שתף קטע נבחר

יומן מסע: שלישי כ"ז בניסן

"יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא" (מתוך הקדיש)

 

מזג האוויר הרטוב לא הניח לנו גם היום. חשבנו שאחרי יום האתמול הגשום נקבל חנינה, אבל התבדינו. אם אתמול שפכו עלינו השמים את מימם במשפך, הרי שהיום הם השתמשו בדליים ובאמבטיות. אבל למרות יום אתמול הרטוב והבוצי והתחזית ליום גשום, בכל זאת כ-150 איש הצטרפו אלינו, לתדהמתנו, להפתעתנו ולשמחתנו.

 

כולנו נפגשנו ליד קבר הרשב"י במושב מירון לטקס הבוקר הקבוע. מפאת הגשם עמדנו תחת הסככה בה מתקיימות בדרך-כלל חפלות ותספורות לבני השלוש, וקולות התפילה נשמעו ברקע. הזכרנו את שמות הנופלים לזכרם נלך היום, בהם מתניה ראבינסאן בן טירת צבי שנהרג בג'נין במהלך מבצע חומת מגן. בני משפחתו הלכו עימנו היום, ורינה אמו סיפרה על הקשר בין מתניה ואבי שלנו, שלזכרו נערך המסע. שניהם למדו בבית הספר שק"ד בשדה אליהו, שניהם המשיכו למכינת בית ישראל, ושניהם חלקו שאלות על מקומם של דתיים וחילונים.

 

לאחר שסיימנו את הטקס ירדנו מקבר הרשב"י אל השביל המוביל לנחל מירון. התחלנו לטפס בדרך מתונה, יפה ועשירה בצמחייה, אבל בוצית ורטובה. הלכנו לכיוון חירבת שמע, לקבר שמאי הזקן, ובדרך ראינו את הסלע שנקרא "כיסא אליהו". קצת אחרי שעברנו את מעיין עין זֶבֶד אירע לפתע פתאום נס. השמיים התבהרו חלקית והשמש יצאה. אנחנו מיהרנו לנצל את ההזדמנות, להתיישב על הסלעים והאבנים הנוחות ששימשו לנו ככיסאות, ולשתות קפה שבושל על גזיות.

 

סמוך למקום ישיבתנו נמצאת אנדרטה ללוחם הדרוזי סמל טפאש, שנפל בלבנון. נשארנו לשבת עד לצפירה של השעה 10:00, המציינת את יום השואה והגבורה. כולנו עמדנו שותקים - וזכרנו.

 

ההתבהרות, כך גילינו, היתה בבחינת נס קצר שהסתיים מהר מאוד. את העלייה דרך חרבת בק להר מירון עשינו בשעה שערפל החל לכסות את האזור, והגשם שהיה סלחני עד כה וירד בזירזוף, הפך לגשם זלעפות. לבסוף הגענו לחניון הר מירון שם חיכה לנו עם סיר גדול מלא במרק חם, ומצות שנדמו לשקדי מרק. מה לעשות, את שאריות הפסח יש לסיים. אנו, ששמחנו כך-כך להתחמם, עמדנו רטובים ומטפטפים ולגמנו בהנאה מהמרק החם.

 

בשל מזג האוויר, שלא עשה לנו הנחות היום, נועצנו בינינו האם נמשיך. בסופו של דבר החלטנו שאין טעם להעפיל לפסגת הר מירון בחסות הערפל שהתעבה והגשם שהתחזק יותר ויותר. החלטנו לשנות את התוכנית, לבטל את מסלול היום ולרדת לאורך הכביש לכיוון בית ספר שדה הר מירון. 

 

בבית הספר התארחו קבוצות ולא היה להם מקום בשבילנו, ועל-כן התקשרנו לבסיס הצבאי הסמוך ולשמחתנו התקבלנו במקום בחום ובלבביות. את הדרך לבסיס עשינו כשאנו נאבקים בכדורי ברד וגשם אינסופי. דליים-דליים של גשם נשפכו עלינו, והנעלים הפכו לאגרטלים מלאים במים. כשהגענו לבסוף חיילי ואנשי הבסיס קיבלו אותנו ברוחב לב, הזמינו אותנו להתכנס במועדון והזניקו את אחד הרכבים שיחלץ כמה מההולכים.

 

כשאנו רטובים עד לשד עצמותינו הבנו שאין טעם לקיים את הסדנה היומית, רק להביא את הרכבים ולהתפזר. אחרי שהמטיילים פנו לדרכם נותרה קבוצת "כל השביל" בבסיס והוזמנה למקלחת חמה. את שארית היום בילינו בבית הילדים המחומם והנעים של קיבוץ סאסא אליו הסיעו אולנו אנשי הבסיס, שם גם חברי הקבוצה עשו את הלילה. מי ייתן וההבטחות שמחר יהיה יום יבש אכן תתגשמנה.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עודד חכים
"דליים-דליים של גשם נשפכו עלינו". ההולכים נרטבים
צילום: עודד חכים
רוח טובה
יד שרה
כיתבו לנו
מומלצים