מדריך: איך להצליח בתהליך הגמילה מחיתולים

ולא זו בלבד שעליכם לדאוג שהפעוט כבר בשל לתהליך, אלא שגם אתם צריכים להיות בשלים אליו. אל תגמלו את הילד אם אתם נמצאים כרגע במתח או בלחץ (עומס בעבודה, מתיחות בין בני הזוג), ובוודאי שאין להתחיל בגמילה אם אתם עומדים בפני שינוי משמעותי בחיים (מעבר דירה, הולדת אח, טיול ארוך וכיו"ב). קחו את הזמן, והצטיידו בהמון סבלנות ואמפתיה (ובסדינים להחלפה).

התחילו בהכנת הבית לתהליך: קפלו שטיחים, פרשו ניילון על ספות יקרות, דאגו למלאי של סדינים ובגדים להחלפה, לשעווניות, ולאביזרים המסייעים בגמילה כמו סיר, ישבנון, שרפרף וכיו"ב.

היו עקביים בתגובותיכם ותאמו דרכי תגובה ופעולה: סכמו מראש מה תהיה הגישה שלכם לנושא, איך אתם מתכוונים להתמודד עם ההצלחות והפספוסים (האם תחלקו פרסים על הצלחות? האם תעלימו עין מפספוסים?), כך ששניכם תפעלו מול הילד באופן דומה.

חשוב שתהיו מודעים לכל התחושות שהתהליך מעורר אצלכם: האם אתם מצפים שהוא ילך בקלות או שאתם צופים קשיים? האם יש גורם חיצוני שמאיץ בכם לגמול את הילד (כמו רישום לגן שבו הילדים כבר גמולים, הוצאות כלכליות או לחץ חברתי)? האם אתם עצמכם נושאים טראומות מגמילות של עצמכם או של הילדים הנוספים שלכם? האם אתם מסוגלים לדבר בפתיחות על קקי ופיפי, האם זה מגעיל אתכם? כל התחושות והמחשבות הללו עלולות להשפיע על אופי הליווי שלכם את הילד בתהליך הגמילה.

שדרו לילד שאתם מאמינים ובטוחים ביכולתו לעמוד במשימה. רק כך הילד יפנים את התחושה ויתחיל להאמין בעצמו.

בשלות מחשבתית - הבנת רצף סיבתיות, כלומר הבנת הקשר בין איתותי הגוף של לחץ בשלפוחית השתן או בפי הטבעת, לבין יציאת הפיפי או הקקי. ילדים מראים שהבינו את הקשר הזה אם הם עוצרים את הפעילות שבה הם עוסקים באותו רגע כדי לעשות את צרכיהם (או שהם הולכים הצידה במטרה להסתתר).

בשלות חשיבתית כרוכה גם בהבנה כי דברים ממשיכים להתקיים גם כשלא רואים אותם. כך למשל ההבנה שאפשר לקרוא לעזרה לאחד ההורים, גם אם הוא לא נמצא כרגע באותו החדר, וההבנה שהקקי לא נעלם בשירותים אלא עובר למקום אחר.

בשלות מילולית - יכולת שפתית מפותחת ברמה המאפשרת לילד לומר שהוא צריך ללכת לשירותים, ומאפשרת לו להבהיר להורים את עמדותיו ותחושותיו כלפי התהליך - האם הוא מעניין אותו, האם הוא מפחיד אותו וכיו"ב.

בשלות רגשית-חברתית - בן השנתיים-שלוש בונה את הישות הנפרדת שלו, את הזהות האישית שלו. הוא מגדיר את עצמו ואת רצונותיו כשונים ונפרדים משל הדמויות האחרות שבחייו, ומתחיל להבין שרק הוא מרגיש מתי הוא צריך לעשות את צרכיו ולא הוריו (למרות שהם שואלים כל הזמן אם הוא צריך לשירותים).

הוא מתחיל להכיר את גופו ואת מגבלותיו. מצד אחד הוא רוצה להרגיש עצמאי, מצד שני - אינו מוותר על הצורך להרגיש קטן ולהיות מטופל על ידי הוריו. גמילה היא למעשה שליטה על הגוף כדרך להשגת שליטה בחייו. הילד מראה שיש לו בשלות רגשית, הבאה לידי ביטוי בכך שהוא רוצה לעשות דברים לבד, כמו לאכול או להתלבש, בין השאר כדי לזכות בהערכה על כך. הוא גם מגלה יכולת לדחות סיפוקים (לחכות לקינוח, לחכות לתורו במשחק, לחכות עד שהוריו יתפנו כדי לשמוע אותו וכו') ויכולת להתמודד עם אכזבות. סימן נוסף הוא העניין שמביע הילד במבוגרים שהולכים לשירותים. אם הדבר לא מפריע לכם, אפשרו לילד להתלוות אליכם כדי שילמד מה עושים בחדר הזה.

מוטיבציה מצד הילד - בלי מוטיבציה, כל התהליך נידון לכישלון. יש פעמים שבהם הילד יבקש להיגמל עוד לפני שהוריו חשבו להתחיל, וכדאי לזרום איתו מאחר ששיתוף פעולה מצדו הוא גורם מכריע. לילד יש שליטה מאוד גדולה על האופן שבו יתקדם התהליך, ואם הוא יתפוס את הגמילה כמשהו שהוריו חפצים בו אבל הוא ממש לא מעוניין, הדבר עלול להוביל למאבקי כוחות, להתנגדויות חזקות ואפילו לחרדות.

אבל נדרשות גם פעולות להגברת המודעות של הילד לנושא: קנו לילד ספר העוסק בעשיית צרכים וקיראו בו יחד תוך שאתם משוחחים על התכנים, או שחקו בבובות כאילו הן הולכות לשירותים.

עכשיו דובי ישתה, אחר כך הוא ילך לשירותים          (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

כשהילד עוצר את הפעילות השוטפת כדי לעשות את צרכיו, ציינו שכרגע הוא "עושה קקי", ואחר כך הורידו את החיתול והתבוננו בו יחד. כך אתם מחזקים אצלו את ההבנה של סיבה ותוצאה. הזכירו לילד שבקרוב, כשירצה בכך, הוא יוכל להוריד את החיתול לגמרי ולהשתמש באסלה או בסיר.

במשך היום תרגלו התאפקות ודחיית סיפוקים דרך משחקים שבהם הילד צריך לחכות לתורו, או שתשהו מעט את ההיענות לחלק מבקשותיו.

תנו לילד לתרגל התפשטות עצמאית לפני הכניסה האמבטיה, כדי שירגיש בטוח להתפשט לבד כשירגיש צורך לעשות את צרכיו.

קנו סיר ביחד, והניחו לפעוט להכיר אותו מעט, לשחק איתו, להתיישב עליו עם הבגדים וכו'. יחד עם זה, כדאי מלכתחילה למקם את הסיר בשירותים כדי להבהיר את הרעיון שזה המקום המתאים לעשיית צרכים. בכלל, מומלץ להעביר את כל זירת ההתרחשות סביב החלפת החיתולים לשירותים - על מנת שכל מה שקשור ליציאות יתקשר לשם.

לכו יחד לחנות לבחור תחתונים בצבע או עם עם הדמות האהובה עליו. אפשרו לו ללבוש ולפשוט אותם והניחו אותם במקום נגיש לילד.

חשוב לשתף את הילד בתהליך כמה שיותר כדי ליצור אצלו את המוטיבציה ואת התחושה שתהליך הגמילה הוא שלו ובשבילו ולא בשביל הוריו. בנוסף, בזכות השיתוף ההורה יכול להתבונן בילד ולבחון עד כמה הוא בשל לגמילה עוד לפני שהחיתול ירד, וזאת כדי להימנע ממצב של החזרת החיתול אחרי הורדתו.

הפספוסים הם חלק בלתי נפרד מתהליך הגמילה. חשוב לא להגיב בכעס, לא לתת לילד להרגיש אשמה או בושה או לחץ מהפספוס, כיוון שחרדה רק תקשה עליו להמשיך בתהליך. הזכירו לו את הפעמים שבהן הצליח להתאפק, שדרו לו שאתם מאמינים שהוא יצליח להתאפק שוב בפעם הבאה.

