דלקת בדרכי השתן: האם אתם מנגבים לתינוק נכון?
כ-4% מהתינוקות והילדים לוקים בדלקות בדרכי השתן, חלקם ילקו בזיהומים חוזרים הגורמים לצלקות בכליה. מהם הסימנים המוקדמים לדלקת, מתי לרוץ לחדר המיון, מה יראה האולטרסאונד, ומי צריך טיפול אנטיביוטי מונע? מדריך להורים, כתבה חמישית בסדרה
מדי שנה מתאשפזים מאות תינוקות וילדים עקב דלקת בדרכי השתן, מחלה אפופה מיתוסים שגויים. בניגוד לאמונה הרווחת, כאילו הזיהום נגרם כתוצאה משימוש בשירותים ציבוריים, הגורם למחלה הוא דווקא חדירת חיידקים ממערכת העיכול, לרוב בשל היגיינה לקויה. הזיהום אינו מידבק, ובדרך כלל אינו מחייב אישפוז בבית החולים בתינוקות מעל גיל 3 חודשים. עם זאת אם הזיהום חדר לכליות, הוא עלול לגרום להצטלקות ולפגיעה עתידית בתפקוד הכלייתי.
למה זה קורה?
זיהומים בדרכי השתן, ובשמם הרפואי UTI – Urinary Tract Infections, נגרמים על ידי חיידקים של מערכת העיכול, הקרויים "גרם שליליים". עם אלה נמנים בדרך כלל החיידקים אי קולי, אנטרובקטר, פסאודומונס או סרציה. חיידקים אלה חודרים למערכת השתן מאיזור פי הטבעת, לרוב בשל ניגוב לא נכון של הצואה.
שימו לב: הניגוב צריך תמיד להיעשות מאיבר המין לכיוון פי הטבעת, ולא להיפך. חשוב להקפיד על כך בעיקר אצל בנות, שמערכת השתן שלהן קצרה יותר, והנטייה לזיהומים גדולה מאשר אצל בנים.
מדוע לא כל הילדים סובלים מהדלקת?
כ-4% מהתינוקות והילדים לוקים בדלקות בדרכי השתן. במצב תקין, לתאי מערכת השתן יש מנגנוני הגנה שאינם מאפשרים לחיידקי מערכת העיכול להיצמד אליהם ולהתרבות על פניהם. בנוסף, זרימה תקינה של השתן מונעת חזרה של חיידקים לאחור, לעבר הכליה.
אולם במקרים שבהם אין הבשלה טובה של מערכת השתן המונעת את התפתחות החיידקים, במקרים שבהם יש הפרעה חסימתית במבנה מערכת השתן שגורמת להצטברות שתן וזרימה לא תקינה, מתרחש הזיהום. בתינוקות בחודש הראשון לחיים, עלול זיהום בדם לחדור אל מערכת השתן, ולגרום לזיהום שם.
מהם הסימפטומים למחלה?
יש להבדיל בין דלקת במערכת השתן התחתונה, הקרויה ציסטיטיס (דלקת שלפוחית השתן), לבין זיהום המגיע לרקמת הכליות (פיילונפריטיס). זיהומים בכיס השתן מתאפיינים בסימנים מקומיים: צריבה ותכיפות במתן שתן, כאבי בטן בילדים קטנים או אי שקט. השתן ברוב המקרים עכור בשל נוכחות תאי דם לבנים. בדרך כלל המחלה אינה מלווה בחום, או שהחום עולה לרמה נמוכה עד 37.8 מעלות (חום סאב-פיברילי). זיהום בשלפוחית השתן אינו מסוכן והטיפול בו נועד בעיקר כדי להקל על הצריבה והכאבים.
זיהומים ברקמה הכלייתית מלווים בחום גבוה, צמרמורות, כאבים במותניים, הקאות, אפאתיה וירידה במצב הכללי. זיהום כזה דורש טיפול ב-48 השעות הראשונות להופעתו. אם הטיפול לא ניתן בזמן, אזור הדלקת ברקמת הכליות עלול להפוך לצלקת בלתי הפיכה שבעתיד עלולה לגרום ליתר לחץ דם או לפגיעה בתפקוד הכליה.
האם הדלקת מידבקת ועוברת מאדם לאדם?
לא. זיהומים בדרכי השתן נגרמים בשל חיידקי מערכת העיכול של החולה עצמו. הדלקת אינה עוברת מאדם לאדם.
מתי לרוץ לרופא?
כאשר מופיעים אחד הסימנים שתוארו, ובעיקר חום גבוה וצמרמורות יש לבצע בדיקת שתן כללית ובדיקת תרבית שתן אצל הרופא בקופת החולים. אם בבדיקה יתגלה חשד לזיהום, יתחיל הרופא טיפול אנטיביוטי עד קבלת תוצאות תרביות השתן שיזהו את סוג החיידק הספציפי שגרם לזיהום. בדיקת השתן הדחופה חשובה במיוחד אצל ילדים שכבר לקו בזיהום בשתן, אצלם הסיכוי לפתח זיהום נוסף גבוה הרבה יותר.
