"היא רוצה להתחתן, לי טוב ככה, מה עושים?"
סטודנט שנה אחרונה חי עם חברתו כבר חמש שנים. היא מבקשת למסד את הקשר, הוא אוהב אותה, אבל לא מרגיש צורך עז לשנות את הסטטוס לבעל ואשה. העצה: "שיתוף והקשבה", ולהשתמש בזה כדי להתאמן בתקשורת זוגית
אני סטודנט שנה אחרונה בטכניון, גר עם חברה שלי כבר חמש שנים, ואנחנו יחד שמונה שנים.
השאלה שלי היא בקשר לחתונה ולמיסוד הקשר. אני עצמי לא מרגיש צורך עז לשנות את הסטטוס לבעל ואשה. טוב לי, טוב לי איתה, אני מרגיש מחוייב כלפיה, אנחנו מנהלים משק בית משותף, ובגדול הכל בסדר מבחינתי - היא סיימה תואר בהנדסת מחשבים, אני מסיים תואר בארכיטקטורה.
לעומת זאת, מבחינתה המצב קצת מפריע. היא העלתה את הנושא מספר פעמים, והסכמנו לדחות את זה לאחר שגם אני אסיים את התואר שלי. אבל המועד הזה מתקרב, ואני לא ממש שלם עם זה. אני לא רוצה להתחתן ברבנות (אולי בחו"ל, אם כבר), כי המוסד הזה יוצר בי אנטי, אם כי להורים שלה זה חשוב. בעצם, אני לא ממש רוצה להתחתן בכלל. נחמד לי עם המצב, אני רואה בנישואים לא אקט רגשי של הגדרת המחויבות, אלא אולי יתרונות כלכליים בנושאים כמו משכנתה וזכויות של זוגות צעירים.
אני לא רוצה בשום אופן לעזוב אותה, אני אוהב אותה וטוב לי איתה כבר מספיק זמן כדי להבין שאשמח להקים איתה משפחה. אבל אני לא מבין את הצורך שלה בחתונה. אולי אפשר לייעץ לי איך להתייחס לרצונות שלה ואיך לאזן בין מה שאני רוצה ורואה לנכון לבין מה שהיא מעדיפה ולגבי ההעדפות של ההורים.
תשובה:
אני יכול לומר לך, שאנשים רבים הנמצאים בקשר חשים צורך בחתונה, בתור צעד הממסד את הקשר בין בני הזוג ומבטיח ביטחון ומחויבות עמוקה יותר, מתוך המחשבה שמנישואים קשה יותר להיפרד, והם מתקיימים לאורך זמן.
אני מציע לך לשוחח עם חברתך, ובעיקר להקשיב לה ולשמוע למה החתונה הדתית והנישואים עצמם חשובים לה. להקשיב ולהבין את הרצונות ואת הצרכים שלה, ולעשות זאת בכבוד, ברגישות ובאהבה.
כשאני אומר להקשיב, הכוונה היא לנסות ולהבין, ולא לנסות לשכנע ולשנות. הקשבה עם הרבה אמפתיה, אהבה וכבוד אין פירושה להתווכח, אלא להכיל אותה באהבה. כי אין פה עניין של מי צודק, אלא שני אנשים שונים, עם צרכים שונים.
אנחנו קוראים לזה "שיתוף והקשבה"
אנחנו במכון אדלר קוראים לזה "שיתוף והקשבה": כל אחד מביא את עולמו הפנימי אל השני, ואילו תפקידו של השני הוא להבין לעומק את עולמו וצרכיו.
בסופו של דבר, כמובן, תצטרכו להגיע להחלטה משותפת, אך כזו שאינה באה ממקום של אין ברירה, אלא מתוך הבנה שיהיה מי שיצטרך לוותר ולהתפשר. לא ממקום של צדק, כיוון שכולם צודקים, אלא ממקום של הסכמה.
חילוקי דעות הם דבר טבעי בין בני אדם, והחיים מזמנים לכם נושא שדרכו תוכלו ללמוד ולהתאמן. זה בסיס טוב לזוגיות טובה ובריאה, לתקשורת וליחסים. כשאין אפשרות לתקשורת תומכת ומעצימה, נוצרים סדקים שלעיתים הופכים לתהומות בקשר בין בני זוג.
כדאי לכם לאמץ נוהג זה במצבים של חילוקי דעות: הקשיבו זה לזו בסבלנות, שבו יחד באווירה טובה עם הרבה כבוד הדדי, בלי שיפוט וביקורת, והגיעו להסכמה שיש בה אמנם ויתור מסוים, אך זהו דיאלוג עם רווח גדול לצידו.
ובנוגע להוצאה הכלכלית, גם כאן אני מציע לקיים שיחה טובה עם ההורים. יש להציג ולשמוע בנחת את הדעות השונות.
אני רוצה להציע לך לבדוק את עולם הערכים שלך, ולדרג אותם לפי רמת חשיבותם בעיניך. גם כאן חשוב על מה והאם כדאי להתעקש ולהיאבק, או להגיע להבנה עד כמה הדברים חשובים לכל אחד מכם.
דעתי האישית היא שאדם צריך לחיות את חייו כפי שהוא רואה לנכון, מתוך אמונה ושלמות, ואין זה מתפקידו לרצות את האחרים. אבל יש לעשות דברים מתוך התחשבות באנשים, לפעול נכון להשגת המטרות שלך בחיים ולתרגם זאת לפעולה.
אני סומך עליך שתדע לפעול נכון ולהשיג את מטרותיך בחיים, ומאחל לכם מזל טוב (אם אמנם תחליטו על חתונה) והצלחה בחייכם המשותפים.
גדי רוזן הוא מאמן אישי וזוגי, מנהל שותף בבי"ס לאימון אדלריאני, מנחה במכון אדלר.
לפנייה לכתב/ת 
