"במילואים הבנתי: המתנחלים הם לא העם שלי"
"בחברון יושבים אנשים שהם לא חלק מהעם שלי. הם מדברים בשפה אחרת, יש להם תרבות אחרת, מנהיגים אותם כוחות משיחיים, וכל טיעון רציונאלי הוא לא רלוונטי". המונולוג של ט', חייל מילואים קרבי ותיק, מצביע על מה שעובר על ישראלים רבים בעידן ההתנתקות - הם מתנתקים מהמתנחלים, לא מהשטח. וגם: תסריט פוליטי חם שרץ בימים אלה מדבר על כך ששרון יבחר לפטר את נתניהו בסוף מושב הקיץ של הכנסת, כשזה יהיה בטוח
לפני שבועיים חזר ט' מעוד שירות מילואים של שבועיים. הפעם הגרילו לו ולחבריו את חברון, עיר האבות, ואת סביבותיה. בפעם הראשונה מאז החל לשרת במילואים, ט' חזר לביתו מהורהר. כבר שבועיים שהוא לא מפסיק לדבר על מה שעבר עליו ועל חבריו, על המתנחלים, על היחס שלהם כלפי הצבא, כלפי הפלסטינים, כלפי כולם. רגע לפני ההתנתקות, ואולי לא רחוק מההתנתקות הבאה, מתאר ט' במונולוג אישי את הקרע העמוק בחברה, ואת מה שכנראה מצפה לנו, ובעצם - כבר קורה לנו, ממש מתחת לאף. ואנחנו מסרבים לראות.
"הסתובבנו שם, ואתה מרגיש שהאנשים שיושבים שם לא רואים במדינת ישראל או בשלטון החוק או בהחלטות דמוקרטיות את הקיום שלהם", מספר ט'.
"אתה מסתכל על האנשים, חבר'ה בגילך, ואין איתם דבר במשותף. המון פעמים היתה לי תחושה של הזדהות ברמה האישית עם המתנחלים. אנשים בכל זאת חוו סבל, כי הם באזור של סכסוך. הפעם, במילואים, לא הצלחתי לייצר את האמפתיה הזאת. יש שם הקצנה, והם מתנהגים כמו קאובויים בשטח. מבחינתי, הם לא אני. הם לא העם שלי. הם לא מה שאני מגדיר אנחנו.
"ביום ירושלים, למשל, היה מסע אופניים מקריית ארבע לירושלים. כדי שארבעים ילדות ייסעו על אופניים לירושלים, הקפיצו שתי חטיבות של חיילים. אתה עומד שם בתור חייל מילואים, ואתה לא מאמין. ואתה גם פוחד פחד מוות, כי זה לא מצב נעים. סגרנו את הכבישים, עצרנו משאיות של פלסטינים, סתמנו צירים, עיכבנו אנשים. המתנחלים יודעים לנצל את הצבא, הם מתריסים. הם מחליטים שהם יוצאים לדרך, ומקפיצים את כל הצבא, בלי חשבון. והצבא סוגר את הציר לפלסטינים. אתה רואה את הדבר הזה, ואתה מבין שיש פה משהו שונה מהבסיס, משהו לא בסדר.
"השיחות בחבר'ה היו שונות משיחות המילואים הרגילות. להבדיל מפעמים קודמות שהייתי במילואים, היתה תחושה של - "פאק איט", אנחנו שורפים פה זמן בגלל קומץ של קיצונים מטורפים. התחושה הקשה ביותר שלי היתה שמה שאני עושה שם, זה לא לשרת את המדינה. אני משרת ביחידה קרבית כבר 12 שנה, וזה לא קרה לי אף פעם. הפעם הבטחתי לעצמי שזאת הפעם האחרונה שלי במקומות האלה".
ריקוד הקיפודים, או: נתניהו יודח?