ניתן לרכוש ערכת "סטיק שתן" המאפשרת לבדוק את השתן גם בבית. מדובר במקלוני נייר שטובלים בנוזל השתן. ריבועים קטנים צבעוניים על המקלון מאפשרים לזהות האם קיימים תאי דם לבנים בשתן, המעידים על זיהום.
מתי הרופא יפנה אותנו לבית החולים?
אם הופיעו הקאות המונעות מהילד לקבל אנטיביוטיקה דרך הפה, מצבו הכללי ירוד והוא סובל מהתייבשות המצריכה מתן נוזלים, ובכל תינוק מתחת ל-3 חודשים, יש צורך בטיפול באישפוז.
מה יקרה בחדר המיון?
לאחר בדיקה גופנית, תבוצע בדיקת שתן ובדיקות דם במטרה לוודא שהמדובר בזיהום בשתן. בנוסף תישלח תרבית שתן למעבדה, שם יניחו לחיידקים בשתן – אם קיימים כאלו, לצמוח. לאחר שלושה ימים תיבדק תרבית השתן ויזוהה החיידק שצמח והאנטיביוטיקה שאליה הוא רגיש. כך, תתאפשר התאמת האנטיביוטיקה הספציפית לזיהום.
מה יהיה הטיפול במחלקה?
במהלך האישפוז תינתן אנטיביוטיקה לתוך הווריד ונוזלים למניעת התייבשות. במקרה של הופעת חום גבוה, יינתנו תרופות מורידות חום. צוות האחיות יבדוק את מצבו של הילד במהלך האישפוז וידווח לרופא המחלקה בעת הצורך. מדי בוקר ייערך ביקור רופאים בין השעות 09:00-14:00. הרופאים יעריכו את מצבו של הילד, וישלחו אותו עם הוריו לבדיקת אולטרסאונד של מערכת השתן.
מטרת האולטרסאונד לגלות האם קיים מום חסימתי שמגביר את הנטייה לזיהומים. בנוסף, ניתן לעיתים בבדיקת אולטרסאונד לגלות עדות לנוכחות תופעת הריפלוקס: חזרה של השתן מהשלפוחית אל עבר אגן הכליה.
כ-30%-40% מהילדים הסובלים מזיהום כלייתי סובלים גם מריפלוקס זה, המאפשר לחיידקים שהצליחו להגיע רק לכיס השתן, לעלות אל הכליה ולזהם אותה. איתור נוכחות ריפלוקס חשוב כאשר הזיהומים עקשניים וחוזרים פעמים רבות למרות טיפול אנטיביוטי מונע. במקרה כזה מבוצעת ציסטוגרפיה, בדיקה המדגימה את הריפלוקס בצורה מדויקת. במידה ואכן קיים ריפלוקס, ישקול הרופא מאוחר יותר תהליך תיקון בטיפול הקרוי ציסטוסקופיה.
מתי השחרור הביתה?
לרוב ניתן טיפול אנטיביוטי תוך ורידי במשך כ-3 ימים, עד שמצבו של הילד משתפר, החום יורד, הוא שב לאכול ומתקבלת תוצאת תרבית השתן המזהה את החיידק המדויק שגרם לזיהום.
מהו הטיפול שצריך לתת בבית?
הילד יקבל טיפול אנטיביוטי דרך הפה להשלמת 10 ימי טיפול באנטיביוטיקה בסך הכל. הוא יוזמן להמשך מעקב אצל נפרולוג ילדים בתוך מספר שבועות. למרות שקיימים חילוקי דעות בנושא, לרוב יידרש הילד להמשיך בטיפול אנטיביוטי מונע כחצי שנה עד שנה.
אף שרבים מהרופאים נוהגים לרשום טיפול אנטיביוטי מונע בתרופה 'צפורל', הנחשבת לאנטיביוטיקה רחבת טווח, הטיפול המונע המומלץ הוא באנטיביוטיקות 'רספרים' או 'מקרודנטין', שהן בעלות טווח פעולה מצומצם ומכוון לחיידקים הגורמים לזיהום בדרכי השתן. החשיבות בכך היא שצפורל ואנטיביוטיקות רחבות טווח אחרות פוגמות גם בחיידקים הטובים של מערכת העיכול.
האם יש צורך בבדיקות נוספות לאחר השחרור?
אם לא בוצע אולטרסאונד במהלך האישפוז, תתבקשו לבצע את הבדיקה דרך קופת החולים. בנוסף, תוזמנו למעקב במרפאה נפרולוגית שם יעקבו אחר האולטרסאונד ולאחר כחצי שנה יבוצע מיפוי DMSA. המדובר בצילום המדגים צלקות על הכליה המצריכות המשך טיפול רפואי.
מתי אפשר לחזור לגן ולבית הספר?
אם הילד חש בטוב, ללא חום, חזר לאכול או לשתות, אין מניעה לחזור לפעילות שגרתית רגילה. ניתן גם להמשיך במתן החיסונים כרגיל, יומיים לאחר ירידת החום.
ייעוץ רפואי: ד"ר מרים דוידוביץ, מנהלת המחלקה לנפרולוגיה במרכז שניידר לרפואת ילדים
לכתבות הקודמות בסדרה:
