אחרי הסטייקים, נדבר על עזה
ערב צאתו של ראש הממשלה לביקור אצל הנשיא בוש בטקסס, מקורביו מאמינים כי הכל יעבור כמו הצגה מתוכננת היטב, שבסופה ניתן יהיה לדבר על יחסי האמון והקרבה בין הצדדים. אבל האם האמריקנים מכינים הפתעות בצורת דרישות מישראל, למשל לגבי גושי ההתנתקות? ולראש הממשלה לשעבר ברק יש עצה משלו לעיתונאים שילוו את מסע שרון
שלושה חודשים לפני מה שאמורה להיות תחילת הנסיגה ההיסטורית מרצועת עזה, יוצא אריק שרון לסיבוב "שמוזינג" אצל החבר ג'ורג' בוש בחווה בטקסס. "השמוזינג" מתוכנן עד הפרט האחרון, ובסביבתו של ראש הממשלה מאמינים שכמעט שום דבר רע לא יכול לקרות בטיול האביבי הזה בארה"ב, וכל הצדדים יהיו מרוצים עד הגג.
בוש, מצד אחד, יראה לעולם שהוא מעורב בכאילו תהליך שלום במזרח התיכון, ושרון, מצד שני, יחזור הביתה עם מטוס עמוס בתמונות מחויכות עם הנשיא האמריקני, עם טפיחה על השכם ועם חיזוק מחודש לתוכנית ההתתנקות. אידיליה ממש, שספק אם יהיו רבים בציבור הישראלי ובתקשורת שיוכלו לעמוד בפניה. מה עוד צריך ראש ממשלה, שרק לפני שבועיים עוד לא ידע אם הוא מצליח להעביר את התקציב?
תראו, יגידו יועצי שרון שיהיו מרוצים מההצלחה הגדולה של הנסיעה, תראו את החיוכים, תראו את הכימיה והידידות האמיצה בין שני המנהיגים הדגולים. ואחר כך ילחשו היועצים סודות קטנים על אוזניהם של הכתבים המלווים את הפמליה, ויספרו איך אכלו אריק וג'ורג' סטייקים משובחים בחווה בטקסס, ואיך הריץ דובי וייסגלס דחקות עם הנשיא ועם קונדי רייס. במילים פשוטות, סבבה של טיול.
בין לבין, תיעשה ברקע גם קצת עבודה. אם שמים בצד את הנושאים האסטרטגיים (איראן, סוריה וכו'), הנושא העיקרי יהיה ההתנתקות. האמריקנים
יירצו לשמוע משרון שהוא לא באמת חושב שמפת הדרכים היא גופה מרקיבה, כפי שכמעט והגדיר אותה וייסגלס בראיון ל"הארץ". זה קודם כל. אחר כך, בוש ירצה גם לשמוע שישראל מוכנה לתאם את ההתנתקות עם הפלסטינים, לשנות פאזה למשהו בסגנון של התנתקות בהסכמה. כן, צפוי שרון לענות, אין לי כל כך בעיה עם מה שאתם רוצים. אני בעד הסכמה. אבל בתנאי שאתם מבינים שזאת התנתקות המבוססת על הבנות ביטחוניות. ויהיו גם את ההבטחות הישראליות הרגילות: פינוי המאחזים מדו"ח ששון וחזרה לקווים שלפני האינתיפאדה.
לשרון לא יהיה קשה להבטיח את הדברים האלה, משום שלכל הבטחה יש תנאי, יש דרישה מקבילה או מקדימה מהפלסטינים. אנחנו נחזיר את השליטה בערים, נפנה את עזה ונהיה מוכנים להיכנס למפת הדרכים. אבל, שהפלסטינים יעשו את המוטל עליהם. יעשו, יקבלו. לא יעשו – יחפשו אותנו בסיבוב.
ראש הממשלה יאמר את מה שיאמר כשהקרקע כבר הוכנה מראש. שר הביטחון, שאול מופז, נשלח לסיבוב הכנה ביטחוני בארה"ב, והציג בפני האמריקנים את הדברים הסקסיים ביותר שיש לישראל: צילומים, מידע מודיעיני רגיש, סיפורים קטנים. בקיצור, כל מה שצריך כדי להוכיח לחברים מאמריקה שהפלסטינים רוצים, אך לא עושים. או במילים אחרות: אבו מאזן נחמד, אבל עוד לא ממש מוכן לקפוץ ראש לתוך בריכת אירגוני הטרור ולפרק אותם. אחר כך הגיעו דב וייסגלס ושלום תורג'מן לוושינגטון, כדי להכין את הקרקע המדינית.
ג'ורג', תן לי זמן
שרון לא רוצה לרוץ קדימה עם מפת הדרכים, אבל הוא יודע שהאמריקנים רוצים לשמוע שהוא מחויב לה. בגלל זה, שרון רוצה לוודא שהוא לא יהיה במצב לא נעים, שבו יומיים אחרי השלמת הנסיגה מעזה, יישב לו העולם על קצה הראש וישאל מה הלאה, מה עם השאר. הוא צריך שקט, לעכל את ההתנתקות, להרגיע את המערכת הפוליטית והמדינית. גם אם הנסיגה תעבור פחות או יותר בשקט, נעים לא יהיה פה. המערכת הפוליטית תגעש, הציבור יתרגש. לכן, צריך זמן. אסור, יאמר שרון לבוש, אסור לרוץ קדימה בלי שיש הדדיות.
האמריקנים צפויים לספק לראש הממשלה את הסחורה. הם יבהירו עד כמה המלחמה בטרור ופירוק תשתיות הטרור חשובים. זוהי המדיניות הכללית שלהם ברחבי תבל, ואינטרס ברור להבהיר את זה שוב. זה תנאי להתקדמות, יאמרו האמריקנים, ואריק יחייך בצד, מרוצה מההצהרה הפומבית. אם יש משהו שישראל לא רוצה בשלב הזה, זה הנחות לפלסטינים. הנחות פירושן לא רק אי הפעלת לחץ על הפלסטינים להלחם בטרור, אלא גם זירוז הליכי מפת הדרכים.
גם כך יש בעניין הזה מתכון די בטוח להתנגשות בין ישראל ובין הרשות: אבו מאזן רוצה לעבור את השלב השני במהירות גדולה, לקפוץ ישר להסדר קבע. שרון, מצידו, רוצה לעשות את זה לאט, עם הסדר ביניים כמתואר בשלב השני של מפת הדרכים. שתי העמדות שונות לגמרי, ממש לא תואמות. הן יכולות להוביל לפיצוץ עתידי, ולכן, שרון רוצה הבטחות וחיזוקים אמריקניים. אם האמריקנים יוותרו לפלסטינים, כולם יוותרו להם. לכן חשוב לישראל להוציא הצהרה חד משמעית מבוש בעניין חשיבות פירוק אירגוני הטרור, הרפורמה במוסדות השלטון ובעניין איחוד אירגוני הביטחון הפלסטיניים.
לשרון יש שאלות ובקשות נוספות בסל. מה עם הבתים של המתנחלים, ירצה ראש הממשלה לדעת, וירמוז שעכשיו, כשפול וולפוביץ' יהיה נגיד הבנק העולמי, הסיפור צריך להיות הרבה יותר פשוט. אנחנו לא רוצים להרוס את הבתים האלה, יסביר ראש הממשלה, אבל מישהו צריך לשלם על זה. אי אפשר להשאיר בתים של יהודים סתם כך בשטח.
ואחר כך, יעלה כנראה גם נושא הבניה בהתנחלויות, במעלה אדומים למשל. למעשה, עד עכשיו לא ברור מה בדיוק ייאמר, ואיך הסיפור הזה ייגמר. בעוד הצהרה אמריקנית על אי חזרה לקווי 67', או באמירה חד משמעית נגד הרחבת ההתנחלויות? ומה יגיד שרון, שהוא מפסיק את הבניה, או ממשיך בה? בישראל התשובה די עמומה. בכל מקרה, אומרים מקורביו של שרון, לפחות יש נושא אחד שאנחנו לא מסכימים עליו במאה אחוז עם האמריקנים. זה לא כל כך נורא.
ברק: שרון לא קיבל כלום מבוש
אהוד ברק עוקב אחר ההכנות של ראש הממשלה לקראת הנסיעה לארה"ב ומהנהן בראשו באי הסכמה. בשבוע שעבר הוא היה בעצמו בבירה האמריקנית, והוא בטוח שהוא מבין טוב יותר את המציאות מכולם.
"אחרי הביקור, צריך לשאול מה יהיה אחר כך", הוא אומר. "צריך לפתוח בדיון ציבורי, ולבדוק האם יש תמורה לנסיגה החד צדדית, או שהוא הוא נכנע לטרור. מוזר לי שמפלגת העבודה לא מתחילה דיון על היום שאחרי".
ברק, באופן אולי לא מפתיע, מתחבר דווקא אל העמדה של הימין בעניין ההישגים של שרון בעקבות ההתנתקות. כלומר, הוא לא מאמין ששרון השיג משהו מבוש. הוא גם חושב שהדברים שהשגריר האמריקני אמר בפגישה עם צוערי משרד החוץ ושצוטטו ב"ידיעות אחרונות" היו אמיתיים, נכונים ומדוייקים.
"מה שמסתבר מההדלפה של קרצר, זה שהאמריקנים לא התחייבו לתמוך בגושי ההתנחלויות", מסביר ראש הממשלה לשעבר. "אם שרון קיבל את
זה, את גושי הישובים, הוא מוביל עסקה. אבל אם זה לא נכון, ולא נכון שהוא קיבל את גושי היישובים? אז זה מעלה שאלה מדוע הוא עזב את עזה. זה מראה שהוא לא שולט בתהליך. אני מאמין ששרון לא קיבל כלום מהאמריקנים, אבל הציבור הישראלי לא יודע את זה. האסטרטגיה שלו זה לנצח את הבחירות הבאות באמצעות ספין של הטעית הציבור. יש לו הסכמה עם בוש, אבל היא לא תואמת את מה שהוא מספר לנו. יש לו הסכמה עם בוש לפיה האמריקנים הבחינו שחלו שינויים בשטח. שרון פירש מה שהוא רצה והטעה בתרגום. הם אמרו: פופוליישן סנטרס ולא סטלמנטס בלוקס, ולכן – יש פה הטעיה".
לברק יש עצה לעיתונאים הנלווים לראש הממשלה בארה"ב. "תשאלו את הנשיא בוש", הוא אומר, "מה עמדתו בעניין גושי ההתנחלויות. אם התשובה שלו תהיה שהוא נגד, אז יסתבר שמה ששרון אומר לנו זה לא נכון. כך ייחשף הבלוף. אבל גם אם הנשיא יישלח אתכם לבדוק את המסמך שהוא נתן לשרון, גם אז יהיה ברור שאין כלום".
כדאי לשים לב...
...לח"כ איתן כבל, יו"ר סיעת העבודה בכנסת. מאז נכנסה מפלגת העבודה לממשלה, הפכה סיעת העבודה תחת ניהולו של כבל למקום החם ביותר בעבודה. כל מי שרוצה שידברו עליו למחרת, מגיע לסיעה: ברק, עמי איילון, ראשי רשויות, כולם עולים לרגל לסיעה של כבל.
עכשיו כבל, אחד מהח"כים הצעירים בעבודה, מתמודד לתפקיד מזכ"ל המפלגה. התמיכה בו, כך לפחות זה נראה בשטח, גדולה, והוא המועמד המוביל לפי שעה. בכל מקרה, כבל הכין תוכניות מפה עד הודעה חדשה איך להפוך את העבודה למפלגה רלוונטית ונושכת. "הגיע הזמן", הוא אומר, "להניף את הדגל החברתי-כלכלי. מי שאומר שאי אפשר לנצח בחירות עם הנושא הזה, אני מזכיר לו את בגין. צריך להחזיר את הנושא האידיאולוגי, וגם את הנושא האירגוני. פעם היתה לנו מפלגה עם שטח ואירגון יוצאים מן הכלל. צריך להחזיר את זה".
במסגרת המהפכה, מציע כבל לפזר את מוסדות המפלגה, לבנות אותם מחדש ולאייש אותם באנשים אחרים. כבל גם רוצה להכין חוקה חדשה. "הכל", הוא אומר, "אני אעשה כשאהיה מזכ"ל". בינתיים, שמעון פרס, היושב ראש, מעכב את התהליך. נוח לו יותר כשבתפקיד יש ממלא מקום, רפי אלול.
לפנייה לכתב/ת 