בסוף, ובעניין הזה אין לאף אחד ספק, זה יהיה חייב להתפוצץ. יפה, וגם בעניין הזה אין ויכוח, זה לא יהיה. המתיחות בין אריק שרון ובין בנימין נתניהו, שכוסתה בימים האחרונים בים של מילים, הכחשות, הרגעות ותדרוכים לעיתונאים, לא פגה. ממש לא. היא פשוט נדחקה קצת הצידה, כי בשלב הזה - זה יותר נוח לכולם.
כשבוחנים את מה שקרה בסוף השבוע, וכשמנסים לגלות איך הפכה הצבעה בלתי חשובה בכנסת על חוק בלתי רלוונטי מבחינה מציאותית לכמעט פיצוץ גרעיני פוליטי, מצליחים להגיע לכמה מסקנות חלקיות: משהו כנראה השתבש במערכת ההדלפות, מישהו כנראה איבד שליטה על המצב וכולם יחד, כנראה, משקרים לכולם. "זה לא אנחנו", אמרו בסביבתו הקרובה של ראש הממשלה במוצ"ש. "לא אנחנו אמרנו שנפטר אותו. זה אחד המקורבים. אנחנו בכלל חושבים שאם ביבי היה עושה את זה בשקט, זה היה עובר בלי בעיות". בצד של נתניהו משכו בכתפיים. "זה לא אנחנו שאיימנו בהדחתו של שרון אם הוא יפטר את ביבי", היתממו המקורבים בהתייחסם לכותרת שפורסמה ב-ynet בשבת. "בדקנו וזה היה פעיל זוטר שאמר את הדברים. לא אנחנו".
נתניהו לא הבין השבוע מה רוצים ממנו. בטרם החלה הידיעה על כוונתו להיעדר מההצבעה לטפטף לתקשורת בסוף השבוע שעבר, הוא עשה שיעורי בית, ולא מצא שיש לשרון יכולת לפטר אותו. לא בארכיונים, וגם לא בחוק יסוד: הממשלה. בסביבתו של שר האוצר אמרו אחרי זה כי אין שום חוק שקובע ששר שנעדר מהצבעה בכנסת צריך להיות מפוטר. "אם היה", אמר גורם המקורב מאוד לנתניהו, "כולם היו צריכים להיות מפוטרים, כולם היו פורעי חוק. כולל ראש הממשלה, שהיה צריך לפטר את עצמו. בזמנו, הרי, שרון פיטר את שרי ש"ס, אבל לא פיטר את לימור לבנת. טוב, זה כי היא לא שר, אלא שרה, ושמה מתחיל בל' ולא בנ'".
בבדיקות שערך, נתניהו גם לא מצא עילה לפיטוריו, אבל זה כבר עניין אחר, נתון לפרשנות. מגובה בהבנה הזאת, הוא יצא לקרב חייו על היעדרות מהצבעה על הצעת חוק שבמציאות שנוצרה, הופכת את בעליה למגוחכים ומנותקים מהמציאות. לדחות את הפינוי בשלושה חודשים, הציע אחד מחברי הכנסת. לדחות את הפינוי עד אין קץ, הציע אחד אחר. ובשביל זה נתניהו, שיודע היטב ומודה בינו לבין עצמו כי את ההתנתקות אי אפשר לעצור בשום דרך חוקית – היה מוכן, ועדיין מוכן, ללכת עד הסוף. להעדר, לחטוף ביקורת, לקבל איומים. הכל. העיקר להבהיר לגרעין תומכיו הוותיק, זה הימני, שהוא בסדר. ממש בסדר. ההתנתקות פויה, ביבי בסדר.
