זה היה סיפור של קיץ, לא יותר
לטריסה ולסטיב היה אבל פרטי על הזוגיות שניסו לפתח, כך גם לי ולעוד "זוגות" שנוצרו בטיול קמפינג מחוף אל חוף ונגזר דינם להיפרד. סטיב המריא לפנות בוקר, לי המתינה טיסת צהריים, וכל הזוגות עמדו להפוך לזוגות לשעבר. אחדים מאיתנו ידעו שזה הסוף, אחרים ניסו לתכנן מערכות יחסים בשלט רחוק. כפר גלובאלי או לא, כשזה מגיע לאהבה, נראה שהסיכוי לקיים מערכת זוגית טובה עם מי שנולד בכפר אחר שואף לאפס
השעה היתה תשע בבוקר, בחדר הכניסה של הוסטל פופולרי בסן פרנסיסקו של אוגוסט 2002. טריסה, ילדה בת 19 מניו ג'רזי, סיימה לנגב את הדמעות לאחר לילה ללא שינה, במהלכו ניסתה להבין אם סטיב, בחור בן 20 מאנגליה, יהיה איתה בקשר גם לאחר שיעלה על הטיסה למחרת, האם יש סיכוי שיפגשו שוב ואולי אפילו יוכלו, במקום אחר ובזמן אחר, לקיים מערכת יחסים זוגית.
כמה שעות לאחר מכן עליתי על המטוס, מעט דומע בשל רחמים עצמיים על היותי במצב דומה. חשבתי על הבחורה שהכרתי גם אני שבועיים קודם לכן, על כך שכנראה לא אשוב לראותה לעולם. חשבתי על מה שטריסה אמרה, על הדברים הטובים שראיתי אצלה ועל כך שלא נחשפתי לשום דבר רע, ולכן נגזר דיני להתגעגע ולחשוב "מה היה אילו". מה היה אילו היא היתה ישראלית, או אילו היינו נשארים עוד כמה שבועות יחד בסן פרנסיסקו, או מה היה קורה אילו הייתי נוסע לגור קצת בעיר שלה. חשבתי, וידעתי שטריסה צודקת, ושממש כפי שלא הסתדרתי עם עשרות בנות בגוש דן, גבוהה הסבירות שלא הייתי מסתדר איתה, אילו.
פגשתי אותה בראשונה שבועיים קודם לכן, גם את סטיב ועוד כמה אירופאים ואמריקאים. יחד עשינו טיול קמפינג מחוף אל חוף, ויחד התאבלנו כולנו על סוף המסע המופלא. לטריסה ולסטיב היה אבל פרטי על הזוגיות שניסו לפתח, כך גם לי ולעוד שניים שלושה "זוגות" שאך נוצרו וכבר דינם להיפרד. סטיב עלה על המטוס לפנות בוקר, לי המתינה טיסת צהריים לאמסטרדם, וכל הזוגות, שמיד יהפכו לזוגות לשעבר, ניסו לספוג דקות אחרונות של אהבה, כשחלקנו מביטים למציאות בעיניים, יודעים שזה הסוף, והשאר מנסים לתכנן חופשים מיוחדים ומערכות יחסים בשלט רחוק.
המניאק היה חייב לחזור הביתה עכשיו, ולהשאיר אותי שבורת לב
טריסה היתה השבורה מכולם. ילדה חמודה בת 19, בפעם הראשונה שלה מחוץ לניו ג'רזי וניו יורק. היא הצליחה לחסוך מספיק כסף כדי להצטרף לטיול הזה, רק כדי להתאהב באדם הלא נכון, לבלות איתו כמה ימים נפלאים, ולחסל את שארית כספה על טישו. לקחתי אותה לשתות קפה מעבר לכביש, שם הפסיקה לרעוד, ובין לגימה של קפה לנגיסה בקראוסון, עשתה צעדים ראשונים בדרך להתגברות על סטיב. דווקא היא, הצעירה והשבורה מכולם, אמרה דברי טעם : "הבעיה עם היכרות כזו, היא שהוא נסע בדיוק בשלב שבו מתחילים לראות גם את הצד השלילי של בן הזוג. עד עכשיו הכל היה מצוין. טיילנו יחד, שתינו, הזדיינו בלי סוף. אני בטוחה שאם הוא היה נשאר עוד כמה ימים, הייתי מגלה שיש בו דברים שאני לא יכולה לסבול ומעיפה אותו לקיבינימט כמו את כל האחרים שהיו לי. אבל לא, המניאק היה חייב לחזור הביתה עכשיו, ולהשאיר אותי שבורת לב, לפני שהספקתי להתעצבן עליו באמת".
