"במלחמה הזו בכל זאת ניצחנו"

המלחמה העירה בנו משהו שהיה רדום עמוק בפנים, משהו שנקבר תחת ערימות של קהות חושים ואדישות. קצת לפני שהיא נגמרה הצורך לעזור הקיץ מתרדמה, שפשף עיניו ומיהר להריץ כ-300 איש ביום שישי האחרון ליותר מעשרה יעדים בצפון הארץ. חוץ מהם היו עשרות אחרים שסייעו באריזה, והרבה-הרבה יותר שתרמו מזון וציוד לתושבים, לילדים ולחיילים, או בישלו עבורם ארוחות חמות.

בשפה מדעית מכנים את התופעה הזו "התלקחות ספונטנית", ביטוי המתאר מסה שמתחילה לבעור כביכול מעצמה. זה בדיוק מה שקרה לנו במהלך ההכנות למסע לצפון - התלקחות ספונטנית של רוח נדיבות.  

"מראות קשים מנשוא בצפת". השיירה יוצאת לדרך מקושטת בדגלים

לחוות את מוראות המלחמה ללא פילטרים

והמסע? הוא עלה על כל הציפיות. הסיוע שהוגש נע בין עזרה לעבודת קודש של ממש, תלוי בצרכים בשטח. בכרמיאל הותרנו עשרות חבילות מזון, בעכו ציוד בית-ספר שהועבר לעשרות תלמידים. כ-25 מאיתנו הסתובבו בכפרים אבו-סנן וירכא וחילקו חבילות אוכל יבש ומוצרים למשפחות.

צוות אחד נסע בין מספר גדודים וחילק כ-1,000 מנות של מזון חם, אותו סיפקו גדוד בשלניות רחבות לב מרעננה; נוגה מתל-אביב שבישלה במטבחה ממולאים ועוף בחומוס; ורד שבאישון לילה רקחה מגשי פסטה; סוזי ויהודה אזולאי שארזו מאות סנדוויצ'ים ומאפים במסעדה הביתית שלהם; ענבר שאספה ארוחות ארוזות

 ממסעדות תל-אביביות; אולי ואפרת שרתמו למבצע את הקייטרינג של קיבוץ שפיים; זוג מבוגר מבני ברק שאפה עוגות ניחוחיות לחיילים וקישט אותן בהקדשות; וגם רוני, נעמה, קטי ואייל, ליאור וחבריו, שבישלו והסיעו צפונה אוכל ארוז במיכלי אלומיניום.

צוות אחר הסתובב בין בתי נצרכים במגדל העמק (ולדאבונו נתקל גם בבתים שדיווחו על עצמם כנזקקים, למרות שלא היו כאלה). קבוצת מתנדבים פקדה גדודי מילואים באזור שלומי וכביש הצפון, והפקידה בידיהם מגבונים לחים, תכשירי היגיינה, לבנים, סיגריות, עוגות, ממתקים ועוד.

בצפת חילקו האנשים אוכל לבתי אנשים הנזקקים לו, ונתקלו במראות קשים מנשוא. בקריית-שמונה המתנדבים נאלצו להכיל את הכעס, המרמור והייאוש של התושבים שרכושם ונפשם ניזוקו מהמלחמה, ועמדו בכך בגבורה. בשתי הערים חווינו את מוראות המלחמה בעיניים ובאוזניים, באופן בלתי-אמצעי, ללא הפילטרים של מסכי הטלוויזיה, דפי העיתון או הבהוב צגי המחשב.

"זכות גדולה נפלה בחלקנו להכיר אנשים שכאלה". השיירה בדרך לירכא

מאות גדולי נפש תרמו, עזרו, התנדבו והשתתפו

ומה למדנו מהמסע? שכל מה שניתן הוא בסך-הכל טיפה בים הצרכים. קלישאת "המקרר הריק" הפכה למציאות ביום שישי האחרון כשאנשים פתחו את מקרריהם בצפת ובמגדל העמק, וראינו בעצמנו שאין בהם דבר מלבד בקבוק מים. עוד למדנו שהתושבים משוועים לא רק למזון וציוד, אלא גם לתשומת לב, אהבה ומגע.

תושבי הכפרי הדרוזים בהם ביקרנו שמחו כל-כך בבואם של אנשי המרכז, וקיבלו אותנו בזרועות פתוחות ובהבעת נאמנות נטולת סייגים. בקריית-שמונה אנשים רק חיפשו צינור דרכו יוכל לאוורר חלק ממה שעבר עליהם, ואנו ניסינו לספק להם את האפשרות. חלק מהמתנדבים רכשו עבור המשפחות מזון ומאווררים, למרות שתפקידם היה רק לעבור בבתים ולמלא את דו"חות הנפגעים של מס רכוש.

הרבה דמעות נכבשו ביום שישי ולא מעט נשפכו. דמעות של עצב, של אושר ובעיקר של התרגשות. השיעור הכי חשוב, ובתקווה שהקיטשיות תיסלח לנו, הוא שעם ישראל ניצח במלחמה האחרונה. שכן במסע לקחו חלק מאות גדולי נפש שתרמו, עזרו, התנדבו והשתתפו. זכות גדולה נפלה בחלקנו, המארגנים, להכיר אנשים שכאלה. מכל העדות, מכל הגילאים, מכל שכבות האוכלוסייה, כולם היטו שכם אחת ובאו לסייע.

אבל זה לא הסוף.

"אנשים חושבים שחזרנו לשגרה אבל צריך פה עוד המון". מגיעים לאבו-סנן

"ההבנה שמה שהבאנו הוא כלום הייתה קשה מאוד"

"אנשים חושבים שחוזרים לשגרה אבל צריך פה עוד הרבה, עוד המון", אמר לנו אייל, איש ארגון "מאיר פנים" שבעזרתו סייענו לתושבי צפת. "עשיתם עבודה חשובה", הוא חימם את הלב עוד יותר. "נכנסתם לבתים, חילקתם אוכל ישירות לאנשים, וזה עובד הכי טוב והכי יעיל". "ההבנה שמה שהבאנו זה כלום, טיפה בים, הייתה קשה מאוד", מוסיפה גינת שהובילה את הצוות הצפתי. "גם אם היינו מביאים פי ארבע ופי חמש זה לא היה מספיק. הצורך שם עצום".

"חלק מאיתנו חזרו בהתרוממות רוח של ממש", סיפרה מיטל, שהובילה

 עשרות אנשים לקריית-שמונה. "אחרים חזרו ממש פגועים בגלל הסיפורים ששמעו והכעס של התושבים על ההזנחה במלחמה".

ואילו גיא, אחד מל"ו הצדיקים שלנו, מי שארגן את מבצע איסוף ואריזת המצרכים לפני היציאה לדרך והוביל את מתנדבי מגדל העמק, התקשה להתפנות לסיכום. הוא כבר מריץ את גיוסי המזון הבאים ומתכנן משלוחים שייצאו בימים הקרובים. מי שמעוניין לסייע לפועלו יכול לכתוב לאימייל gnostradamos@gmail.com.

אז כן, ראינו בעינינו כי בצפת עדיין זקוקים מאוד למזון וציוד, שבקריית-שמונה טרם מולאו כל הטפסים - ורשימת הצרכים הולכת ונמשכת. אנו ננסה לארגן עוד מסעות, ולו בזעיר אנפין. זקוקים לכולנו שם. לכן אנו מזמינים כל מי שרוצה לתרום ולסייע לפנות אלינו לאימייל massalatzafon@gmail.com.

המסע לצפון לא נגמר, הוא רק התחיל. בואו איתנו.