השכיחה ביותר היא דליפת שתן במאמץ. לעיתים דליפת השתן מתרחשת תוך כדי הליכה, קימה, שיעול, עיטוש, צחוק או ריקוד. חלק מהנשים סובלות גם מהפרעות במתן צואה כמו דליפת צואה ומעבר לא רצוני של גזים או נוזלים דרך פי הטבעת.

     

    חולשת השרירים הטבעתיים סביב הנרתיק או צניחות רחם גורמות לחוסר הנאה ממין הן אצל האישה והן אצל בן זוגה. הפרעות נוספות הן צניחת שלפוחית השתן או הרחם אל מחוץ לנרתיק וכאבי גב. כל אלה מהווים פגיעה קשה באיכות החיים וגורמים לדימוי עצמי ירוד.

     

    ד"ר חיים קריסי, מנהל השירות לשיקום רצפת האגן ואורוגינקולוגיה במרכז הרפואי רבין, החליט לחקור את משך הזמן מתחילת התסמינים ועד לקבלת הטיפול בקרב נשים שהגיעו לטיפול במרפאה. 232 נשים בגילאי 34 עד 81 נכללו במחקר. מהמחקר עלה ש- 70 אחוז מהנשים התלוננו על הפרעה תפקודית אחת של רצפת האגן, 27 אחוז התלוננו על שני תסמינים ו- 3 אחוז מהנשים התלוננו על שילוב של שלושה תסמינים.

     

    מחכות 3 שנים עד שמבקרות את הגינקולוג

     

    התסמינים השכיחים ביותר היו דליפת שתן במאמץ וצניחות של איברי האגן. ד"ר קריסי מצא שהזמן שחלף עד שהמטופלות הגיעו לקבלת הערכה מקצועית אצל מומחה לאורוגינקולוגיה הוא 42 חודשים בממוצע. חלקן זכו לאבחון ולטיפול רק אחרי 240 חודשים (כלומר 20 שנה!). אצל נשים שלקו בצניחת איברים נרשם עיכוב ממוצע של 17 חודשים עד לאבחון וטיפול.

     

    נשים שסבלו מהפרעות בדרכי השתן זכו להערכה אורוגינקולוגית רק אחרי 36 חודשים בממוצע. כשנשאלו הנשים מה היתה הסיבה לעיכוב, שני שלישים מהן אמרו שהאשמה נעוצה בהן. שליש תלו את העיכוב ברופא הנשים או ברופא המשפחה, שלא הפנה אותן למומחה. "הופתענו לגלות עד כמה נשים לא מודעות לאפשרות של טיפול בהפרעות של רצפת האגן", אומר ד"ר קריסי.

     

    "דליפת שתן או צניחות הן מחלה, ממש כמו סוכרת או יתר לחץ דם" הוא מציין, "הרפואה המודרנית יכולה להציע שלל טיפולים, שלרוב פותרים את הבעיה כליל. קיימים טיפולי פיזיותרפיה, טיפולים התנהגותיים ש'מחנכים' את שלפוחית השתן מחדש. אנחנו יכולים להשתיל תומכים וגינליים יעילים או לבצע ניתוחים זעיר פולשניים, שכרוכים בחתכים מינימליים דרך הנרתיק, ולתמוך בשופכה למניעת דליפת שתן במאמץ. חשוב שכל אישה שסובלת מהסימפטומים האלה תפנה ללא דיחוי למומחה לאורוגינקולוגיה ותקבל הערכה מקצועית".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: איתי גל
    אצל הגינקולוג. לא מגיעות לטיפול
    צילום: איתי גל
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים