שתף קטע נבחר

הפאזל של זוגיות פרק ב' עם ילדים

השואלת רווקה בת 31, יוצאת עם גרוש טרי עם ילדות. הוא טוען שהוא פנוי ורוצה זוגיות, אבל משקיע את כל כולו בבנותיו ונפגש איתן כל יום. "אני מנסה להיות תומכת, מבינה וסבלנית, השאלה היא עד כמה?" תשובה מפורטת והמלצות מעשיות

שאלה:

 

אולי זה מוקדם מדי, אבל יש לי דילמה: אני רווקה בת 31, נראית טוב, בעלת קריירה משגשגת ובאמת מאושרת מהחיים עד כמה שרק אפשר. לאחרונה הכירו לי בחור. היה קליק ראשוני (לפחות עד כמה אני מבינה בזה), הוא חם , אוהב, איכפתי ומאוד משפחתי - ממש אוצר או "מציאה" כפי שאומרים. אז מה הבעיה?

 

הוא גרוש טרי. הוא מאוד קשור לבנות שלו ומאוד כואב את תהליך הגירושים בגללן. יש ימים שהוא ממש "תלוש". הידיעה שלא ישוב להתעורר עם הבנות כל בוקר או לא יחווה איתן את "כל" החיים ממש גומרת אותו.

 

אני מנסה להיות תומכת, מבינה, ובעיקר סבלנית, אך השאלה היא עד כמה? הוא טוען שהוא פנוי ורוצה זוגיות, אבל הוא משקיע את כל כולו בבנות שלו (הוא נפגש איתן כל יום). מצד אחד הייתי מאוד מעוניינת לפתח איתו קשר עמוק ואינטנסיבי יותר, מצד שני אני לא רוצה להלחיץ אותו.

 

מהם הגבולות שלי? מתי לדעת לוותר? האם להיות סבלנית ולחכות שיבין כי העולם לא קרס, שהן תמיד יהיו בנותיו? מה צריכות להיות הדרישות שלי מתחילת קשר שכזה בעקבות "מצבו"?

 

דיברנו והחלטנו לקחת יום ביומו: טוב לי, אני כאן , טוב לו, הוא כאן. ומכאן נמשיך. כמה זמן אני צריכה לחכות על מנת לראות אם הקשר תופס כיוון נכון? לא בא לי שוב לבזבז את האנרגיה והזמן שלי במשהו חסר סיכוי. האם את יכולה לתת לי טיפ, או שרק הזמן יגיד?

 

 

תשובה:

 

העלית נושא חשוב, שלבטח מעניין קוראים רבים, לכן אתייחס אליו בהרחבה, מעבר למקרה הפרטי שלך.

 

היום, עם אחוזי הגירושים הגבוהים, במיוחד במרכז הארץ, רבים מהזוגות הטריים הם מה שהספרות המקצועית מכנה "משפחה מורכבת" - מורכבת מאחת או שתי משפחות שהתפרקו והורכבו מחדש. זה יכול להיות גבר גרוש עם ילדים ואשה רווקה, כמו במקרה שלך, אשה גרושה עם ילדים שפוגשת רווק, או שני צדדים גרושים עם ילדים.

 

לדעתי, רוב האנשים יסכימו שקל יותר מבחינה נפשית וטכנית כאשר אדם גרוש, במיוחד עם ילדים, מתחבר עם גרושה. לרוב הם נמצאים בשלב התפתחותי דומה, ולכן יבינו יותר את הצרכים אחד של השניה, ויסתגלו, אולי, מהר יותר לחיים משותפים.

 

המשימה דורשת הרבה מאוד סבלנות ופתיחות

 

אבל זה שמזווג זיווגים לא תמיד פועל לפי היגיון פשוט. ולכן, יהיו הרכבים זוגיים שנאלצים להתמודד עם האתגר של גבר ואשה שאינם באותו שלב התפחותי, מבחינת מצבם המשפחתי. החיים של אדם גרוש עם ילדים קטנים שונים מאוד מחיים של בחורה רווקה. סדר היום שונה, סדרי העדיפויות, מידת הפנאי העומד לרשותו וההתייחסות לנושאים כמו כסף, חופשות ועוד. יש הרבה הבדלים שצריך לגשר עליהם בזוגיות כזו. מובן שזו משימה אפשרית, אבל היא דורשת הרבה מאוד סבלנות ופתיחות, ללמוד כל אחד על החיים של השני.

 

את שואלת היכן הגבול, וזו שאלה חשובה, אבל התשובה לא נמצאת אצלי, התשובה היא תהליך שבו את ובן זוגך הגרוש צריכים לדון וללבן כל נושא, ולבנות יחד את הגבול. אם הוא צריך מבחינה נפשית להשקיע המון בבנותיו, כי אולי הוא פוחד לאבד את הקשר איתן, או שהוא מרגיש שהן במצוקה וזקוקות לו, זה תמיד יהיה קודם למפגשים שלו איתך. גם אם הוא מאוהב בך עד אוזניו, זה לא שייך.

 

הורה הגון ואחראי הרבה פעמים שם את ילדיו בסדר עדיפויות קודם לבת זוגו. אם תקבלי את זה, ולא תכנסי לעמדת תחרות עם בנותיו (תחרות על הזמן שלו, על הכסף, ההשקעה הרגשית וכדומה) אזי תוכלי להתמקם במיקום הנכון - בתור בת הזוג שלו.

 

הרווקה תצטרך להיכנס מהר לנעליים של הורה

 

כרווקה, להיכנס למערכת יחסים כזו, זה אומר קצת לדלג על שלב ולהיכנס במידה מסוימת לתפקיד אמהי. גם אם הילדים נמצאים רוב הזמן עם אמם הביולוגית, להיות בת זוג של גבר עם ילדים פירושו להיכנס מהר לנעליים של הורה - לטפח ותרנות, סבלנות, עמדה חינוכית, דאגה לצרכי הילדים והתאמת סדר היום אליהם, ועוד.