ידע אישי חינם:
אהבה בשלט-רחוק
שרית פרקול
צריך מבנה אישיות מיוחד, ורגשות עזים מאוד, כדי להחזיק מעמד במערכת יחסים מחוץ לאזור החיוג שלכם
הוא הולנדי, היא ישראלית, הם הכירו בחופשה ביוון
כשנחתתי באמסטרדם, קיבלו את פניי זוג חברים שהמתינו לי שם. הוא הולנדי, היא ישראלית. הם הכירו בחופשה ביוון, שנתיים לפני כן, והתאהבו. אלא שבניגוד למה שעשיתי אני ולמה שעשתה טריסה, הם החליטו להישאר בקשר, נסעו לביקורים הדדיים פעם ברבעון, וכשאני נחתתי ליומיים באמסטרדם לפני השיבה הביתה, הם היו בשלב שבו הם מנסים לגור יחד. עבורם, השנתיים האחרונות היו ירח דבש מתמשך. המפגשים שלהם, שנמשכו בכל פעם לא יותר משבוע, היו תזכורת נהדרת כמה טוב להם יחד, ותמיד, שניה לפני שהרגלי השתיה שלו או התקפי הדיכאון שלה יתחילו לצוף, תמיד אז הגיע הזמן להיפרד. היא היתה אצלו בדיוק יומיים כשהגעתי, והם נראו נפלא ביחד. אוהבים, מתרגשים, מעריצים. הרגשתי שאולי אני מפריע להם. כמה ימים לאחר מכן, כשכבר הייתי בארץ, היא קיטרה לי בדואר האלקטרוני על כמה דברים שהוא עושה. כעבור מספר ימים היא התקשרה לפרוק עצבים, ובערך חודשיים מאז שהתחילו את ניסוי המגורים המשותפים היא שבה לארץ, "לא יכולה לסבול אותו יותר".
טריסה ואני נשארנו בקשר משך כמה חודשים בדואר אלקטרוני. סטיב קפץ לבקר בחג המולד, ודי מהר נמאס להם זה מזה. היא שמחה לגלות שמה שאמרה לי בבית הקפה בסן פרנסיסקו היה נכון, לפחות כך לא תצטרך יותר לחשוב מה היה אילו.
הקלישאה המתייחסת לעולם כאל כפר גלובאלי קטן רלוונטית אולי כשמדובר בדברים כמו מניות, ייבוא וייצוא או טיולים במקומות אקזוטיים. כשזה מגיע לאהבה, מסתבר שהעולם הוא עצום, ושהסיכוי לקיים מערכת זוגית טובה עם מי שנולד בכפר אחר שואף לאפס. גם כך קשה להקים מערכת זוגית יש מאין. מי שחי בזוג, יודע כמה עשרות נסיונות הוא עשה לפני כן, ומי שרווק, יודע כמה זה קשה, כל פעם מחדש, לנסות להקים בית משותף, או אפילו רק לצלוח את הדייט הראשון. הניסיון לעשות מעשה כזה עם מישהו ממקום אחר לחלוטין הוא כמעט בלתי אפשרי. ולמרות שאני מכיר לפחות שני סיפורי הצלחה, נדמה לי שהסיכון רב על הסיכוי, ושהתור בדואר ברמת גן הוא זירת היכרויות מוצלחת יותר מאשר התור במקדונלד'ס בפילדפיה.
האימייל של זיו
פורסם לראשונה 03/07/2006 18:33
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