חשוב שבתגובה לפספוס, כמו גם בתגובה להצלחה, יעבור המסר שהילד הוא זה שהצליח או לא הצליח לשלוט ביציאות. אל תגידו: "ברח לך פיפי" או "יצא לך קקי" - ליציאות אין ישות משל עצמן, כי אם הילד הוא זה ששולט בהן. באותה מידה, כשיש הצלחה, זה לא ש"יצא לך פיפי בסיר" אלא: "אתה הצלחת לעשות פיפי בסיר".

ההחלטה להוריד את החיתול צריכה להיות ברורה, חד משמעית וכמה שאפשר - חד כיוונית. אין לסירוגין, יום כן יום לא, ואל תישברו גם אם יש פספוסים. הסבירו לילד בדיוק מה המשמעות של הורדת החיתול, והשאירו אותו בלעדיו גם אם יש פספוסים. החזרת החיתול מעבירה לילד את המסר שהוריו לא מאמין שיצליח.

תנו הרבה חיזוקים להצלחות. העדיפו חיזוק מילולי של התפעלות והתרגשות, וחיזוק פיזי של חיבוק ונשיקה על פרסים ומתנות, אחרת הגמילה תהפוך למשהו שעושים על מנת לקבל פרס. בנוסף, אל תצאו מעורכם ותתלהבו בכל פעם שהוא מצליח, כי אז הילד עלול להרגיש שהיציאות שלו הן כל כך יקרות שאולי חבל לוותר עליהן, או לחלופין, שעשיית הצרכים היא פרס להורים, ואז במקרה של כעס עליהם הוא יכול למנוע מהם את ה"פרס" הזה.

חשוב לשבח גם הצלחה חלקית כדי לחזק אצל הילד את תחושת היכולת ואת האמונה שלו ביכולתו לשלוט בצרכיו.

אל תמהרו לשפוך את התוצרים. הילד מרגיש שהתוצר שעשה הוא חלק ממנו, ולכן יש לו צורך להתבונן בו ולהיפרד ממנו. אם תמהרו להיפטר מהקקי בשירותים, תעבירו לילד תחושה שמשהו ממנו הוא דוחה ויש לסלקו.

שמרו על עקביות בגישה לתהליך. גם בין ההורים לבין עצמם וגם בינם לבין המטפלות או הגננות בגן.

אל תושיבו את הילד בכוח בשירותים, אל תכפו עליו ישיבה ארוכה שם ואל תקראו לו לשירותים כל כמה דקות. זכרו, הגמילה היא קודם כל תהליך שבו הילד לומד להקשיב לגופו ולפעול על פי איתותי גופו. זה תהליך שבו הוא צריך ללמוד להחליט בעצמו על עצמו. אם תכפו עליו ישיבה בשירותים ברגעים שנראים לכם מתאימים (כמו מיד אחרי האוכל), בעצם תמנעו ממנו לפעול על פי איתותי גופו.

כבדו את הפחדים של הילד. ילדים רבים מדווחים על פחד ממה שנמצא בתוך

האסלה, פחד מהדחת המים או פחד להיות לבד בחדר השירותים. היו קשובים לפחדים ואל תבטלו אותם כאילו הם חסרי היגיון אלא עזרו לילד להתמודד איתם.

אל תהפכו את עניין הגמילה לנושא המרכזי בבית. הילד יכול להילחץ מהחשיבות שההורים נותנים לנושא או לחלופין, לעשות להם "דווקא" בנושא שנתפס על ידו כמשמעותי להם.

איך גומלים בלילה? בדיוק כמו ביום, תוך הקפדה על אותם עקרונות: מעבירים לילד מסר שהוא יכול; מכינים את הציוד: שעוונית, בגדים להחלפה; מדליקים אור שמאיר את הדרך לשירותים ובמידת הצורך מציבים סיר ליד המיטה; הולכים לעשות פיפי לפני השינה; ומורידים את החיתול.

מה לא לעשות?

• אם הילד ביקש להוריד חיתול, אל תתנו זאת בכך שהוא יקום יבש.
  
• אל תתייאשו ואל תמהרו לחזור לחיתולים.
  
• אם היה פספוס בלילה, החליפו את המצעים בשקט ובצורה עניינית ככל האפשר, כדי שקימת הלילה לא תהפוך לאמצעי להשגת זמן איכות עם ההורה.
  
• אל תטעו בילד רגשות אשם לגבי הכביסות הרבות שעליכם לעשות ואל תגנו אותו על הריח הלא נעים.