בינתיים, כאמור, היתה חזרה לשגרה. ובכל זאת, במערכת הפוליטית לא פוסלים את התסריט הבא: ההצבעות על חוקי הדחייה נדחו לעוד שבועיים, לסוף מושב הקיץ של הכנסת. או אז, כשלא תהיה שום סכנה פרלמנטרית שתרחף מעל לראשו של ראש הממשלה, הוא יוכל לפטר את שר האוצר. למעשה, ממש יהיה לו עדיף לפטר אותו. החיסרון הגדול בפיטורים, גם עכשיו וגם בעוד שבועיים, זה הקרע האדיר שעלול להתרחש בליכוד בעקבות המהלך. שרון יכול להתעורר בוקר אחד עם ישיבת מרכז ועם החלטה להקדים את הבחירות לראשות התנועה. כרגע האופציה הזאת היא רק סעיף בחוקה וכותרת בראש עמוד שמחתימים מתנגדי ההתנתקות, אבל אם נתניהו יימצא את עצמו בחוץ, הכל, כולל הכל, יכול לקרות.
על פי התסריט הזה, פיטוריו של שר האוצר בסוף המושב, שבועיים לפני תחילת ביצוע הנסיגה, ידחקו אותו לזרועות הימין הקיצוני. מן העמדה הלא נוחה הזאת, ולאחר הנסיגה, לנתניהו יהיה קשה יותר לכבוש את לב הציבור, ואפילו את לב אנשי הליכוד. הרי גם בליכוד ייראו שהעם רוצה אריק, וספק אם יבחרו להתאבד עם ביבי. הרי אם היו רוצים איש ימין בראשם, היו בוחרים בעוזי לנדאו. אבל כולם יודעים שלנדאו לא מביא קולות מן המרכז.
ההתלבטות של שרון, אומר התסריט הפוליטי, היא האם לפטר את נתניהו בסוף מושב הכנסת או במועד אחר. ואולי, תוהים משרטטי התסריטים, נתניהו, שהודיע כי מסגרת התקציב לא תפרץ בשום תנאי, יחליט להתפטר אחרי שיעביר את התקציב בממשלה. לנתניהו יהיו מספיק עילות לומר זהו, עד כאן. בינתיים, ראש הממשלה ושר האוצר ימשיכו בריקוד של קיפודים: כל אחד רוצה מגע, אבל מפחד ממנו. כל אחד רוצה לפגוע, אבל לא להיפגע.
כדאי לשים לב...
...בסיעת העבודה היתה ביום שני חגיגה גדולה. חברי הכנסת בהו האחד בשני משועשעים, כאשר אהוד ברק, הזר שבתוכם, החליט להקריא מדף כתוב, קריאה נרגשת לחברי מפלגתו לצאת מהתרדמת ולהתחיל להתנהג כמפלגת אלטרנטיבה. חברי הכנסת של העבודה, הרגילים לשמש כסמרטוט הריצפה של אריק שרון בשלוש השנים האחרונות, לא ידעו מה לעשות עם עצמם מרוב בידור: הנה בא האיש המוזר הזה, ורוצה שנילחם להחליף את השלטון. משהו כנראה השתבש אצלו.
ברק צפה בחבריו, ולא הגיב. "רציתי להזכיר לחברים שאנחנו בתוך מערכת בחירות", אמר ביום שלישי בשיחה עם ynet. "בעוד עשרה חודשים יש בחירות, ותפקידנו הוא להחליף את שרון, לא להמליך אותו. צריך להבין שהבחירות האלה הן חשבון של דור שלם, חשבון הסטורי שמגלה כי הדרך שלנו ניצחה וצדקה. העקרונות של מפלגת העבודה, להפרד מהשטחים ולבנות ישראל חזקה - ניצחו. הליכוד המבולבל לא יכול להוביל את ההיפרדות האמיתית שדרושה לישראל אחרי עזה. הליכוד מתפרק בדרך ליציאה מעזה, ומי שמציל את הליכוד ואת שרון זאת מפלגת העבודה. כמה אנשים שלנו כבר יכולים להתבלבל? זה כבר נראה פתטי. אחרי היציאה מעזה ייגמר הישראבלוף".
לפנייה לכתב/ת 