 

מנסיוני בטיפול זוגי לזוגות מורכבים, המקרים המוצלחים הם אלה בהם בת הזוג הרווקה מוכנה לקבל את הילדים מעמדה הורית, טיפולית ודואגת, ואילו המקרים הקשים, בהם יש הרבה מריבות, סובבים לרוב סביב תחרות וקנאה. גם נשים בוגרות מתקשות להתגבר על הקנאה שהן חשות כשבן זוגן מקדיש מעצמו לילדיו, במיוחד אם הן בנות. ראיתי נשים בוגרות והגיוניות מגיבות בתחושות זעם וכאב כשבן הזוג ביטל דייט בשביל ללכת עם בתו לאסיפת הורים, או קנה מתנה יקרה, מעבר לדמי המזונות שהוא מחוייב בהם. נשים כאלה עלולות לסבול מאוד מכך שאין להן חזקה בלעדית על הגבר ומשאביו (מקום בבית, זמן, כסף, תשומת לב), ולכן כדאי לחשוב היטב לפני שנכנסים לקשר כזה. נדרשת הרבה בגרות ונכונות להקרבה, בעיקר, להבין שהגבר הזה "שייך" גם לבנותיו, ואולי יש להן קדימות.

 

עם זאת, יש הבדלים גדולים בין אדם לאדם ובין זוג לזוג. יש המצפים מהפרטנרים החדשים להיכנס מהר לנעליים המשפחתיות ולהיות חלק מהמשפחה, ויש כאלה שמבינים את הקושי ועושים הפרדה בין הקשר הזוגי הטרי, שדורש השקעה מיוחדת, לבין המחוייבות שלהם כאבות ואמהות. נסי לבדוק כיצד זה אצלכם, מה העמדה של בן זוגך? מה הציפיות שלו ממך? האם הוא רוצה שתהיי "תחליף אמא", או מקבל את מיקומך מחוץ למערכת המשפחתית? מה הציפיות שלך? האם את רוצה ליצור קשר חם עם ילדיו, או מעדיפה לשמור מרחק? השקיעו זמן, בשיחות גלויות, עם הרבה פתיחות, כדי לבנות את המערכת המורכבת הזו ולהגדיר את הגבולות. מומלץ מאוד להיעזר במטפל משפחתי או בקורסים של הדרכת הורים, כדי ללמוד מנסיונם של אחרים ומאנשי מקצוע כיצד לגבש יחסי מפשחה נכונים בין ילדים ל"הורה חורג".

 

במקרה של אשה גרושה עם ילדים, שיוצרת קשר עם בן זוג חדש, העניין קצת שונה. לרוב, הילדים בחזקתה של האשה, לכן הגבר, אם הוא רווק או גרוש בעצמו, נדרש להיכנס יותר למערכת המשפחתית, כי רוב הימים בת זוגו מבלה עם הילדים. במקרה כזה, בן הזוג צריך לקחת בחשבון שהוא יידרש להרבה גמישות ונכונות לחלוק את הזמן והאנרגיה של אהובתו החדשה עם ילדיה, שזקוקים להרבה תמיכה, במיוחד בשנים הראשונות אחרי הגירושים.

 

לסיכום - יצירת קשר בין רווק/ה לבן/בת זוג גרושים היא משימה שדורשת הרבה עבודה, בעיקר בתיאום עמדות וציפיות.

 

כמה המלצות מעשיות:

 

* להקדיש שיחות בין בני הזוג לתיכנון חלוקת הזמן והמשאבים. שיחות אלה יתקיימו בזמן של רגיעה, ללא האשמה, כעס או ביקורת, אלא כל אחד פורש את הדעות והצרכים שלו ובודקים ביחד היכן נמצא המכנה המשותף.

 

* לברר מה הגבולות של כל אחד, ולהגיע לפשרות ולהסכמות לגביהם. למשל, להגדיר עד כמה בת הזוג תיכנס לתפקידים טיפוליים והוריים ביחס לילדים שאינם שלה.

 

* לחדד את ההבחנה בין תפקיד ההורה לבין המסגרת הזוגית. למשל, להקצות זמן ברור לבילוי עם הילדים ובלי. גם הזוגיות הטריה היא "ילד" שדורש את ההשקעה והזמן שלו.

 

* להיעזר באנשי מקצוע (פסיכולוגים, הדרכת הורים, יועצים משפחתיים וכדומה) במקרה של קושי להגיע להסכמה ורגיעה.

 

* להקשיב לילדים - לברר מה הצרכים שלהם, עד כמה הם יכולים ומוכנים לקבל בת זוג חדשה של אבא/אמא, ולא לכפות עליהם קירבה מעבר ליכולתם.

 

* להתאזר בסבלנות - פצעי הגירושים לא מגלידים ביום אחד, והתחברות של אשה למשפחה של אחר גם היא אורכת זמן. קירבה ואמון לא נבנים ביום אחד, ולא כדאי בכוח להאיץ את התהליך. למשל, לא לעבור לגור יחד לפני שברור שהקשר יציב ובטוח והילדים מוכנים לצעד זה.

 

אשמח לקרוא בטוקבקים מנסיונם של זוגות שמתמודדים עם הרכבת "פאזל" כזה ולפתוח דיאלוג בין הגולשים לגבי סוגיה חברתית חשובה זו.

 

 

  • עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות. 

 

האתר של עירית

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
איך אני משתלבת בחיים שלו?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים